גרגורה נ' מ.מ.ר גידולים חקלאיים בע"מ

החלטה

1.לפני בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין באשר לטענתה, המשיב אשר זכה לפי פסק דין בסך של כ- 239,973 ₪ (הסכום כולל הפרשי הצמדה וריבית על סכומי הקרן), לא יהיה מסוגל להחזיר לה את הסכום אם תזכה בעירעורה.

כמו כן המבקשת הודיעה בבקשתה, כי היא מוכנה להפקיד בבית הדין ערבות בנקאית על מלוא הסכום.

2.המשיב בתגובתו ציין, כי הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לא נתמכה בתצהיר, ואף לא צורף לבקשה העתק מכתב הערעור, למרות שצויין כי צורף.

3.המשיב טוען כי בניגוד לאמירות סתמיות של המבקשת, בדבר העדר יכולת כלכלית שלא להשיב את הסכום, אשר לו הוא זכה במסגרת פסק הדין, הרי המבקשת הינה חברה בע"מ שלא ברור כלל מה מצבה הכלכלי, ועיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן פסק דין בערעור יכול להביא למצב שבו ימצא עצמו המשיב בפני שוקת שבורה לאחר שינתן פסק הדין בערעור.

עוד ובנוסף הדגיש המשיב את הכלל, כי הגשת ערעור על פסק דין אינה מעכבת את ביצועו, וכי הכלל הינו שמי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו.

4.בפסק דיננו חוייבה המבקשת/הנתבעת לשלם לתובע סך של 19,097 ₪, בגין אי-הפרשה לקרן פנסיה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/12/06, וזאת על בסיס קביעה כי צו ההרחבה בענף החקלאות חל על הצדדים בתיק זה.

מעבר לעניין ההפרשה לקרן פנסיה, אין נפקות במסגרת פסק הדין לתחולתו של צו ההרחבה, שכן טענות המשיב /התובע בדבר תוספות שונות נידחו על ידינו.

בנוסף נפסק לתובע סך של 143,949 ₪, כגמול עבור עבודה בשעות נוספות ובשבתות, כאשר הבסיס לחישוב היו הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה והשכר שהשתכר התובע בפועל בהתאם לתלושי השכר (שכר חודשי מחולק ב- 186 שעות לחודש). אין מקום לחישוב הגמול עבור שעות נוספות או שעות שבת על בסיס שכר תעריפי לפי צו ההרחבה בענף החקלאות, והגמול צריך להיות מחושב על בסיס תעריף שעה ששולם למשיב/התובע בפועל (התביעה אף מבוססת על הוראות החוק ולא על הוראות הצו).

כמו כן, היתה התייחסות מפורטת ומנומקת במסגרת פסק הדין לטענות הקיזוז שהעלתה המבקשת/הנתבעת, ואשר נדחו על-ידינו.

5.תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, קובעת כי על עיכוב ביצוע יחולו הוראות תקנות סדר הדין האזרחי.

תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים.

בהתאם לפסיקה, רק בהתקיים נסיבות מיוחדות יש מקום לסטות מהכלל הנקוב בתקנה 466, כגון אם יתברר שאם יבוצע פסק הדין, לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו, והזוכה בערעור לא יוכל לממש את פרי זכיתו.

מכל מקום, על בית המשפט לשקול את מאזן הנזקים.

עיין לענין זה ברע"א 6480/00 עירית ת"א-יפו ואח' נ. בצלאל אהובה ואח' (19.11.00), וכן בבשא 60/03 אברהם כהן נ. אי.די. קון בע"מ בהחלטתה של כב' השופטת ארד (כתוארה אז) מ- 4.2.03.

עיין גם בבשא 1489/04 אביר שאהין נ. מכללת מאר אליאס ואח' (החלטה מ- 12.10.04), ובאסמכתאות המוזכרות שם בסעיף 5 להחלטה.

6.ככלל, בית הדין בוחן שני גורמים, האחד הינו, האם הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשתו לעיכוב ביצוע גדול מהנזק הצפוי למשיב, אם יעוכב הביצוע, והשני הינו, האם סיכויי הערעור טובים.

כאשר הננו לוקחים בחשבון, מחד גיסא את העדר תצהיר תומך בבקשת המבקשת באשר למצבו הכלכלי של המשיב, ומאידך גיסא, את גובה הסכום שנפסק לטובת המשיב, ואת השאלה, האם עובד שכיר המשתכר משכורת חודשית קבועה יוכל להחזיר סכום זה לכשיסתיים הדיון בערעור, אם יקבלו כעת, והגם שאיננו סבורים, כי סיכויי הערעור רבים, וזאת כאשר המרכיב העיקרי בסכומים שנפסקו לתובע, הינו גמול עבודה בשעות נוספות ובשבתות, הגענו למסקנה, כי יש לקבל את הבקשה בחלקה, כך שהמבקשת תשלם כעת למשיב סך של 75,000 ₪, מתוך הסכום המגיע לו, וכן את הוצאות המשפט שנפסקו בסך של 17,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מ-12.2.13, ועד לתשלום בפועל.

אשר ליתרת הסכום שנפסק לזכות התובע במסגרת פסק-הדין - הסכום יופקד בקופת בית הדין, או לחלופין, תמציא לגביו המבקשת ערבות בנקאית שאינה מוגבלת בזמן, ואשר יצויין בה, מפורשות, כי הסכום הנותר ימשיך לשאת הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלומו בפועל.

ככל שהסכום לא יופקד בקופת בית הדין, או לא תומצא ערבות בנקאית, כאמור לעיל ותופקד בקופת בית הדין, וזאת תוך 14 יום – בטל עיכוב הביצוע.