החלטה
בפני בקשה להחזרת תפוס, כלי רכב מסוג משאית וולוו, מ.ר. 99-323-59.
המשאית נתפסה ביום 01.02.2012, כאשר נוהג בה אחי המבקש, מר סמי אברהים אלגרגאוי, ועליה שלדת נגמ"ש צבאי, שהועמסה בשטח צבאי סגור, במטרה להובילה ולמכרה לפירוק למתכת.
הבקשה דנן הוגשה כנגד משטרת ישראל, תחנת דימונה, ביום 14.02.2012. על פי תגובה שהוגשה מאת תחנת דימונה ביום 19.02.2012, עבר התיק לטפול לשכת תביעות נגב. בשל כך, הופנתה הבקשה לתגובת לשכת התביעות, אשר התנגדה להחזרת התפוס, ובקשה לקיים הדיון בבית משפט השלום בבאר שבע. בית המשפט נעתר לבקשה. הדיון התקים בבית משפט השלום בדימונה בשבתו בבאר שבע.
המבקש לא התיצב לדיון, היות שבינתיים נעצר בתיק אחר. מטעם המבקש התיצב אחיו, הנאשם בכתב האישום שהוגש בתיק פ.א. 50159/2012 של ת. דימונה. בסעיף 4 לכתב האישום נתבקש חילוט התפוס – המשאית, וזאת מששמשה לבצוע העבירה.
ב"כ המבקש טען, כי המבקש – בעלי המשאית – אינו קשור בכל צורה לעבירה נשוא כתב האישום, שהוגשה כנגד אחר, שהוא אחיו. לטענתו, אין ראיות, כי המבקש היה מודע לכך, שאחיו עושה שימוש במשאית להעמסת שלדת הנגמ"ש או לבצוע עבירה כלשהי. המשאית אינה נדרשת כראיה ותפיסתה עלולה לפגוע בפרנסת המבקש. ב"כ המבקש עתר לשחרר המשאית לבעליה ללא תנאי, ולחלופין, ככל שיקבע בית המשפט, כי יש עילה להחזקתה, לשחררהּ תוך קביעת ערבויות מתאימות שתבטחנה האפשרות לחלטהּ במידת הצורך. עוד נטען, כי כתב האישום הוגש בחֹסר תֹּם לב לאחר הגשת הבקשה להשבת התפוס.
התביעה התנגדה להחזרת התפוס, תוך שהדגישה העובדות הבאות: המבקש הוא בעל מגרש למכירת מתכת אליו יועדה המשאית והסחורה אשר עליה; הראיות בתיק מצביעות על כך, כי אחי המבקש נהג במשאית בעבורו וכי המבקש היה מודע לנהיגתו במשאית; המאשימה עותרת לחילוט המשאית.
עוד ציינה התביעה, לחלופין, כי במידה שבית המשפט מוצא להשיב המשאית לבעליה, יש לקבוע ערבויות אשר תבטחנה האפשרות לחלטהּ.
בית המשפט נטל לעיונו את תיק החקירה.
עיון בתיק החקירה מעלה, כי על אף שלא הוגש כתב אישום כנגד המבקש, ישנן די ראיות המצביעות על ידיעה ואף על מעורבות בעבירה של גניבת שלדת הנגמ"ש תוך שימוש במשאית הרשומה על שמו.
זאת לדעת: בנגוד למרשמים אחרים של בעלות, כגון בתחום המקרקעין, הרי רישום בעלות על כלי רכב במשרד הרשוי אינו קונסטיטוטיבי, כלומר אינו יוצר בעלות, אלא דקלרטיבי בלבד, היינו אינו רישום היוצר בעלות ברכב, אלא בעל כח הצהרתי בלבד, הטעון הוכחה בעובדות, בדבר הבעלות, ויכול שהבעלות בעולם המעשה תהיה שונה מהרישום. ראה לענין זה רע"א 5379/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נא (4) 464; ע"א 492/64 לוי נ' רייס, פ"ד יט (1) 586; ע"א 782/86 חברת אוטובוסים מטאר אל-קודס נ' מנהל מס ערך מוסף; ע"א (חיפה) 4764/07 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' רוזנברג שמש רבינוביץ בע"מ ואח' (פורסם בנבו).
עולה מן האמור, כי את זיקת נהג הרכב – הנאשם (אחי המבקש) למשאית, יש לבחון על פי הראיות שהובאו במקרה דנן, ולא על פי שאלת הרישום בלבד.
מעיון בתיק החקירה עולה, כי אחי המבקש – הנאשם – עושה שימוש תדיר במשאית התפוסה, וכי למעשה, קשה לקבוע בעלים מסוים למשאית, וניכר כי המדובר ברכב השייך לעסק משפחתי המופעל על ידי מספר אחים העושים בו שימוש. ראה לענין זה אמרת המבקש מיום 02.02.2012 בכלל, ובפרט – לענין השימוש שעשה אחי המבקש במשאית - גליון מס' 2, ש' 37 עד 43, וכן שם, גליון מס' 7, ש' 201 – 203, שם מוסר המבקש, כי אחיו – הנאשם – עושה שימוש במשאית כרצונו, ובלשונו:
אין לי שליטה על זה. זה אח, מתי שהוא רוצה הוא מניע ויוצא.
עוד עולה מהראיות, כי אחי המבקש – הנאשם – עתיד היה לפרוק חלקי הנגמ"ש במגרש של המבקש (ראה אמרת האח סמי אלגרגאוי מיום 01.02.2012, גליון מס' 2 ש' 41 – 44).
המבקש אף היה מודע לכך, כי אחיו – הנאשם בתיק – נחקר בעבר על עבירות של גניבת ברזל, ולמרות זאת אפשר השימוש במשאית (ראה אמרת המבקש מיום 02.02.2012, גליון מס' 6, ש' 180 – 191. עוד עולה מהאמור שם, כי המבקש עצמו נחקר בעבר על עבירות של גניבת ברזל.
להשלמת התמונה יצוין, כי על פי הראיות בתיק, שוחח המבקש עם אחיו – הנאשם בתיק – במועד בו נטל המשאית לבצוע העבירה, וזאת עקב פנית האחרון, כי האזעקה במשאית עובדת, על מנת שהמבקש ישוחח עם חברת איתוראן וידאג לכבוי האזעקה באמצעות הלווין. כך שבזמן אמת, היה המבקש מודע לשימוש שעושה אחיו במשאית.
עולה מכל הראיות, כי המדובר, לכאורה, בעסק משפחתי לאיסוף ומכירה של ברזל, במסגרתו עושים מי מהאחים שימוש במשאית באופן חפשי, המשאית ויתר רכוש העסק שייכים, לכאורה, למשפחה ולא למבקש בלבד, ומכאן נופלת טענת ב"כ המבקש, המבוססת על ההנחה, כי יש לבחון זיקת המשאית התפוסה למבקש בלבד ולא לכל בני המשפחה, כולל מבצעי העבירה.
משנתפס הנאשם – אחי המבקש – בכף נוהג במשאית ובה שלדת הנגמ"ש הגנובה, ומשהוכחה זיקה של ממש בינו לבין המשאית, בעזרתה בוצעה העבירה נשוא כתב האישום, קמה עילה של ממש לבקשת החילוט.
נותר לבית המשפט לבחון, האם קימת סנקציה דראסטית פחות מאחזקת התפוס בידי המשיבה, אשר תאפשר חילוט המשאית בבוא העת, לאחר שתתבררנה העובדות, לרבות הזיקה בין מבצע העבירה לבין הרכב התפוס, לאשורן.