גרבר נ' רשות המיסים בישראל משרד אזורי מקרקעין חיפה

החלטה (בעניין גמול ושכר טרחה)

המבקש ("המבקש" או "גרבר") הגיש תובענה וביקש לאשרה כייצוגית. עניינה של התובענה הוא השבת עודף מסכום שהופקד בידי המשיבה, שלטענת המבקש הוחזק בידיה שלא כדין.

ביום 9.4.13 הגישה המשיבה הודעה שהוכתרה בכותרת "הודעה מטעם המשיבה, מטעמי זהירות", וכפי שצוין בכותרת, ההודעה הוגשה לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו–2006 ("החוק"). בעקבות כך הוריתי ביום 15.4.13 כי המבקש ישיב להודעה ויתייחס גם לשאלת זכאותו לגמול וזכאות באי כוחו לשכר טרחה, כקבוע בסעיף 9(ג) בחוק.

בעקבות ההחלטה האמורה הגישו באי כוח הצדדים כתבי טענות, ולאחר שעיינתי בהם הגעתי למסקנה שאין מקום לפסוק למבקש גמול ולבאי כוחו שכר טרחה.

הטעם העיקרי לכך הוא שכפי שאסביר להלן, התובענה שהגיש המבקש אינה תובענה הבאה בגדר החוק, וממילא לא ניתן לאשרה כייצוגית, ולדעתי, העובדה שהמשיבה התייחסה בהודעתה לסעיף 9(ב) של החוק אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה.

בקיצור הדרוש ייאמר שהמבקש מכר ביום 3.6.12 דירת מגורים, וביום 24.6.12 הוא דיווח לרשות המיסים על העסקה. בגדר הדיווח נכללה שומה עצמית שערך המבקש, שלפיה סכום מס השבח בגין העסקה הוא 12,520 ₪. המבקש צירף לדיווח המחאה על סך 57,000 ₪ לתשלום המקדמה על חשבון המס המגיע ממנו. כאן המקום לציין כי חובת תשלום מקדמה בעסקאות שחל עליהן חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) תשכ"ג–1963 ("חוק מיסוי מקרקעין") נקבעה בתיקון מס' 70 לחוק מיסוי מקרקעין שהתקבל ונכנס לתוקף ביום 15.3.11.

ביום 23.8.12 ערכה המשיבה שומה שעל פיה חויב המבקש בתשלום מס שבח בסכום של 39,015 ₪, וביום 4.9.12 נשלחה למבקש הודעה בדבר זכאותו לקבל החזר של הסכום העודף, היינו 18,302 ₪ ("הסכום העודף"). ביום 23.9.12 הגיש המבקש השגה על השומה, ועל פי נוהלי המשיבה, עם הגשת ההשגה נחסמת האפשרות לבצע החזר של המקדמה (וממילא של כל חלק שלה), וזאת על מנת למנוע זיכויי מס שהנישום אינו זכאי להשבתם. בצד זאת קיימת אפשרות לביצוע החזר באופן ידני, שלא באמצעות המחשב, אולם במקרה כזה מעוכב הטיפול בהשגה.

ביום 24.10.12 דרש המבקש את הסכום העודף, וביום 18.12.12 התקיים הדיון בהשגה. ביום 17.1.13 ניתנה החלטה בהשגה וביום 18.2.13 הוחזר הסכום העודף למבקש. התובענה והבקשה לאישור הוגשו ביום 16.1.13, וביום 24.3.13 פרסמה המשיבה באתר האינטרנט של רשות המסים הודעה שלפיה בשל כניסתו הצפויה לתוקף של תיקון לחוק המבטל את חובת תשלום המקדמות שנקבעה בתיקון מס' 70 לחוק מיסוי מקרקעין, מיום 1.4.13 ואילך אין חובה לשלם מקדמות כאמור.

המבקש טוען כי אף שסכום המקדמה נגבה ממנו כדין, הרי שהחזקת הסכום העודף בידי המשיבה עד להחזרתו למבקש נעשתה שלא כדין וללא בסיס חוקי. בנוסף הוא טוען כי הגשת התובענה והבקשה לאישור הם שתרמו להנהגתו של נוהל שיאפשר ביצוע החזר מס יעיל ואחיד לכלל הנישומים. המשיבה טענה כי סכום המקדמה נגבה כדין, וכי טענות המבקש יכולות לכל היותר להצביע על עיכוב בידיה של הסכום העודף מעבר לפרק זמן סביר, אולם בכל מקרה אין מדובר בסכום שנגבה שלא כדין. את הגשת ההודעה "מטעמי זהירות" הסבירה המשיבה בכניסתו הצפויה לתוקף של התיקון לחוק שביטל את חובת תשלום המקדמה, וכי לחקיקתו של התיקון בחוק לא היה כל קשר לתובענה או לבקשה לאישור.

לדעתי הדין הוא עם המשיבה, ובנסיבות העניין אין מקום לפסוק למבקש ולבאי כוחו גמול ושכר טרחה. סעיף 11 לתוספת השנייה לחוק מאפשר הגשת תובענה ייצוגית נגד רשות בעילה של "השבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר". אין מחלוקת שגביית סכום המקדמה נעשתה כדין, והשאלה היחידה היכולה להתעורר היא אם בפרק הזמן שבו עוכב הסכום העודף בידיה של המשיבה ניתן לראות בה כמי שגבתה את הסכום העודף שלא כדין. אני סבור שהתשובה לשאלה זו היא שלילית וכי לא לכך כיוון המחוקק כאשר קבע את העילה שבסעיף 11 לתוספת השנייה לחוק. עילה זו מכוונת, לדעתי, לאכוף על הרשות השבת סכומים שיש מחלוקת לגבי חוקיות גבייתם. לשון אחרת, במקום שהאזרח סבור שסכום כסף נגבה ממנה שלא כדין (ראו לעניין זה עע"מ 7373/10 לוי נ' מדינת ישראל (13.8.12)) והרשות שגבתה את הסכום מחזיקה בדעה אחרת, התובענה לפי סעיף 11 לתוספת השנייה היא האמצעי הנכון והיעיל לאכוף על הרשות את השבת הסכום לתובע ולכל מי שכמותו שילם בנסיבות דומות. אין מחלוקת שזה איננו המקרה בענייננו ובשום שלב לא חלקה המשיבה על זכותו של המבקש לקבל את הסכום העודף, וסכום זה אף הוחזר לו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. מן הטעם הזה ניתן לקבוע שגם אלמלא הגישה המשיבה את הודעתה, היה דין התביעה והבקשה לאישור להידחות שכן, כמוסבר, אין בידי המבקש עילת תביעה נגד המשיבה שניתן לאשרה כייצוגית בהתאם להוראות החוק.

כשאלה הם פני הדברים, אין צורך להידרש לסעיף 9(ג) של החוק ולשיקולים הרלוונטיים לקביעת גמול למבקש ושכר טרחה לבאי כוחו.

אני דוחה אפוא את טענות המבקש בעניין הגמול ושכר הטרחה, ונוכח מסקנתי שהתביעה לא ראויה להתברר כייצוגית על המבקש להודיע אם הוא עומד על בירור תביעתו האישית, ובמקרה כזה יועבר הדיון לערכאה מוסמכת.

הודעת המבקש תוגש עד יום 30.11.13.

ניתנה היום, ג' כסלו תשע"ד, 06 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

אנה ברדניקוב