גראואר נ' אקרמן

החלטה

בפני בקשתו של המבקש כי אורה על חיוב המשיב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד וזאת בשל העובדה שהגיש כנגדו תביעה שטרית, ללשכת ההוצאה לפועל באשדוד, בתיק מס' 2500994104, אותה ביקש, בסמוך למועד הדיון שנקבע בהתנגדות שהגיש המבקש לאותה תביעה, למחוק.

המבקש טוען כי נגרמו לו הוצאות שונות שכן נאלץ לשכור שירותיו של עו"ד, לנסח את כתב התנגדותו ולהשחית זמן לריק.

המשיב טוען, מנגד, כי לטעמו עומדת לו זכות תביעה כנגד המבקש אלא שמטעמים של תועלת או מול עלות, בחר לוותר על זכות זו.

נקודת המוצא היא כי בעל דין שזכה בתביעתו זכאי להשבת מלוא ההוצאות שהוצאו על ידו לשם ניהול ההליך המשפטי על מנת שלא יצא, לאחר ניהול ההליך המשפטי, בחסרון כיס. יחד עם זאת, ההוצאות שהוצאו על ידי בעל הדין העותר להשבתן, הן נתון רלוונטי אך לא בלעדי לקביעת שומת ההוצאות. על בעל הדין להראות לבית המשפט, כי ההוצאות להשבתן הוא עותר, היו הכרחיות, סבירות ומידתיות ביחס להליך שנוהל וכן עליו להוכיח את שיעורן של ההוצאות על ידי הצגת אסמכתאות בדבר התשלום בפועל. בפסיקת ההוצאות יתחשב בית המשפט במורכבות ההליך ובהיקף העבודה שהושקעה (ראה ע"א 2617/00 תנובה נ' הרשות המוסמכת למתן רישיונות ייבוא, פורסם בפדאו"ר).

מחד, המבקש לא הציג אסמכתאות כלשהן בנוגע להוצאות שהוציא לשם ניסוח הגנתו, ויש לזכור כי לא התקיים כל דיון בתיק זה.

מנגד, נראה כי ההודעה על ביטול מועד הדיון שהיה קבוע אכן הגיעה באיחור לידיו של המבקש והוא לא ידע על ביטולו, אלא בבוקר יום הדיון (ככל הנראה, שכן ב"כ המבקש לא דק פורתא בעניין זה – ראה סע' 3 למסמך שכותרתו "צרוף מסמכים").

ואולם, כאמור, מאחר שנקודת המוצא היא השבת ההוצאות, הרי שנראה לי שיש לפסוק למבקש הוצאות כגובה שכ"ט עורך דין, על פי הוראות התעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין.

בסעיף ההגדרות בתעריף נקבע כי המונח "תביעה" הנזכר בו, משמעו: "לרבות הגנה, התנגדות לתביעה או כל בקשה אחרת".

לפיכך, על סמך סכום התביעה השטרית, אני פוסק שעל המשיב לשלם למבקש הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,594 ₪.

ניתנה היום, ה' טבת תשע"א, 12 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.