גניס נ' קבלן ואח'

פסק דין

1.עניינה של התביעה שלפניי בנזקים שנגרמו בגין תאונת דרכים שהתרחשה בתאריך ה- 19.1.2009.

2.התובע נסע בנתיב הראשי ואילו הנתבע 1 יצא מצד אחר של הצומת, כאשר אינו מציית לתמרור עצור.

3.הנתבעים לא חלקו על האחריות לתאונה. יחד עם זאת, לטענתם הנזק באיזור דלת ימין-אחורית באיזור הכנף אינו קשור לתאונה ועל כן הפחיתו נזקים אלה משומת השמאי וכן הפחיתו סכום יחסי משכר טרחת השמאי. משכך, עתר התובע לתשלום יתרת הנזקים.

4.במעמד הדיון שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים.

5.התובע חזר על גרסתו לפיה הנזק נגרם כתוצאה מהתאונה וזאת בהמשך למכה העיקרית שרכבו ספג. התובע הצהיר שהרכב היה מטופל וללא פגיעות קודמות וכדבריו שמר על הרכב "כבבת עינו".

6.הנתבע הסביר שאין היגיון לכך שקיים מוקד נזק נוסף שאינו באיזור הפגיעה בתאונה. גם נציג המבטחת חזר על הענין בטיעוניו ואף הציג את תמונות הנזק אשר לגרסתו מלמדות שמדובר בנזק שאינו קשור לתאונה.

7.לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הנני סבור שדין התביעה להתקבל.

8.ראשית, התרשמתי לחיוב מגרסת התובע. התובע נתן הסבר לכך שכתוצאה מתאונה אחת נגרמו שני מוקדי הנזק. גרסתו של התובע שלא היו ברכב פגיעות קודמות לפני התאונה מהימנה עלי.

9.לכך יש להוסיף שהתובע תמך את גרסתו בחוות דעת שמאי, של השמאי דואני, שהינו שמאי רכב, בעל רישיון, חבר באיגוד השמאים. אם השמאי דואני אישר בחוות דעתו נזק בשני מוקדים כתוצאה מהתאונה, חזקה שאלה היו פני הדברים. מכל מקום, הנתבעת לא סתרה את חוות הדעת של השמאי דואני בחוות דעת נגדית מטעמה.

10.התובע טען בכתב התביעה להפרשים בתשלום הנזק בסך 2,541 ₪. אני מקבל טענה זו על יסוד הטעמים שפירטתי לעיל. כן אני מחייב את הנתבעים לשלם את הפרש שכר טרחת השמאי דואני, בסך 528 ₪.

11.לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נדחות.

12.סוף דבר - הנני מחייב את הנתבעים באמצעות הנתבעת 2 לשלם לתובע סך 3,069 ₪. בנוסף, הנני מחייב את הנתבעים בהוצאות משפט בסך 750 ₪.

סכום פסק הדין ישולם לא יאוחר מיום 10.2.2010.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום י"ט טבת תש"ע, 05/01/2010 במעמד הנוכחים.

אורן שוורץ, שופט

הוקלד על ידי: ויקי שאדי