גנון נ' איסאקוב ואח'

פסק - דין

1.זוהי תביעה קטנה שסכומה 17,400 ₪.

על פי הנטען בתביעה, הנתבעים הם אם ובנה, שמכרו לתובעת ולבן-זוגה רכב משומש.

2.ביום 6/7/2010, לאחר ששוחחו טלפונית עם הנתבע מס' 1, הגיעו התובעת ובן-זוגה ברכבת מאשקלון לחדרה, להתרשם מהרכב שהוצע למכירה באינטרנט, ולסכם את פרטי קנייתו.

לטענת התובעת, הנתבע טען בפניהם שהוא מעוניין למכור את הרכב, שהרכב לא עבר תאונות, וסוכם ביניהם בזכרון דברים שישלמו 21,500 ₪, כאשר במעמד החתימה ישולמו 2000 ₪ במזומן והיתרה תשולם בעת מסירת הרכב, לאחר שהנתבע יתקן את הליקויים שהיו קיימים ברכב ויעביר אותו טסט.

3.על פי הנטען בתביעה, לאחר שהרכב עבר טסט, הגיעה התובעת לחדרה פעם נוספת, שילמה 19,500 ₪ במזומן, היא ובן-זוגה לקחו את הרכב מחדרה לאשקלון, והרגישו שהרכב לקוי, ולמרות שעבר טסט, שקיימת בעיה בבולמים, וגילו למעשה שהרכב לא תוקן, ולטענתם הם רומו על ידי הנתבעים.

4.בשלב זה, כך נטען בכתב התביעה, התובעת יצרה קשר טלפוני עם הנתבע מס' 1, ביקשה לקבל את כספה בחזרה, אך הנתבע 1 איים עליה, לטענתה, שלא תתקשר אליו עוד וניתק את השיחה.

5.לטענת התובעת, לאחר 3 חודשים היא החליטה למכור את הרכב, ואז, לצורך המכירה, הרכב נבדק במכון ונאמר לה שמדובר ברכב שירד מהכביש והוחזר, ומכאן היא מסיקה שכאשר עבר הרכב את הטסט השנתי עובר למכירתו לה, נעשתה איזו "קומבינה" על ידי הנתבעים בינם לבין מכון הרישוי.

6.בסופו של דבר, טוענת התובעת שהיא נאלצה למכור את הרכב ב- 8200 ₪, והיא צירפה הסכם בכתב יד בינה לבין קונה הרכב, והיא תובעת את ההפרש וכן את ההוצאות שנגרמו לה בגין תיקונים שונים ברכב.

7.הנתבעים טוענים שאכן הציעו את הרכב למכירה, שהתובעת ובן-זוגה סירבו לקחת את הרכב לבדיקה, הואיל ומדובר ברכב ישן, והם לא היו מעוניינים להשקיע בעלות הבדיקה, והרכב נמכר לבן-זוגה של התובעת ללא בדיקה.

8.עוד טוענים הנתבעים, כי אותו זכרון דברים שצורף לתביעה ועליו מופיעות המילים "ללא תאונות" זוייף על ידי התובעת או בן-זוגה, באופן שהוספו המילים "ללא תאונות" המופיעות עליו.

לטענת הנתבעים, המדובר ברכב שנת יצור 99, בזמן מכירתו הוא כבר היה בן 12 שנים, ועבר 7 בעלים בעבר, כאשר הנתבעים היו הבעלים ה- 8, וממילא הם לא יכלו לדעת או להתחייב לגבי עברו התאונתי של הרכב.

9.עוד טוענים הנתבעים, שהתובעת ובן-זוגה ביצעו ברכב נסיעת מבחן וויתרו על הזכות לבדוק אותו, זכות שהוצעה להם על ידי הנתבעים, שהרכב עבר באותו יום או יום קודם טסט שנתי, הוכחה לכך שהיה תקין, ושכמובן לא נערכה שום "קומבינה" בינם לבין מכון הרישוי.

10.עוד טוענים הנתבעים, כי לא הוצגה שום ראיה לכך שמשהו ברכב היה לא תקין, לא הוצגה שום קבלה על תיקון, הוצג צילום של טופס שמהווה עמוד אחד מתוך טופס של בדיקה, אין עליו שום תאריך ולא ברור מי ביצע אותו ומתי, וגם שם לא מדובר בליקויים קריטיים, ובניגוד לטענת התובעת בדיון, לא מדובר על כך שהרכב הורד אי פעם מהכביש והורכב אחר כך – טענה שלא הוכחה כלל ועיקר.

11.בדיון ביקשתי מהתובעת להציג את המסמכים המקוריים, אבל היא הודתה שהם אינם ברשותה, ולא יכלה להציג אותם.

על פניו, זכרון הדברים נראה משונה. המילים "ללא תאונות" נחזות להיות בכתב יד שונה מכתב היד שבו נכתב כל המסמך, הן מופיעות במקום שבו אתה לא מצפה למצוא אותן כלל ועיקר, ולכאורה יש ממש בטענת הנתבעים שהמילים הללו נשתלו בזכרון הדברים מאוחר יותר.

בכל אופן, בהעדר המסמך המקורי, לא אוכל לקבל את טענת התובעת כאילו הנתבעים התחייבו למכור לה רכב כל כך ישן שלא עבר שום תאונה.

12.טענת התובעת שמדובר ברכב שהורד מהכביש, לא הוכחה, והדברים אינם מופיעים אפילו באותו צילום חלקי של סיכום בדיקה במכון רישוי, בדיקה שלא ברור מתי נעשתה ועל ידי מי.

נטל ההוכחה בנקודה זו, כמו בכל הנקודות שבתביעה, הוא על התובעת, והיא לא עמדה בנטל הזה.

13.מעבר לכך, אוסיף כי על פי זכרון הדברים הרכב בכלל לא נמכר לתובעת, אלא נמכר לבן זוגה, אך גם אם אתעלם מנקודה זו, לא ברור מדוע התובעת מכרה אותו לאחר 3 חודשים, שבמהלכם ככל הנראה השתמשה ברכב, במחיר כל כך נמוך, כ- 30% פחות מהמחיר בו רכשה אותו, ולכל היותר ניתן לומר שבעת רכישתו עשתה מקח טעות.