גנדור נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 24/10/11 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי אין מקום להפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 ("תקנה 15"), והותירה את נכותו הצמיתה של המערער בשיעור 14.26% מיום 24/3/10 ("ההחלטה").

2.טענת הערעור העיקרית היא שוועדת הרשות טעתה משערכה חישוב להכנסות המערער לחודשים ינואר עד מרץ 2011, שכן המועד לבחינת הכנסות המערער הוא מועד התכנסות הוועדה הרפואית, לאמור בחודשים 8/10 עד 10/10. לטענת המערער, היה על ועדת הרשות לבדוק את הכנסות המערער בעבר ובהווה (2009 ו- 2010), ובהתאם לשומות אלה חלה ירידה של 23% בהכנסותיו.

טענה נוספת היא שהוועדה לא התייחסה לכך שהכנסות המערער בחודשים 1-3/11 הן צופות פני עתיד ושולמו למערער כמקדמה עבור עבודה שבוצעה בפועל עד חודש 10/11.

לסיום נטען כי לאחר התאונה המערער מעסיק שלושה עובדים, בעוד שקודם לתאונה העסיק עובד אחד בלבד.

3.המשיב טוען כי ועדת הרשות, שמסקנותיה אומצו על ידי הוועדה, פעלה כדין בחישוב ההכנסות, משום שהשכר שקדם למועד התכנסות הוועדה הוא השכר הרלוונטי לצורך חישוב הירידה בהכנסות לפי תקנה 15. מאחר שלא חלה ירידה ניכרת בהכנסות המערער, לא נפל פגם משפטי בקביעת הוועדה שאין מקום להפעיל את תקנה 15. בנוסף נטען כי המערער ממשיך לעבוד כקבלן שיפוצים ומכאן שלא איבד את מקצועו.

הכרעה

4.ביום 6/4/11 התכנסה הוועדה, עיינה בנימוקי הערר ושמעה את תלונות המערער. לאור טענות המערער בדבר הפעלת תקנה 15, החליטה הוועדה להעביר את עניינו של המערער לוועדת רשות.

הוועדה שבה והתכנסה ביום 24/10/11 ואימצה את המלצת ועדת הרשות שלא להפעיל את תקנה 15. לכן, נותרה על כנה הקביעה בדבר אחוזי הנכות.

5.לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (ראו סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).

לאור זאת ייבחן הערעור דנן:

6.ועדת הרשות, שקיבלה את בקשת הייעוץ מהוועדה, קובעת בפרוטוקול הדיון מיום 27/6/11:

"התובע יליד 1966, קבלן שיפוצים עצמאי, ועדה רפואית קבעה 14.26% נכות צמיתה בגין מ/א חבלת גב, מ/א נפילה מגובה, שבר הצלע 8 מימין ושברים בע"ש. עבודתו כרוכה בעבודה פיזית, הרמת שקים כבדים של גבס ומלט, טיפוס על סולמות. מאז הפגיעה עבודתו קיבלה אופי של פיקוח ומתן הוראות לפועלים, עקב הפגיעה מעסיק יותר עובדים.

מבחינת הכנסותיו עולה כי לא חלה ירידה ניכרת בהכנסותיו.

תנאי הכרחי להפעלת התקנה הוא ירידה ניכרת בהכנסות. תנאי זה אינו מתקיים".

כן צורף חישוב של הירידה בהכנסות מטעם פקיד התביעות של המשיב, בו הושוותה הכנסתו של המבקש ברבע השנה שקדמה לפגיעה, שעומדת על סך 26,537.97 ש"ח, להכנסתו בחודשים שקדמו למועד החישוב (6/4/11, מועד כינוס הוועדה הרפואית לעררים) שעומדת על סך 25,609.33 ש"ח. לאור הנתונים, המסקנה במסמך הייתה שיש ירידה בשכר בשיעור של 3%.

לאור האמור, המליצה ועדת הרשות שלא להפעיל תקנה 15.

ב"כ המערער העלה, במכתבו מיום 16/7/11, את השגותיו כנגד קביעותיה ומסקנתה של ועדת הרשות.

ביום 24/10/11, לאחר שקיבלה את דו"ח ועדת הרשות, סיכמה הוועדה את הדיון בעניינו של המערער, בהעדרו, וקבעה:

"כדברי בא כוח התובע – כל הדוחות הכספיים עמדו בפני ועדת הרשות ושימשו בסיס להחלטתה. במכתב מיום 26.6.11 לתובע פורטה צורת חישוב הירידה בהכנסותיו לעניין תקנה 15 וזאת על סמך הדוחות שהגיש. בחישוב זה הוכח כי אין ירידה ניכרת בהכנסותיו, ולפיכך אין מקום להפעלת תקנה 15.