גנאים נ' ברוך

פסק דין

העניין שבפני, תובענת התובע לפיצוי בשל נזקו הנטען, הנובע מתאונה אשר אירעה ביום 9.12.2010.

לטענת התובע, בעת שכלי רכב אשר היה נהוג על ידו עצר בעצירה מוחלטת מאחורי משאית, בזמן נהיגה, נפגעה מכוניתו מאחור מכלי רכב מ.ר. 1089050, אשר היה נהוג בידי הנתבעת. כתוצאה מהפגיעה, הוטחה מכוניתו כלפי המשאית מאחוריה עצר, ובהתאם נגרמו לכלי הרכב שלו נזקים בשיעור ניכר. התובע הציג שמאות ערוכה בידי השמאי גנאים מואיד, לפיה עלות תיקון הנזקים מגעת כדי 21,383 ₪ (בצירוף שכ"ט שמאי ע"ס 1,350 ₪). אציין כי התובע דרש סך 24,920 ₪, אולם לא פירט את מקור וסיבת הדרישה העודפת על עלות התיקון המאושרת בידי השמאי.

הדיון בתובענה נקבע בפני ליום 10.10.2013, ואולם לדיון התייצב התובע בלבד, הגם שהנתבעת הייתה מודעת למועד הדיון (שכן הוגש כתב הגנה על ידה). אוסיף כי אישור מסירה המעיד על קבלת הזימון לדיון, מצוי בתיק בית המשפט (הזימון נמסר ביום 1.5.2013).

בהתאם להוראות תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, ולאחר שהתובע העיד בפני והוכיח את תביעתו (וכן מסר פרטים בנוגע לטענת ההגנה העיקרית), אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 21,383 ₪, בצירוף שכ"ט שמאי ע"ס 700 ₪ (דרישת התובע בהקשר זה מופרזת בעיני) וכן אגרות והוצאות ההליך בסך 400 ₪ .

אציין כי אני ער לטענת הנתבעת בדבר קיומו של מעשה בית דין בהקשר זה (התובע הגיש תביעתו הראשונה לבימ"ש לתביעות קטנות בחדרה, איחר ב- 20 דקות לדיון ובהתאם נדחתה תביעתו, וכך נדחו בקשה לביטול פסק דין, וכן ערעור על אותה החלטה נדחה בשל הגשתו באיחור), ואולם לא ראיתי בכך משום הקמת מניעה מליתן פסק דין זה, וזאת ממספר טעמים; ראשית אציין, כי קיומו של אותו מעשה בית דין אינו מהווה השתק פלוגתא, שכן לא נשמעו בהליך הנ"ל ראיות ולא נקבעו ממצאים עובדתיים; שנית, לא ראיתי מקום להתייחס לטענות ההגנה מקום שהנתבעת איננה מתייצבת לדיון; שלישית, סבורני שהגמישות וההידרשות לשיקולי צדק מהווים פרשנות תכליתית של הוראות סעיף 62 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד 1984, ומצדיקים להגמיש את עיקרון סופיות הדיון מקום שתביעתו של התובע לא נשמעה לגופה אפילו לא פעם אחת.

אפנה בהקשר זה לדברי נ. זלצמן, "מעשה בית דין בהליך אזרחי", עמ' 24: "עובדת היותו של כלל מעשה בית דין נשען על שיקולים שבתקנת הציבור מחייבת, ששאלת חלותו לא תהא נתונה לבחירתו של בעל הדין רק משום שהוא הזכאי ליהנות הימנו, אלא תיבחן בכל מקרה לגופה על ידי בית המשפט".

לאור האמור, ניתן בזאת פסק דין המחייב את הנתבעת לשלם לתובע הסך של 22,483 ₪. הסכום כאמור ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלומם בפועל.

ניתן היום, י' חשון תשע"ד, 14 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.