גנאדי נ' עיריית נצרת עילית

החלטה

לפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית מנהלית על פי חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"), להשבת חיובי ארנונה ששולמו ביתר. על פי הנטען גבתה המשיבה ארנונה בגין חלק מ"ר חויב כמ"ר שלם. המשיבה ערכה שינויים בהגדרת תת סוגי הנכסים למגורים והגדילה את תעריפי הארנונה מעבר למותר בחוק, ללא הרשאה לכך. (להלן: "בקשת האישור").

תמצית בקשת האישור –

גביית יתר של ארנונה עקב שינוי תת סיווג נכסים למגורים:

המבקש מחזיק בנכס בתחומה של המשיבה החל מיום 31.8.1992 (להלן: "הנכס") המסווג כ"מבנה המשמש למגורים, 101", בהתאם לצו הארנונה של המשיבה עד לשנת 1992.

בהתאם לצווי הארנונה של המשיבה, נקבעו חיובי הארנונה עבור נכסים המשמשים למגורים לפי חיוב מדורג. תעריף לנכסי מגורים עד 90 מ"ר ותעריף גבוה יותר לנכסי מגורים ששטחם עולה על 91 מ"ר.

בצו הארנונה לשנת 1992 נקבעו על ידי המשיבה תעריף של 9.68 ₪ למ"ר עבור נכס מגורים עד 90 מ"ר ו- 11.13 ₪ למ"ר עבור נכס מגורים ששטחו עולה על 91 מ"ר.

בצו הארנונה לשנת 1993 שינתה המשיבה את הגדרת תת סוגי נכסי המגורים והשוותה את תעריפי הארנונה של שני תתי סוגים של נכסים וקבעה כי דירה ששטחה עד 90 מ"ר ודירה ששטחה מ- 91 מ"ר ומעלה תשלמנה - 11.70 ₪ למ"ר.

צווי הארנונה של המשיבה החל משנת 1994 ואילך אימצו את השוואת התעריפים בין שני תתי הסוגים לפי התעריף הגבוהה, כך שבעל דירה שאינה עולה על 90 מ"ר שילם ארנונה בתעריף זהה לבעל דירה שגודלה למעלה מ- 91 מ"ר. כתוצאה משינוי זה חויבו מחזיקי נכסים למגורים עד 90 מ"ר בחיובי יתר כתוצאה מהכללתם בתת סווג שונה המחויב בתעריף גבוה בהתאמה.

העלאת תעריפי הארנונה מעבר למותר על פי חוק:

החל משנת 1993 העלתה המשיבה את תעריפי הארנונה למגורים בשיעור העולה על המותר בכל שנה, ללא קבלת אישור כחוק. כתוצאה מכך חויב המבקש בחיובי יתר בסך 716.61 ₪ בגין 24 החודשים שקדמו להגשת הבקשה לאישור.

חיוב חלק ממ"ר כמ"ר שלם:

תקנה 3(א) בתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשס"ז - 2007 שנחקקה מכוח סעיף 8 בחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב, תשנ"ג-1992) קובעת כי "חישוב שטחו של נכס לצורך הטלת ארנונה כללית יהיה במטרים רבועים; הארנונה הכללית אשר תוטל על נכס תהיה בסכום המתקבל ממכפלת מספר המטרים הרבועים של הנכס בסכום הארנונה למטר רבוע". משמע, יחידות המדידה הן לפי מטרים רבועים כאשר סכום החיוב הוא המכפלה של התעריף לחיוב במספר המטרים הרבועים. אלא שהמשיבה, קבעה בסעיף 5 לצו הארנונה שלה לשנת 2012 כי "הארנונה תשולם לפי יחידת שטח, יחידת שטח פירושה כל מ"ר או חלק ממנו. כל חלק של מ"ר יחשב לצורך צו זה כמ"ר שלם". המשיבה למעשה "מעגלת" שטחים מבלי שהוסמכה לכך ובניגוד ל"דיני ההקפאה". למשיבה אין מקור לסמכות לחייב בגין חלק ממ"ר אלא רק בגין מ"ר שלם.

הנישומים על פי בקשת האישור נחלקים לשתי קבוצות:

כל מחזיקי נכסי המגורים, אשר שילמו בעשרים וארבעה החודשים שקדמו להגשת התובענה למשיבה ארנונה ביתר, עקב שינויים ב"הגדרת תת סוגי הנכסים", בניגוד לדיני ההקפאה במשק.

כל מחזיקי הנכסים, ששטחם כולל חלק ממ"ר, אשר שילמו בעשרים וארבעה החודשים שקדמו להגשת התובענה למשיבה ארנונה ביתר, עקב עיגול שטח הנכס וחישוב חלק ממ"ר כמ"ר שלם.

סכום התביעה: סכום חיובי היתר שבוצעו על ידי המשיבה, עבור כלל הנישומים, ב- 24 החודשים שקדמו להגשת התובענה עומד על 11,454,000 ₪.

הודעת חדילה חלקית – ביום 24.12.12 הגישה המשיבה הודעה על "חדילת חלקית מגבייה" לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות (להלן: "הודעת החדילה החלקית"), ביחס לעילת התביעה שעניינה עיגול שטחי מ"ר. על פי הודעת החדילה החלקית, התחייבה המשיבה לחדול מגביית ארנונה של חלק ממ"ר כמ"ר שלם, כן התחייבה להשיב סכומי ארנונה שנגבו ביתר לאחר שתערוך מדידה בנכסי המגורים בעיר ותקבל נתונים מדויקים, אודות אותם נישומים שלגביהם נערך חישוב זה.

תגובת המבקש להודעת החדילה החלקית – המבקש מתנגד להודעת החדילה כפי שהוגשה מן הטעם שהיא אינה עומדת בתנאים הקבועים בחוק ובפסיקה. המשיבה לא חדלה מגביית החיובים הבלתי חוקיים בפועל ועל כן, אין לראות בהודעתה כהודעת חדילה לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות.

תגובת המשיבה לבקשת האישור – תגובת המשיבה נתמכה בתצהירה של הגב' מרים רופל – מנהלת אגף ההכנסות והגביה במשיבה. לעמדת המשיבה, השינויים שנערכו בצו הארנונה העירוני ביחס לנכסים המסווגים כ"מגורים" ותעריפי הארנונה שנקבעו עבור סיווג זה – בדין יסודם. חוק ההסדרים לשנת 1992 קבע במסגרתו תעריף מינימאלי לנכסי מגורים. לפיכך ולאור הנחיית משרד הפנים פעלה המשיבה להעלאת תעריף הארנונה למגורים, כך שיתאים לתעריף המינימאלי אשר חייב את המשיבה. בחינת תעריפי ארנונה למגורים בצווי הארנונה של העירייה, ממועד תחילת דיני ההקפאה מעלה, כי תעריפים אלה אינם חורגים מדיני ההקפאה ואף נמוכים בשיעור ניכר מהתעריפים שהמשיבה רשאית היתה לגבות על פי הדין.