גן מור נ' הלברייך ואח'

פסק דין

לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 22.2.13 בירושלים.

במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היה התובע הבעלים של רכב מ.ר. 2443075 (להלן: "רכב התובע").

הנתבע 1 היה במועדים הרלבנטיים הנהג ברכב מ.ר. 6008067 (להלן: "רכב הנתבע"). הנתבעת 2 היא מבטחת הרכב.

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת האחריות וכן בשאלת הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים לבין התאונה.

גרסת התובע הינה כי החנה את רכבו בימין הדרך לאורך שפת המדרכה. לפתע, רכב הנתבע אשר חנה במאונך לכביש נסע לאחור ופגע בדלת הקדמית שמאלית של רכב התובע.

גרסת הנתבעים לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לגרסתם, רכב הנתבע יצא מחניה פרטית בנסיעה לאחור והיה כבר עם שלושת רבעים מרכבו בכביש, כאשר מולו ישנה חניה ברוחב של כעשרה מטרים לשם כניסה לחצר. התובע ניסה להשתחל בין מכונית הנתבע למדרכה, וזאת בזמן שהתובע היה בעצירה מלאה. כן נטען כי לרכב התובע לא נגרם נזק בעקבות התאונה.

דיון והכרעה

העידו בפני התובע והנתבע 1 (להלן: "הנתבע"). התובע העיד כי ביקש להחנות את רכבו בצד ימין של הכביש בסמוך למדרכה במקום חניה מוסדר. תוך כדי שהתובע נסע לאחור על מנת להחנות את רכבו, הגיע רכב הנתבע אשר יצא מחניה במאונך לכביש כשהוא נוסע לאחור ופגע עם צדו האחורי בדלת הקדמית שמאלית של רכב התובע. התובע ציין בעדותו כי לא ראה את רכב הנתבע עובר לתאונה וכי לפתע שמע חבטה ברכבו.

מנגד העיד הנתבע, כי יצא מחניה בנסיעה לאחור ישר, עצר את רכבו והעביר להילוך ראשון על מנת להתחיל בנסיעה. לפתע שמע את התובע צועק ואז יצא מרכבו והתובע אמר לו כי פגע ברכבו. הנתבע ציין בעדותו, כי היה בעצירה וכי לא ייתכן כי הפגוש האחורי של רכבו פגע בדלת הקדמית שמאלית של רכב התובע בשל הפרשי הגבהים, מה גם שלרכב הנתבע לא נגרם נזק כלשהו.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובחנתי את תמונות הנזק ברכב התובע, הגעתי למסקנה כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו.

כך, עדות התובע הינה עדות יחידה של בעל דין שאינה נתמכת בראיה חיצונית נוספת שיש בה כדי להוביל למסקנה כי יש להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע. הנתבע העיד כי נסע לאחור ועצר את רכבו על מנת להתחיל בנסיעה קדימה. כן ציין הנתבע כי ברכבו ישנם חיישני רוורס, אך אלה לא הבהבו שכן היה בעצירה וכבר הספיק לשלב את רכבו להילוך ראשון. לא מצאתי סיבה להטיל ספק בגרסת הנתבע, ועל כן אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את גרסתו.

עוד אוסיף, כי ברכב התובע נראות שתי מכות מעיכה בדלת השמאלית קדמית. נזקים אלה אינם עולים בקנה אחד עם האופן בו תיאר התובע את התרחשות התאונה, שכן אילו היתה התאונה מתרחשת באופן אותו תיאר, היתה צריכה להיות מכה לאורך צדו הימני של רכב התובע ולא שתי מכות נקודתיות.

עוד יצוין, כי רכב התובע נבדק על ידי שמאי רק ביום 1.7.13, היינו ארבעה חודשים לאחר התאונה, עובדה שיש בה לנתק את הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים לבין התאונה.

לאור האמור, אני דוחה את התביעה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי, בתוך 15 יום.

ניתן היום, א' ניסן תשע"ד, 01 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.