עב"ל
בית דין ארצי לעבודה
|
173-07
07/01/2009
|
בפני השופט:
1. נילי ארד 2. ורדה וירט ליבנה 3. רונית רוזנפלד
|
- נגד - |
התובע:
חיים לוין
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי עו"ד מירב אבירם
|
פסק-דין |
השופטת רונית רוזנפלד
1. תביעת המערער כנגד המוסד לביטוח לאומי בעניין שיעור הגמלה המשולמת לו לפי חוק הבטחת הכנסה התשמ"א-1981 נדחתה על ידי בית הדין האזורי בירושלים (השופטת אורנית אגסי ונציגי הציבור מרדכי אלון ושמואל קליינר; בל 12416/05). על פי קביעת בית הדין האזורי בפסק דינו, "החזר הוצאות נסיעה" המשולם למערער על ידי מעסיקתו הינו בגדר "הכנסה" המובאת בחשבון לצורך קביעת שיעור הגמלה שלה הוא זכאי. משכך, הסכום המשולם למערער על ידי המוסד לביטוח לאומי כ"השלמת הכנסה" משקף את מלוא המגיע לו על פי הוראות הדין. על קביעה זו של בית הדין האזורי סב הערעור שלפנינו.
2.
עיקרי העובדות הרלבנטיות כפי שעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי ומכלל החומר שבתיק הן כדלקמן:
א. המערער, הסובל מרגישות לשמש ולקרינה הושם על ידי שרות התעסוקה לעבודה בחצי משרה בחברת המשקם. חברת המשקם מעסיקה את המערער כעובד מטבח בבית החולים באיתנים. שכרו של המערער המשולם לו על ידי חברת המשקם עומד על 12 ש"ח לשעה. כמו כן משולם לו החזר בגין הוצאות נסיעה.
ב. משהופנה המערער לעבודה על ידי שרות התעסוקה והוא מועסק במפעל המשקם שהוא "מפעל מוגן", ולאור שיעור הכנסתו, זכאי המערער לגמלת הבטחת הכנסה. מאז שנת 1999 משתלמת הגמלה למערער ושיעורה משתנה בהתאם לגובה השתכרותו, ולפי תלושי השכר אותם הוא ממציא למוסד לביטוח לאומי.
ג. לפי העולה מתלושי השכר של המערער, סכום הכנסתו כולל מרכיב תשלום בגין החזר הוצאות נסיעה. בחודש אוקטובר 2005 עמד שיעור ההחזר על 406 ש"ח, ובחודשים נובמבר ודצמבר 2005 עמד שיעור ההחזר על 485 ש"ח.
המסגרת הנורמטיבית
3. בהיות המערער רשום בשירות התעסוקה והוא הופנה לעבודה במפעל המשקם, והכנסתו "פחותה מההכנסה שבשלה אין לשלם גמלה", הוא זכאי לתשלום גמלת הבטחת הכנסה. כך, על פי הוראת
סעיף 2(3) לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א- 1981 (להלן-
חוק הבטחת הכנסה או
החוק) וכן על פי הוראת
תקנה 2 לתקנות הבטחת הכנסה (כללי הזכאות והוראות ביצוע) התשמ"ב- 1982.
בהתאם להוראת סעיף 5(ב) לחוק, הגמלה לזכאי שיש לו הכנסה הינה בסכום השווה להפרש שבין הגמלה שהיה זכאי לה לולא הייתה לו הכנסה, לבין ההכנסה.
4.
בסעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה נקבע, כי "הכנסה" הינה: הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, ולרבות גמלאות ותשלומים שונים המפורטים בסעיף. מתוך הגדרת "הכנסה" שבס' 9, הרלוונטית לענייננו הינה "הכנסה מעבודה", שהיא, לפי הוראת סעיף 2(2)(א) לפקודת מס הכנסה:
"
(2)(א) השתכרות או רווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו;
תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב שהועמד לרשותו של העובד; והכול - בין שניתנו בכסף ובין בשווה כסף, בין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפין או שניתנו לאחר לטובתו;"(ההדגשה שלי ר.ר.).
בסעיף 10 לחוק הבטחת הכנסה נקבעו סוגי הכנסות
שלא יחשבו כ"הכנסה", על אף האמור בסעיף 9 לחוק והן, על פי קביעת המחוקק:
"
(1) קצבת ילדים לפי פרק ד' לחוק הביטוח;
(2) הענקות לחיילים ובני משפחותיהם;
(3) כל הכנסה אחרת שקבע השר בתקנות".
מתוקף סמכותו לפי הוראת סעיף 10(3) לחוק, קבע השר בתקנות הבטחת הכנסה התשמ"ב-1982 (להלן-
תקנות הבטחת הכנסה) רשימה של סוגי "הכנסות" שלא יחשבו כ"הכנסה" לעניין חוק הבטחת הכנסה.
6. במרכז הדיון לפנינו עומדת הוראת סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה שלפיה "הכנסת עבודה" כוללת כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו,
לרבות תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו.
אין חולק כי בקביעת סכום הגמלה שלו זכאי המערער לפי הוראת סעיף 5(ב) לחוק ובהסתמך על הוראת סעיף 2(2)(א) לפקודת מס הכנסה, מחושב סכום החזר הוצאות הנסיעה המשולם למערער כחלק מהכנסתו.