גמליאל נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפניי בקשה לפי סעיף 19 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק"), לאישור הסדר פשרה בבבקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: "הסדר הפשרה").

תמצית בקשת האישור

בשנת 2009 ייבא המבקש לארץ, ג'יפ גרנד שירוקי לרדו מארצות הברית, בהתאם לרישיון יבוא שקיבל מהמשיבה (להלן: "הרכב"). המבקש חויב לשלם אגרת רישוי גבוהה מזו שעליו לשלם על פי תקנות התעבורה, תשכ"א-1961(להלן: "התקנות") (בהתאם לאגרות המפורטות בטבלה המופיעה בפרט 2 בחלק ג' לתוספת הראשונה בתקנות) עקב סיווג הרכב לקבוצת רישוי מס' 7, ולאחר מכן עקב פנייתו לרשות המסים - לקבוצה מס' 6.

קבוצת הרכב אליה משויך כל רכב חדש נקבעת על פי "מחיר הרכב לצרכן" כמפורט בטבלה 1יב שבנספח א' בתוספת הראשונה בתקנות. נספח א' בתוספת הראשונה בתקנות קובע כי "מחיר הרכב לצרכן",לגבי רכב ביבוא אישי, שאין לו יבוא מסחרי מקביל, נקבע לפי "ערך הרכב שנקבע לצורך המכס; בתוספת המכס, מס קניה ומע"מ שיש לשלמם בעת ייבואו או שהיה צריך לשלמם אלמלא נקבעו פטורים".

לרכב לא היה בעת הרלבנטית "יבוא מסחרי מקביל". על כן היה צריך לקבוע, כי מחיר הרכב, לצורך אגרת הרישוי, הוא המחיר שנקבע ואושר על ידי המכס - 94,588 ש"ח [48,417 ש"ח (ערך הרכב לצורכי מס) + 0 ש"ח (מכס) + 33,472 ש"ח (מס קניה) + 12,699 ש"ח (מע"מ)]. בהתאמה היה מקום לסווג את הרכב בקבוצת מחיר 2 לפי התקנות, הכוללת כלי רכב שמחיריהם לצרכן נעים בין 92,001 ש"ח לבין 111,000 ש"ח (טבלה 1יב הנ"ל). אגרת הרישוי הייתה צריכה להיות 1,221 ש"ח.

לא היה מקום לשייך את הרכב לקבוצת מחיר 7 ואחר כך לקבוצת מחיר 6. אגרת הרישוי שנדרש המבקש לשלם בגין התקופה שמיום 3.6.09 ועד יום 31.12.10 (שנה וחצי) היא בסך כולל של 4,704 ש"ח, בעוד שבסיווג לקבוצה 2 הייתה אגרת הרישוי צריכה להסתכם ב- 1,831 ש"ח . המבקש חוייב ביתר בסכום של 2,837 ש"ח.

הקבוצה שהוגדרה בבקשת האישור היא "כל מי שייבא כלי רכב ביבוא אישי (שאין לו יבוא מסחרי מקביל) ונדרש לשלם אגרת רישוי גבוהה מהקבוע בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 נספח א'... עקב סיווג רכבו בקבוצת רישוי גבוהה יותר מהנדרש".

המשיבה הפרה הוראה חקוקה כאשר גבתה אגרת רישוי בניגוד לתחשיב הקבוע בתקנות. על המשיבה להשיב למבקש ולחברי הקבוצה דמי רישוי שנתיים שנגבו ביתר מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979.

הסעדים הנתבעים - השבת סכום ההפרש שבין הסכום שגבתה המשיבה לבין הסכום שאמורה הייתה לגבות בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. למבקש אין מידע לגבי מספר חברי הקבוצה אולם לשם הערכת שווי בקשת האישור ציין כי בשנת 2009 לבדה יובאו 3,300 כלי רכב ביבוא אישי. בהנחה שלפחות למחציתם אין יבוא מסחרי מקביל ובהנחה כי בשנת 2008 יובא מספר דומה של רכבים ביבוא אישי, הרי שסכום ההשבה לקבוצה למשך שנתיים הוא כ-8.5 מיליון ש"ח. בנוסף נתבע סעד של צו עשה המורה למשיבה לקיים את הוראות התקנות.

מתקיימים התנאים לאישור התביעה כתובענה ייצוגית: התובענה נכללת בסוגי התביעות המפורטות בתוספת השנייה בחוק; למבקש עילת תביעה אישית המשותפת לכלל חברי הקבוצה; התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו לטובת הקבוצה; התביעה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת; עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב.

תמצית תגובת המשיבה

קבלת עמדת המבקש תפגע בעקרון השיוויון, שכן המבקש ישלם כמחצית משיעור האגרה שמשלמים בעלי רכבים ששווי רכבם דומה לשווי רכבו של המבקש.

בנספח א' מוגדר "מחיר רכב לצרכן" - מחיר בהתאם למחירון היבואן של רכב ראשון מדגם ביום רישומו לראשונה או ב-1 בינואר בכל שנה, המאוחר מבין השניים, לרבות כל האבזרים והמכללים שהתקין יצרן הרכב בתהליך הייצור כחבילה בסיסית ולרבות אבזרי חובה על פי דין גם אם הם מותקנים בארץ ותוספות כמפורט להלן גם כשאינן חלק מהחבילה הבסיסית: חלון בגג, כריות אוויר, מערכת לשמירת יציבות הרכב, תיבת הילוכים אוטומטית, מזגן אויר, הגה כח ומערכה ABS וכולל מס ערך מוסף...ולמעט מחירי מבצע והנחות;ואם הוא רכב ביבוא אישי שאין לו יבוא מסחרי מקביל - ערך הרכב שנקבע לצורך המכס; בתוספת מס קניה ומע"מ שיש לשלמם בעת ייבואו או שהיה צריך לשלמם אלמלא נקבעו פטורים".

על פי הגדרת "מחיר הרכב לצרכן" שבנספח א' בתוספת הראשונה לתקנות, האגרה מחושבת על פי מחירו המלא של הרכב לרבות מיסים ולא כולל הנחות ומבצעים שונים. תפישת המחוקק בקביעת האגרה היא, כי רכישת רכב בהנחה, אין בה כדי להשליך על סיווג הרכב לקבוצת מחיר לצורך חישוב אגרה.

הכלל הוא שיש לפנות ראשית למחיר היבואן המשקף את מחיר השוק של רכב חדש בישראל, ורק אם לא ניתן לחלץ ממחירון זה את מחיר הרכב לצורך קביעת אגרה, יש לפנות להגדרה החלופית. רכבו של המבקש הושווה לרכב מסוג צ'ירוקי שיובא באותה תקופה לארץ הנמצא בקבוצה 6. "יבוא מקביל" משמעו יבוא דומה, ולכן יש לפנות להגדרה החלופית רק כאשר אין יבוא לארץ של רכב דומה.

פרשנות זו מתיישבת גם עם תכלית התקנות שמטרתן להטיל אגרה בשיעור דומה על רכבים דומים שהמחיר המקובל שלהם דומה. משמעה של בקשת האישור היא כי מחוקק המשנה ביקש להפלות לטובה רכבים מיבוא אישי. הדבר אינו מתיישב עם עקרון השיוויון במיסוי ואינו מתיישב עם התכליות האחרות של הטלת אגרות ביחס למחיר.

פרשנות המבקש תוביל למצב אבסורדי בו כל שינוי קטן יוביל לכך שכל רכב בייבוא אישי ייחשב כרכב שאין לו יבוא מסחרי מקביל, והוא יופלה לטובה בקביעת האגרה.

הבקשה אינה עומדת בתנאים הקבועים בחוק: הקבוצה אינה הומוגנית נוכח הגיוון שעצום של כלי רכב המיובאים לארץ. המשיבה עצמה טוענת שייתכנו מקרים בהם יש לפעול על פי ההגדרה החלופית של "מחיר הרכב לצרכן" כאשר מדובר בדגם השונה באופן מהותי בכל מאפייניו מכלי הרכב המיובאים ביבוא מסחרי. קרי המחלוקת היא של מידה - מה מידת השוני בין הרכב ביבוא אישי לבין רכבים דומים ביבוא מסחרי. לא ניתן לברר מחלוקת זו במסגרת תובענה ייצוגית.

בדיון שהתקיים ביום 27.6.10 המלצתי לצדדים להידבר ולנסות ולהגיע להסכמות וקבעתי כי ככל ולא יגיעו הצדדים להסכמות עד ליום 27.7.10 ייקבע מועד להוכחות ולסיכומים בעל פה. בדיון שהתקיים ביום 3.4.11 התברר כי הצדדים גיבשו עקרונות להסדר פשרה וזה הוגש לבית המשפט ביום 25.10.11.