גמ"ר
בית משפט השלום פתח תקווה
|
7110-08-14
07/01/2016
|
בפני השופט:
יהושע צימרמן
|
| - נגד - |
המאשימה:
מדינת ישראל
|
הנאשמת:
מטי היימס בן מנחם
|
| גזר דין |
כתב האישום ומהלך הדיון
בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, הנאשמת נהגה ברכב פרטי, ברחוב המלכים בנתניה ובאותה עת רכב גיל שמחי ז"ל (להלן: "המנוח") על קטנוע בכיוון הנגדי. הנאשמת הגיעה לצומת T, המשיכה בנסיעה איטית, פנתה שמאלה לכיוון רחוב הרב מימון וחסמה את דרכו של המנוח מבלי ליתן לו זכות קדימה. המנוח שהבחין ברכב הנאשמת חוסם את נתיבו, ניסה להימלט מהתאונה ללא הצלחה, החליק עם הקטנוע על דופן ימין ופגע עם חזית הקטנוע בחזית ימין של הרכב. לאחר הפגיעה החליק הקטנוע אחורנית עד שנעצר במרחק של 5 מטרים ממקום הפגיעה. כתוצאה מהתאונה נהרג המנוח.
הנאשמת הודתה בגרימת מותו של המנוח והורשעה במיוחס לה בכתב האישום המתוקן. לבית המשפט הוגשו תסקיר שירות המבחן וחוות דעת הממונה על עבודות השירות, הצדדים הציגו ראיות לעונש וטענו לעונש. המאשימה העידה את ביתו המנוח והגישה מכתב שכתבה. מטעם ההגנה העיד בנה של הנאשמת, לקוחה לשעבר, והוגשו מסמכים שונים.
ראיות לעונש
ראיות לעונש מטעם המאשימה
בתו של המנוח, שיראל, הגישה והקריאה לבית המשפט מכתב, אותו כתבה. במכתב תיארה שיראל את אופיו הטוב של אביה, את החוסר העמוק שחשה לאחר מותו, את הגעגועים שאינם פוסקים, ואת הקשיים הרבים המלווים את המשפחה. מכל שורה במכתב נשקף כאבה העמוק. הבת הוסיפה:
"...אנו משפחה שלא מחפשת מלחמות ולא מחפשת נקמות אך מאז התאונה המצב בבית לא טוב מבחינה כלכלית ואני מאמינה שאם האישה לא יכולה לשאת את העונש בצורה כמו שצריך שאמורים לתת על מישהו שנהרג כי המצב בית לא טוב, מבחינה כלכלית המצב לא טוב, אני חיילת ולא מוצאת את עצמי ואמא במיוחד. אני אומרת את זה בלב שלם. אמא במיוחד."
ראיות לעונש מטעם ההגנה
בנה של הנאשמת, מר דוד בן מנחם:
בנה של הנאשמת ביקש לומר דברים בפני בית המשפט ומשפחת המנוחה:
"משפחה יקרה, משפחת שימחי היקרה, כב' השופט. אני עולה לדוכן זה בכדי לומר כמה מילים בודדות ואחרונות ובקרוב בית המשפט יפסוק את העונש. אני יודע מה זה לאבד אבא ולעולם ואף אחד לא יוכל להשלים את החסר לאלמנה ולילדיו. משפחה יקרה ושופט נכבד, אימי אינה אישה מזיקה ואינה מסוכנת לאנשים. מאז אותה תאונה ששינתה את חיינו מקצה לקצה, אימי היתה כתובת לעשרות ומאות יתומים ואלמנות, תמיד היתה יד מושטת לנזקקים. אם המנוח גיל ואימי היו נפגשים בחיותו – הוא היה מוקיר ומעריך אדם כמותה ולא חושב עליה כמזיקה בעליל או כעבריינית שמקומה מאחורי סורג ובריח. אין בליבי ספק שהמשפחה לא נשארה כשהיתה, אך אנא, אל תהרסו עוד משפחה בישראל. ריצוי מאסר בפועל לא יועיל לא לכם ובטח לא לנו.
...
לכל משפחה בישראל יש די צרות שפוקדות אותנו והדמעות זולגות מעצמן. אם אימי צריכה לשלם על מעשיה בעבודות שירות לציבור – לו יהי, ואני בטוח שתעשה זאת נאמנה מתוך הלב הגדול שפועל בחייה. כל חייה רצף של עבודות שירות.
לא קל לעמוד ולו לרגע אחד מול אדם שנפגע ממך ואפילו בעקיפין ואפילו בשוגג. איני בא להצדיק אימי אך כן ללמד עליה זכות. יהי רצון שלא תדעו צער והמקום ינחם אתכם (בוכה)."
מר ארנסט דנצינגר
בפני בית המשפט העיד מר ארנסט דנצינגר אשר הכיר את הנאשמת יותר מ – 30 שנה כלקוח בסניף הבנק בו עבדה:
"היא היתה אישה עם יכולות אדירות, היא גם השתמשה ביכולותיה גם עם אחרים. יש לה לב זהב אני יודע. עברנו קטע ארוך בחיים. היום היא אישה כבויה. התאונה הזאת הרסה לא רק את החיים של הנפגע, במידה מסויימת זה גם הרס את החיים שלה. האישה שתמיד היתה בשביל אחרים – היום היא תלויה לגמרי באחרים. היא גרה בקיבוץ מרוחק, אין לה רישיון נהיגה. הבעל שלה גם במצב לא טוב היום ופשוט, אני רואה שהיא מחזיקה את עצמה בשערות למעלה, אך היא אישה כבויה. אני לא האיש שיכול לקבוע עונש אבל היא קיבלה עונש חזק מאד."
הנאשמת