פרקליטות מחוז תל אביב פלילי נ' אברהמי

ביום 12.4.19 הודה הנאשם בעובדותיו של כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, בניגוד לסעיפים 40 ו-64 לפקודת התעבורה. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי ביום 8.5.17 שעה 17.45 נהג הנאשם בנתיב השמאלי בכביש 20 לכיוון צפון והתקרב למחלף שבעת הכוכבים ( להלן: "המחלף"). בין כביש 20 למחלף מצויר על פני הכביש תמרור 815 ( להלן: "אי התנועה"). הנאשם סטה לנתיב שלימינו, תוך שהוא גורם לרכב אחר שנסע באותו נתיב להאט. אז סטה רכב הנאשם פעם נוספת לעבר אי התנועה. אותה שעה רכב מר רונן קילשטיין ( להלן: "המנוח") על אופנוע בקצהו השמאלי של אי התנועה, לכיוון צפון. רכבו של הנאשם ואופנוע המנוח התנגשו. בעקבות התאונה נפטר המנוח.

טיעוני הצדדים לעונש

הנאשם נהג ותיק, ללא הרשעות בפלילים וללא תאונות דרכים בעברו. התביעה הגישה מכתבים מרעייתו וביתו של המנוח. הנאשם הביא מספר עדי אופי שהעלו על נס את תכונותיו התרומיות. עדי האופי וכן הנאשם וב"כ הדגישו את המצוקה הרגשית הקשה אליה נקלע הנאשם בעקבות התאונה.

התביעה טענה כי רשלנות הנאשם היא בדרגה בינונית. המנוח סטה עם רכבו פעמיים, תוך שהוא גורם לרכב שנסע בנתיב שלימינו להאט על מנת להימנע מתאונה. אין מדובר אפוא ברשלנות רגעית אלא במהלך רשלני מתמשך. על בסיס דרגת רשלנות זו טוענת התביעה כי מתחם העונש נע בין 9-21 חודשי מאסר, 12 שנות פסילה, פיצוי בסך 30,000 ₪ למשפחת המנוח ורכיבי ענישה נלווים. בגדר המתחם עותרת התביעה להשית על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל; תקופה המשקללת גם את רשלנותו (הלא גבוהה) של המנוח.

ב"כ הנאשם טוענת לפער משמעותי בין רשלנותו הגבוהה של המנוח לרשלנותו הנמוכה של הנאשם. פער זה, נטען, אינו מחייב הטלת עונש מאסר לצורך הרתעת הנאשם או הרתעת הרבים. עקב התאונה נקלע הנאשם למצב כלכלי קשה שיש להביאו בחשבון לצורך קביעת הפיצוי למשפחת המנוח. נטען כי ראוי להשית על הנאשם פסילה הנעה בין 18-36 חודשים תוך התחשבות במצבו הנפשי הקשה, עברו התקין ובצורך לתת לו אפיק של תקווה.

דיון והכרעה

להלן אראה כי רשלנות הנאשם הייתה משמעותית ביחס לרשלנות המנוח. מתחם העונש ההולם דרגת רשלנות זו (המשקלל את רשלנותו התורמת של המנוח) נע בין 8-18 חודשי מאסר, מאסר על תנאי, פסילת רישיון בין 7-15 שנים, פסילה על תנאי וקנס או פיצוי למשפחת המנוח. אפרט.

מדיניות הענישה בתיקי גרימת מוות בנהיגה רשלנית נוטה להחמיר עם נהג שגרם ברשלנות לקיפוד פתיל חייו של אחר. כך נקבע " בית משפט זה התווה מזה שנים מדיניות ענישה מחמירה ביחס לעבירות הכרוכות בתאונות קטלניות... הוא דבק בגישה זו מתוך אמונה כי לנקיטת יד ענשית קשה ומחמירה יש השפעה מרתיעה על הנהגים בכביש ויש בה כדי לקדם הטמעתה של מודעות ציבורית בדבר החובה לשמור על כללי הזהירות כדי לשמור על חיי אדם ושלמות גופו... "( רע"פ 548/05 לוין נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ראו גם: ע"פ 6064/05 שרעבי נ' מדינת ישראל (1.9.05)).

מדיניות הענישה, שתודגם להלן, נשענת על שלושה כללי בסיס: האחד, ככלל ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת הן בשל עיקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה; שנית, נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן בעלות משקל כמו בעבירות אחרות של כוונה פלילית בשל אפיה המיוחד של העבירה וביצועה השכיח גם על ידי אנשים נורמטיביים; שלישית, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות (ע"פ 6755/09 אלמוג נ' מדינת ישראל ( 2009))