גמ"ר 4546-06-13 מדינת ישראל נ' בשיר

בתיק זה עסקינן לצערי פעם נוספת בתאונת דרכים קטלנית שגבתה חייו של נוסע אשר ישב ברכבו של הנאשם.

הנאשם, הודה בעיקר עובדות כתב האישום מלכתחילה, כאשר טענתו העיקרית מופנית לעבירה של נהיגה במהירות בלתי סבירה המיוחסת לו בכתב האישום. עוד טען הנאשם כי קיימים גורמים נוספים שהביאו לתוצאה הקטלנית פרט לנהיגתו.

לאור המחלוקת המצומצמת בין הצדדים נקבע התיק לשמיעתו של בוחן התאונות מר מופיד משלב. עדות זו נשמעה ביום 27.1.14 ובסיומה, במהלך אותה ישיבה חזר בו הנאשם מכפירתו והודה בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

על פי העובדות בהן הנאשם הודה, הרי ביום 7.5.11 בסמוך לשעה 01:30 בכביש 805 בסכנין, הוא נהג ברכב פרטי מסוג מיצובישי לנסר ואיתו שני נוסעים נוספים, עבדלמחמיד סלאח אשר ישב לצידו והמנוח, מ' ש', אשר ישב במושב האחורי. המדובר בכביש עירוני דו-נתיבי, דו-סיטרי ובו אי תנועה, ומהירות הנסיעה המירבית המותרת בו היא 50 קמ"ש. במהלך הנסיעה הגיע הרכב לכיכר שליד "המסגד הגדול" בסכנין בקטע כביש בו קיימת עקומה שמאלה. הנאשם איבד את השליטה על הרכב אשר הסתבסב, עלה על אי תנועה בנוי ופגע עם הדופן הקדמית-ימנית בעץ ועם הדופן האחורית- ימנית בעמוד תאורה. כתוצאה מהתאונה הרכב נבקע לשניים, המנוח הועף ממנו ונהרג. לנוסע השני נגרמו חבלות מרובות והוא הובהל לבית חולים.

כאמור לעיל, תחילה כפר הנאשם בעובדה כי אובדן השליטה על הרכב נבע ממהירות נסיעה גבוהה, וטען כי הגורם לכך היה סנוור מרכב אחר שהגיע בנסיעה מולו. עיקר חקירתו של בוחן התאונות הייתה בהקשר זה, והוא הסביר את קביעתו כי נהיגתו של הנאשם הייתה במהירות גבוהה, שאינה תואמת את תנאי הדרך – עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 23 עד 32 בחקירה הראשית, עמ' 8 לפרוטוקול שורות 10-32 בחקירה הנגדית, ושלל את טענת הסנוור – עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 18 עד 31.

לאחר שהודה במיוחס לו הופנה הנאשם לשירות המבחן לקבלת תסקיר, וזה התקבל בחודש יולי. מהתסקיר עולה כי מדובר ברווק, הבן הצעיר למשפחה נורמטיבית, המתגורר בבית הוריו. לנאשם השכלה יסודית והוא עבד בעבודות שונות, תחילה בעיקר בחקלאות ובהמשך בעיקר בבנייה ושיפוצים וזאת עד לאירוע התאונה בעקבותיה לא עבד תקופה ממוכת, ולאחר שחזר לעבודה נפגע בתאונת עבודה, נקבעה לו נכות בשיעור של עשרה אחוזים, ומאז אינו עובד.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם מקבל אחריות חלקית לאירוע, אולם במי שאין לו מאפיינים עברייניים באישיותו והמליץ על עונש של עבודות שירות, לצד מאסר מותנה לעונשים נלווים.

המאשימה סבורה כי מתחם הענישה ההולם הוא מאסר לתקופה שבין 12-24 חודשים, לצד מאסר על תנאי, פסילה ממושכת, פסילה על תנאי וקנס, זאת בשל הפגיעה בערך של קדושת החיים ושלמות הגוף ומאחר שמדובר ברשלנות שאינה ברף הנמוך, שכן הנאשם נהג במהירות שאינה סבירה.

מנגד, ציין הסניגור את העובדה שהנאשם הודה בשלב מוקדם של ההוכחות בביצוע העבירות המיוחסות לו והביע חרטה. הוא הוסיף וציין כי ניתן ללמוד על מעורבות של גורמים תורמים אחרים כפי שעלה מעדותו של הבוחן, שיכולים להוות נסיבות לקולא בגזירת דינו של הנאשם, כמו תחזוקה לא תקינה של הרכב כגורם להתפרקותו לשניים, או עמוד התאורה בו פגע הרכב שלא עמד בדרישת תקן הבטיחות, זאת לצד קביעת רשלנות ברף התחתון. הסניגור ביקש כי אאמץ את המלצת שירות המבחן ואטיל על הנאשם עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, פסילה לתקופה סבירה וענישה נלווית הצופה פני עתיד.