גם כשסוכן הביטוח פועל כשלוח של המבטח הוא חב זהירות ונאמנות כלפי המבוטח

תיאור העובדות וטענות הצדדים 

1.הנתבע 1 (להלן – אסולין), סוכן ביטוח יחיד מורשה כמשמעו בסעיף 25 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א-1981 (להלן – חוק הפיקוח), החל לעבוד עם התובעת, חברת ביטוח (להלן – מנורה), בשנת 2004.

בשנת 2010 הקים אסולין את הנתבעת 2 (להלן – הסוכנות), סוכן תאגיד מורשה, כמשמעו בסעיף 26 לחוק הפיקוח.

במהלך שנת 2014 ביקש אסולין ממנורה, כי תיווך הלקוחות החדשים ייעשה באמצעות הסוכנות, לה תשולם עמלת התיווך, והלקוחות הקיימים ימשיכו להיות מטופלים על ידו כסוכן יחיד.

מנורה הסכימה לכך, כנגד שעבוד העמלות של הסוכנות לטובתה.

כך פעלו הצדדים עד ביטול ההתקשרויות על ידי מנורה בחודש אוקטובר 2014, בנסיבות שיפורטו להלן.

2.במסגרת ההתקשרויות שהיו ביניהם, שילמה מנורה לאסולין, ואחר כך גם לסוכנות, מקדמות על חשבון העמלות (להלן – המקדמות).

מבלי להכנס לפרטי ההתחשבנות (דבר שאינו נצרך במסגרת תביעה זו), אומר בקצרה, כי תשלום העמלות מחושבות על בסיס היקף המכירות בפועל של הסוכן, ובתנאי שהפוליסות שנעשו לא בוטלו תוך פרק זמן הקבוע בהסכם, אחרת, היה על הסוכן להחזיר את המקדמות ששולמו (או חלקן).

לדברי מנורה, חובו של אסולין בגין השבת המקדמות, נכון לשנים 2012-2013 עמד על סכום של למעלה מ-11 מיליון ₪.

3.כדי להסדיר את פרעון חובו של אסולין, נחתמו בין מנורה ובינו ובין אשתו בחודש אוקטובר 2012 שני הסכמי הלוואה, בסכום כולל של 2,5 מיליון ₪.

בחודש מאי 2009 נחתם עם אסולין לבדו הסכם הלוואה נוסף בסך של 8,8 מיליון ₪.

ההלוואות הללו פרעו את החוב בגין המקדמות.

4.להבטחת החזרי ההלוואות שעבדו אסולין, ובשלב מאוחר יותר שעבדה גם הסוכנות, לטובת מנורה, את כל העמלות והכספים שהיו זכאים לקבל ממנה.

5.בהסכמי ההלוואות נכתב כי הן ניתנו על בסיס ההנחה שהיקף העמלות החודשיות להן יהיה זכאי אסולין (ואחר כך גם הסוכנות), לא יפול מהסך של 160,000 ₪, ואסולין אף התחייב להגדיל היקף זה.