גלסטיאן נ' משרד הפנים

החלטה

1.בקשה לצו ביניים.

2.המבקש הגיש עתירה נגד המשיב בה הוא ביקש לקבל לידיו את חוות הדעת שהכינה המשיבה 2 בעניינו. המבקש טען כי חוות הדעת הועברה למשיבה 1, וזו עומדת לקיים דיון בעניינו של המבקש במסגרת בקשה לעיון מחדש שהוא הגיש. המבקש עותר כי חוות הדעת תוצג לו לפני התכנסותה של המשיבה 1 לדון בעניינו. הוא מבקש גם שיינתן לו זמן סביר להגיב על חוות הדעת ועל מסמכים אחרים ככול שקיימים.

המבקש טוען כי אם בקשתו לצו ביניים תידחה – העתירה תתייתר, שכן הוועדה תתכנס ותדון בעניינו לפני שחוות הדעת תוצג לו. המבקש מבסס את טענותיו על זכות הטיעון שלו, זכות הכוללת לצורך מימושה את זכות העיון, שצריכה להינתן לו לפני שהרשות המינהלית מחליטה בעניינו.

3.לטענתו של המבקש, אם הנוהל של המשיב קובע הסדר אחר, הרי הוראת הנוהל היא בטלה. המבקש טוען כי כל עוד לא נדחה ערעורו, יש מקום להאריך את רישיון הישיבה שלו – רישיון ישיבה מסוג ב/1, לו הוא זקוק לפרנסתו.

4.המשיב טען כי אין מחלוקת כי המבקש זכאי לקבל את חוות הדעת הפנימית, והמחלוקת היא רק על עיתוי קבלתה. המשיב טוען כי זכות העיון היא רק לאחר הדיון בבקשת העותר לעיון מחדש.

5.המשיב טען כי העתירה היא מוקדמת, וכן טען כי לבית המשפט אין סמכות עניינית לדון בה. לטענתו של המשיב, דין העתירה הוא דחייה גם לגופו של ענין, משום שכול עוד לא התקבלה ההחלטה בעניינו של העותר – הרי שיש לראות בחוות הדעת משום תרשומת פנימית, המהווה חומר עזר לגיבוש עמדת הוועדה המייעצת. תרשומות פנימיות הן ככלל חסויות. המשיב טוען כי החלטתו בהקשר זה היתה סבירה, וכי היא נסמכה על נהליו של המשיב. לכן לא קיים כל פגם בהתנהלות המשיב – ודאי לא פגם כזה הדורש התערבות של בית המשפט.

6.המשיב מבקש להקיש מחוק חופש המידע, שגם הזכות למידע מכוחו אינה מוחלטת. לגישת המשיב, מסירת החומר המבוקש על ידי המבקש, תפגע ביעילות הדיון, ותפגע משמעותית ביכולת הרשות לקיים את הדיון. אם תתקבל הבקשה, המשיבה 2 תהיה מחויבת להגיב ולהתייחס למסמכים חדשים, ולאחר מכן לאחר כתיבת חוות דעת פנימית נוספת – יבקש המבקש לעיין גם בה, וחוזר חלילה, ללא סוף.

המשיב טוען כי מאזן הנוחות נוטה לזכותו, משום שהאינטרס הציבורי של פעילות תקינה ויעילה של הרשות - גובר על אינטרס העותר לקבל לידיו לעיון חוות דעת פנימית בעיתוי הנוכחי.

7.המבקש בתגובתו חוזר ומדגיש כי דחיית בקשתו משמעה כי העתירה שהוא הגיש תתייתר. הוא מציין כי נהלי העבודה של המשיב הם סמכות עזר לקבלת החלטות על פי חוק הכניסה לישראל. לכן, לגישתו – ובניגוד העמדת המשיב, הנושא מצוי בסמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים. לטענתו של המבקש, העתירה אינה מוקדמת והוא אף לא השתהה בהגשתה.

המבקש הוסיף וטען כי המשיב עצמו מסכים כי חוות הדעת תועבר לידי המבקש, ולכן אין מקום לטענות המשיב בדבר ה"אפקט המצנן" שקיים במסירת המידע (שכאמור אין חולק שיגיע בסופו של דבר לידי המבקש). המבקש מדגיש כי עניינו במידע הוא עניין אישי משמעותי, בעל חשיבות רבה – הגנה על חייו.

דיון

8.לאחר עיון בבקשה ובתגובות, אני סבורה כי דין הבקשה לצו ביניים להתקבל.

9.באשר לסיכויי העתירה – מדובר בעתירה שקיים סיכוי שהיא תתקבל. העתירה מתייחסת לעיתוי מסירת מסמך שתוכנו עשוי לסייע למבקש בדיון בבקשתו לעיון חוזר. כעולה מעמדת המשיב, אין מחלוקת ביחס לעצם זכותו של המבקש לקבל לידיו את המסמך. לכן, השאלה היחידה שתצטרך להתברר היא האם מסירה של המסמך בטרם הדיון בבקשת המבקש לעיון חוזר, עלולה לפגוע ביעילות הדיון, וביכולת הרשות לקיימו. גם אם יימצא כי קיימת פגיעה כזו, יהיה מקום להשוותה לפגיעה הנטענת של המבקש בזכות הטיעון שלו, שלפי טענתו כוללת את זכותו לעיין בחוות הדעת.

10.יש לקבל את הבקשה מטעמים של מאזן הנוחות, הנוטים בבירור לכיוון המבקש. כפי שציין המבקש בצדק בבקשה ובתגובה, דחיית בקשתו משמעה כי העתירה תתייתר, משום שהמשיב יקיים את הדיון בעניינו בטרם תימסר לו חוות הדעת. כלומר – מבחינת המבקש, משמעה של דחיית בקשתו וקיום הדיון הוא נזק בלתי הפיך, בהנחה שטענותיו יתקבלו וייקבע כי הוא זכאי לכך כי הדיון יתקיים רק לאחר שחוות הדעת הועברה לעיונו.

11.לעומת זאת, הנזק למשיב מדחיית הדיון בוועדה עד לאחר ההכרעה בעתירה, איננו משמעותי – מדובר בדחייה מסוימת של הדיון בעניינו של המבקש (ולא בהכרח – כפי שטוענת ב"כ המשיב, בקיום הדיון לאחר מתן אפשרות לעיין בחוות הדעת. ענין זה יוכרע רק בדיון בעתירה לגופה). כאמור, מול הפגיעה הלא משמעותית של דחיית הדיון בבקשה לעיון מחדש, ניצב האינטרס שהמבקש מבקש להגן עליו, לקבל את חוות הדעת בטרם הדיון. כאמור מדובר באינטרס שלטענת המבקש נובע מזכות הטיעון שלו שתיפגע אם לא יתאפשר לו לעיין במסמך בטרם הדיון. מאחר שניתן למנוע את הפגיעה הזו, יש מקום לקבל את הבקשה כמבוקש בה. קבלת הבקשה לסעד ביניים – אין בה אם כן כדי לפגוע (כטענת המשיב) באינטרס הציבורי של פעילות תקינה ויעילה של הרשות.

12.לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי יש לקבל את בקשת המבקש למתן צו ביניים.

לאור קבלת הבקשה, אני סבורה כי יש מקום לקבל גם את בקשתו הנלווית של המבקש, ולהאריך את רישיון הישיבה שלו – רישיון ישיבה מסוג ב/1, עד להכרעה בעתירה.

המזכירות תעביר את התיק לשופט שידון בעתירה, לקביעת מועד לדיון.

ניתנה היום, ז' אב תשע"ב, 26 יולי 2012, בהעדר הצדדים.