הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י בתאריך כ"א באלול תשס"ב (29.8.2002), ומנישואין אלה נולדו הילדים: [א'] (יליד דצמבר 2003), ו[ל'] (ילידת יוני 2007).
חיי הנישואין ידעו עליות ומורדות, ובתקופה האחרונה נוצר קרע בין הצדדים. בעקבות הידרדרות היחסים, עזב הבעל את הבית המשותף בחודש ספטמבר 2018, קרי, שנה וארבעה חדשים, ומאז הצדדים חיים בנפרד. נעשה ניסיון לשלום בית שלא צלח.
הצדדים מתדיינים בתביעת הגירושין שתבע הבעל, לה כרך את ענייני הרכוש, המזונות והמשמורת, ומנגד, האישה תובעת שלום בית ולחילופין גירושין. התקיים דיון ארוך ביותר בתאריך ז' באייר תשע"ט (12.5.19) שבו נחקרו הצדדים בחקירה נגדית, כמו כן הוגשו סיכומים, והגיע העת להכריע בסוגיות אלו.
ניסיון העושר
נפתח בדברי תורה. ונקדים, אין קשר ישיר בין הכתוב להלן בדבר התורה, בעניין תופעה שלצערנו הפכה להיות מצויה, לבין הדיון בעניין צדדים דנן, למעט מה שכתבנו בסיפא וקישרנו. אין כוונתינו להטיף מוסר והדברים נכתבים אך מהרהורי הלב.
כתב שלמה המלך ע"ה במשליו (משלי ל, ח - ט):
"ראש ("ראש" – מלשון עוני, עני ורש) וע֗שר אל תתן לי, הטריפני לחם חקי.
פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה', ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי."
שלמה המלך מבקש שלא יביאו אותו לניסיון העוני ולא לניסיון העושר. ניסיון העוני - שמא יגנוב או שמא ישבע לשקר. ניסיון העושר - שמא יכפור בעיקר, ויאמר "מי ה'".
רבי משה אלשיך, מתלמידיו של הבית יוסף, בספרו על התורה, מרבה לכתוב על ניסיון העושר שקשה הוא מניסיון העוני, וכך כותב הוא בויקרא כ"ה:
"באחד משני פנים מנסה הוא יתברך את האדם, או בעושר או בעוני. והנה על זאת יתלונן כל עני, מי ייתן וינסני ה' בעושר, ולא ידע כי בפש מאוד (בדבר גדול יותר – על פי איוב (לה' טו')) יתעתד ליאבד. והוא כי גדולה סכנת ניסיון העושר מסכנת ניסיון העוני. והוא מאמר שלמה בחכמתו (משלי ל, ח - ט): ראש ועושר אל תתן לי וכו' [פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי]. ומשני ניסיונות שאני בורח - הקשה משניהם הוא העושר. כי בעוני לא אסתכן רק לעבור עליו בשני לאוין, שהוא פן אורש וגנבתי, וגם לאו של שבועה, כי ותפשתי שם אלהי לישבע לשקר. אך לא זו בלבד סכנת ניסיון העושר, כי אם פן אשבע וכיחשתי ואמרתי מי ה', שהוא לכפור בעיקר חלילה. הנה כי ניסיון העוני הוא טוב מניסיון העושר. והוא כי העוני מכניע את האדם, ומההכנעה יבא הכישרון יותר בטוח מהפכו. מה שאין כן העושר, כי ממנו תוצאות מות הרשע וסכלות הוללות כל עוון ופשע".
ולכאורה יש להבין, הרי העוני קשה מאד לאדם, ואמרו חז"ל (נדרים סד, ב) שאחד מאלה החשובים כ"מת" - הוא העני, עד שתקנו חכמים שכל הציבור מבקשים בברכת החודש "חיים של עושר וכבוד". ובמסכת עירובין (מד ב), שלושה דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו, ואחד מהם הוא דקדוקי עניות. הכיצד נוכל לומר שניסיון העושר קשה מניסיון העוני?
תירוצים רבים כתבו בעלי המוסר, אבל נכתוב דבר הנוגע לעיסוק שלנו.
דייני בית הדין, ממרום גילם, עוד זכו לראות את הדור הקודם, שאצלו המשפחה היה השלב הגבוה ביותר בסולם הערכים. זוגות כמעט ולא התגרשו, משפחות כמעט ולא התפרקו, להוציא מקרים חריגים ביותר. השפע הכלכלי שקיים היום במעמד הביניים, היה נחלתם של עשירים בלבד, ואילו מצבם של מעמד הביניים אז היה נחשב היום כמעמד של עניים. אך חז"ל מגדירים את צרכיו של העני בצורה סובייקטיבית, 'די מחסורו אשר יחסר לו', רוב האנשים אמנם חיו בעוני, לפי המושגים שלנו, אבל לא היה חסר דבר. עולם הערכים היה אחר. לא היה דבר חשוב יותר מקיומה של המשפחה. לא היה דבר חשוב משמחתה של המשפחה. עיני ההורים צופיות לנחת מהילדים, כל אחד בדרכו. הבית לא היה מושג 'נדל"ני' אלא קן חמים שבו גרה משפחה מאושרת. ההורים עמדו בניסיון העוני.
קם דור חדש 'אשר לא ידע את יוסף', משופע ביכולות כלכליות, בתים מלאים בכל טוב, מיטלטלין, מוצרי צריכה ותענוגות. וההורים (או הזוגות, בלשון הישראלית), לא עומדים בניסיון העושר.
ממון רב שמושקע בכל ענייני העולם הזה (ובמתכוון לא נרחיב), וכולו מושקע בחורבנו של הבית היהודי במקום בתקומתו. אם הדור הקודם ניתב את כל כספו המועט לאושרה האמיתי של המשפחה, בא הדור החדש, הרואה בכסף ערך עליון, ומשקיע (לפחות את חלקו) בחורבן הבית לעיתים אף שלא בכוונת מכוון. אין ספק שאם לא היה שפע כלכלי כה רב, לא הייתה לאדם המצוי את היכולת, ואם תרצו – את ה"פינוק" – להתגרש. אין ספק שאם לא היה דור זה רץ ורץ ורץ להשיג עוד ממון ועוד ממון, כאילו יוכל ליהנות מכולו, המשפחה הייתה נשארת בשלב העליון של סולם הערכים.
קשה ניסיון העושר מניסיון העוני.
בית (בדרך כלל) לא יתפרק עקב מצוקה כלכלית (בהיותה הסיבה היחידה). יתרה מזו, לעיתים גם אם אכן יש צורך אובייקטיבי להתגרש, צריכה המשפחה הענייה לחשוב שוב ושוב על האלטרנטיבה. אפשרות הגירושין קיימת, אך האם המציאות הנוכחית לא עדיפה? שהרי אם עסקינן בבני זוג שאינם יכולים לכלכל בית אחד, הכיצד יפרנסו שני בתים? ופעמים שחשבון כזה עשוי להניע את הצדדים לשפר את הזוגיות ולהמשיך לחיות יחד.