לפני ביה"ד מונחת תביעתה של האשה כי ביה"ד יחייב את בעלה לתת לה את גיטה.
טרם בואנו לעסוק בתביעה זו, עלינו לברר אם יש להיזקק בכלל לתביעתה המחודשת הואיל וכבר טענו והשיבו הצדדים וניתן כבר פסק דין ביום י"ח סיון תשס"ט 10/6/09, א"כ הרי היא לכאורה כטוענת וחוזרת וטוענת שאין שומעין לה, כמבואר בחו"מ סימן פ'.
אכן, ביה"ד החליט כי יש לשמוע את דבריה ולהיזקק לדיון כדי לדון בטענה חדשה שטענה האשה והיא מאיס עלי. ההלכה של אינו טוען וחוזר וטוען נאמר לגבי דיני ממונות בתביעת חזקה על קרקע וכדומה, אבל לגבי נישואין וגירושין מהני אמתלא למה לא טענה זו מקודם - עיין בקצות החושן שם סק"א שהאריך בזה.
ובנדון דידן י"ל כי האשה חשבה לתומה כי טענה זו כלולה ונובעת מכלל הטענות שטענה כנגד בעלה, מה עוד שבנדון דידן טענת מאיס היא כאמור טענה שטבועה ונובעת ממכלול הטענות שטענה האשה בהתדיינות הראשונה, ולכן גם אם נאמר שטענה זו חדשה - אין חיסרון של חוזר וטוען מאחר וטענה חדשה זו נובעת מהטענות הראשונות.
אמנם לא הצליחה האשה להוכיח טענותיה, אולם כיום נזקק ביה"ד לדון בטענת מאיס שיכולה לעמוד בפני עצמה. על כן אין בנידוננו פסול של אין טוען וחוזר וטוען כי מדובר בנידון הנובע מהטענות שטענה האשה שלא נדון לפני ביה"ד, מה עוד כי ייתכן שמאיסות זו התפתחה וגדלה מאז פסק הדין שהיה לפני שנתיים, ולכן יש לפנינו נסיבות חדשות ונידון חדש שיש לדון בו.
זאת ועוד: בפרוטוקול ביה"ד מיום כ"א שבט תשס"ט 15/2/09 שקדם לפסק הדין הנ"ל טענה האשה: "לא אוכל לחזור אליו... אין לי כוחות יותר אחרי הפגיעות שהיו ואין מה לתקן", וי"ל כי אמירות אלו מבטאות מאיסות גמורה, ולמעשה טענה האישה מאיס עלי.
ביה"ד לא דן ולא התייחס לטענה זו כדי להחמיץ את הדין ולתת סיכוי והזדמנות לשינוי ותיקון המצב וחזרה לשלום-בית. אולם כיום, חלפו עברו שנתיים ואין שינוי במצב, ויש על ביה"ד לחזור ולדון בטענה זו ע"פ תקנה קכ"ז.
ולגופו של ענין: בפרוטוקול האמור הודה הבעל כי אמר לאשה בכעס מילים לא יפות, כמו "[כ' א]", "לכי לעזאזל". בהתייחסות לטענתה כי לא היה עמה חמש שנים, טען כי לא היה עמה "במגע המיני מקסימום חודשיים וחצי"
ביום י"ט בטבת התש"ע 5/1/10 התקיים דיון בו טענה האשה, אינני יכולה להמשיך את המצב הזה... לא מוכנה לשום ניסיון ושום הסדר ואינני יכולה לסבול יותר ורוצה רק גירושין והבעל ממשיך לענות אותי... והבעל מתעלל בי נפשית."
למעשה, בדברים אלו האשה טוענת טענה מאיס עלי. מודגש בזאת כי במהלך הדיונים ביה"ד נחשף בהזדמנויות שונות להתבטאויות קשות של מאיסות של האשה כלפי בעלה, וביה"ד התרשם כי אכן מאיסותה של האשה בבעלה כנה ואמתית ואין חשש למניעים זרים.
ויש לבחון מה הביא את האשה למאיסות קשה זו - איזו אמתלא מבוררת יש לאשה?
נראה שאת התשובה לכך ניתן לקבל מניתוח חקירתה של האשה מיום ט"ז באדר א' תשע"א 20/2/11. בתשובה לשאלה ענתה האשה (עמ' 3 שורה 49): "אני הקדשתי לו זמן והוא אמר שלא נמשך אלי, ואומר שכמו שמרגיש כך מתנהג אלי, והיה מתעלם ממני". ובשורה 59: "והגיע המצב לכך שאני התקרבתי אליו והוא דחה אותי, וזה התחילמ-2006 עד 2008 והרגשתי שאני כופה עצמי עליו, והיה סוגר את החדר לפעמים כדי שלא אכנס אליו". ובשורה 67 טוענת: "הייתי כופה עצמי עליו כשהיה מעיר אותי וזה היה בשנת 2007, והייתה תקופה של שבועיים רצוף שכפיתי עצמי עליו וניסיתי לעשות מצדי שלום-בית, וכשהייתי שואלת מדוע העיר אותי, היה אומר שאני התעוררתי, וחשבתי שאם זו המטרה אסכים לקיים עמו יחסים, אולם התברר לי שרצה רק להציק לי."
מעיון בדברי האשה נראה כי מדובר במשבר נישואין מתמשך לאורך מספר שנים, ובמהלכו האשה הייתה חפצה בקרבתו של בעלה אליה ופעלה להיות רצויה לו והשתוקקה ליחסי אישות אתו, ואילו הוא לטענתה התעלם ממנה ודחה אותה. כאמור, מדובר בתהליך ארוך ובדפוס התנהגות מתמשך לטענתה, שיש בו להפוך את האשה ממאוכזבת ומתוסכלת, לשונאת ומתעבת את בעלה באופן בלתי הפיך.
הבעל אמנם הכחיש כי מדובר בתהליך ארוך אך הודה כי מנע יחסי אישות מאשתו למשך חודשיים וחצי, כאמור האשה נשאה עמה תסכול ואכזבה מיחסו של בעלה אליה, דבר שהלך והתפתח אצל האשה למרירות ותיעוב וכיום האשה טעונה מאיסות קשה כלפי בעלה כפי שבאה לידי ביטוי בסצנות קשות שהיו לעיני ביה"ד שיש בו כדי להוכיח כנות במאיסותה זו של האשה.
הבעל פעל למען תיקון המצב וקרוב אשתו אולם כנראה מעט מדי ומאוחר מדי.
הבעל שלח פרחים לאשתו לאחר שביה"ד דרש ממנו לפעול באופן זה לקרוב אשתו, פרסם ברכה לאשתו בעיתון מקומי בהצעתה של חברת המשפחה, ואולי עשה עוד כמה פעולות למען שלום-בית. אולם מתוך הצורך בהכוונתו נראה כי אכן בחיי הנישואין החסיר מאשתו ביטוי הערכה וקירוב, ותחתם היה מנת חלקה מילות גנאי והשפלות - כמקצת הודאתו בעבר. הבעל גם לא השכיל לפעול לביטול את צו ההרחקה שרבץ נגדו בבית המשפט לענייני משפחה - דבר שממילא הפך לצו לקבוע. בעוד הוא נמנע מלהגיש כתב הגנה לביטול הצו מאחר וסבר כי בכך יקרב את אשתו אליו מתוך שלא יכפישה בכתב ההגנה האמור, הרי היא פירשה את הדבר כי מתאים וטוב לו הניתוק והפירוד, דבר שהעצים את הריחוק בניהם והגביר את השנאה והתעוב שלה כלפיו.
כאמור, האשה קצה בחיי הנישואין עם בעלה, מואסת ומתעבת אותו וקיים חוסר אמון טוטאלי שלה כלפיו.
הבעל מבקש ומפציר בה כי תחוס על קנם וביתם ותיתן הזדמנות נוספת לתיקון המצב ושיקום חיי הנישואין. הוא השתתף בקורס ובקבוצת תמיכה בנושא שיפור ושינוי עצמי. הוא טוען שהשתנה ומוכן לעשות הכול למען אשתו וילדיו.
ביה"ד מאמין בכנותו של הבעל ברצונו לפעול למען הצלת ביתו, אולם צר לנו הדבר כי נתקל בחומה אטומה ובצורה.