ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ד' רוזן) מיום 4.2.07 בב"ש 60011/07, במסגרתה נעתר בית המשפט לבקשת המדינה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
1. נגד העורר, קטין כבן 16, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על-פי העובדות המתוארות בכתב האישום, בליל ה- 18.1.07 הוזעק העורר על-ידי חבר למסיבה בה הוכו חבריו על-ידי אלמונים. העורר הגיע למקום, כשבאמתחתו סכין פרפר, במטרה לפעול נגד האלמונים שהיכו את חבריו. זמן קצר לאחר הגיעו דקר העורר את אחד מהנערים (להלן: המתלונן) בבטנו. הדקירה גרמה למתלונן פציעות בכלי דם פנימיים ובכבד והוא הובהל לבית החולים שם עבר ניתוח בהרדמה מלאה. העורר עצמו ברח ממקום האירוע זמן קצר לאחר הדקירה.
2. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בבקשה נטען כי קיימת ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר וכי המעשה המיוחס לו מקים חזקת מסוכנות סטאטוטורית בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) ומעיד על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. כן נטען כי אין בעובדת היותו של העורר קטין, כשלעצמה, כדי לאיין את מסוכנותו, וכי בהעדר נסיבות חריגות- דינו של העורר להיעצר עד תום ההליכים נגדו.
3. בדיון בבית המשפט המחוזי הסכים בא-כוחו של העורר לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילה למעצרו אולם טען כי נוכח גילו של העורר; העדרו של עבר פלילי; היותו בן למשפחה נורמטיבית וכן הודייתו במעשה תוך הבעת חרטה עליו - יש לשחררו לחלופת המעצר שהוצעה. באת-כוח המשיבה, מנגד, הדגישה את חומרת המעשה המיוחס לעורר והתנגדה לשחרורו לכל חלופת מעצר שהיא.
בית המשפט המחוזי קיבל כאמור את עמדתה של המדינה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי העורר גילה במעשהו מסוכנות רבה ביותר, והדגיש כי אין מדובר בצעיר אשר נקלע למריבה בה איבד את עשתונותיו, אלא במי שנקרא למריבה, הצטייד בנשק קר ולא היסס לשלפו על מנת לדקור צעיר אחר בגופו ולגרום לו פציעות קשות. כן ציין בית המשפט כי העורר פעל באופן אכזרי וללא רחמים; הביע ספק במידת ההפנמה של העורר את חומרת מעשהו והוסיף כי במהלך מעצרו התייחס העורר בחוצפה לקציני המבחן. לבסוף, ציין בית המשפט כי אף שמעצר נער בגילו של העורר עד תום ההליכים מתבצע לעתים רחוקות בלבד, הרי שלאחר שקילת מכלול השיקולים, הגיע למסקנה כי נוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מן העורר, בעת הזו לא ניתן לשחררו לכל חלופת מעצר שהיא. יצוין, כי החלטה זו עמדה בניגוד להמלצת שירות המבחן לנוער אשר סבר כי יש מקום להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית סבתו בראשון-לציון.
4. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי, במסגרתו טוען בא-כוח העורר כי ראוי היה לאמץ את המלצת שירות המבחן ולשחרר את העורר לחלופת המעצר שהוצעה. לדבריו, שגה בית המשפט בסברו כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו של העורר פחותה, וזאת בניגוד להמלצתו של שירות המבחן, וכשמדובר בקטין ללא עבר פלילי, אשר המעצר הינו חוויה טראומטית עבורו. הסנגור קובל על כך שחלופת המעצר שהוצעה נדחתה מבלי שנבחנה כראוי ומזכיר כי חרף חומרתו של המעשה המיוחס לעורר, מצא שירות המבחן - לאחר שבחן את מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין - כי ניתן לשחררו לחלופת מעצר. לדבריו, לא היתה לבית המשפט סיבה מספקת לחרוג מהמלצה זו. בסיכומו של דבר מבקש הסנגור להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית סבתו, בצירוף השגחה נוספת מצד הדודה ובצירוף פיקוח אלקטרוני.
5. באת-כוח המדינה, מנגד, התנגדה בדיון לפניי לשחרורו של העורר לחלופת מעצר. היא הדגישה את המסוכנות העזה הנשקפת מן העורר וטענה כי אין בעובדת היותו של העורר קטין כדי להצדיק את שחרורו ממעצר. כן הדגישה באת-כוח המדינה את הקשיים העולים מתסקירי שירות המבחן, ובפרט את עמדת שירות המבחן לפיה אין ביכולתם של הורי העורר להציב גבולות להתנהגותו ואת שיתוף הפעולה החלקי מצדו עם קציני המבחן. בנוסף, העלתה באת-כוח המדינה ספק בדבר יכולתה של הסבתא, כאישה מבוגרת, לרסן את התנהגותו של העורר כפי שנדרש.
6. לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטת בית המשפט המחוזי והאזנתי לטענות הצדדים בדיון לפניי, הגעתי - אמנם לא בלי היסוס - למסקנה כי יש מקום לקבל את הערר. נקודת המוצא לדיוננו הינה הוראת סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים הקובעת כי גם כשקיימות ראיות לכאורה למעשה המיוחס לנאשם, אין להורות על מעצרו עד תום ההליכים אלא מקום בו "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה". כך מצווה החוק במקרה הרגיל, והדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בנאשם קטין וללא עבר פלילי, כפי שבענייננו. אכן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, במקרים שונים דחה בית משפט זה עררים של קטינים כנגד מעצרם עד תום ההליכים. בנוסף, הודגש בפסיקתו של בית המשפט זה הצורך בנקיטת יד קשה כנגד תת-תרבות הסכין שפשתה בארץ, ובקרב בני נוער בפרט, ואשר גובה קורבנות רבים. מנגד, במקרים אחרים ובהתייחס לעבירות שונות נעתר בית המשפט לעררי קטינים על מעצרם עד תום ההליכים או שדחה עררים שהגישה המדינה על שחרור נאשמים קטינים ממעצר. בחלק מן המקרים הללו הורה בית המשפט על שחרורו של הקטין ובחלקם הורה על הגשת תסקיר משלים בעניינו או על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי לצורך בחינה נוספת של חלופות מעצר אפשריות - הכל בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה שהובא בפניו (וראו לדוגמה: בש"פ 6840/05 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3) 1512; בש"פ 8591/05 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3) 4121; בש"פ 10698/05 פלונים נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4) 1824; בש"פ 11111/05 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4) 2480; בש"פ 8981/06 מדינת ישראל נ' פלוני, תק-על 2006(4) 1190).
7. בענייננו, הכין שירות המבחן לנוער שני תסקירים אודות העורר: תסקיר ראשוני הוגש מיד לאחר הגשת כתב האישום והבקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים, ותסקיר משלים הוגש כעשרה ימים לאחר מכן, לצורך החלטה סופית בבקשה. אמת, המידע העולה מתסקירים אלו אינו חף מקשיים. בין היתר, ציין שירות המבחן כי בשנתיים האחרונות חלה התדרדרות בתפקודו הכללי של העורר ובקשריו עם בני המשפחה, והתייחס ליכולת המוגבלת של הורי העורר לבלום את התדרדרותו של העורר, להציב לו גבולות ולגרום לו לטפל בבעיותיו. כן ציין שירות המבחן את הקשיים בהם נתקלה עובדת קידום הנוער ביצירת יחסי אמון עם העורר ואת התנגדותו הגלויה של העורר להתערבות קציני המבחן במהלך מעצרו הנוכחי. יחד עם זאת, לצד גורמי הסיכון הדגיש שירות המבחן את גורמי הסיכוי: את גילו הצעיר של העורר, את העובדה כי אין לו עבר פלילי, את היותו בן למשפחה נורמטיבית וערכית ואת הכוחות והרצון העז הניכרים בבני המשפחה לפעול לשיקומו. לדברי שירות המבחן קיבלו הורי העורר את המלצת השירות לפנות לפסיכולוג לשם עריכת אבחון מקיף אודות העורר, והתחייבו ליישם את ההמלצות שיעלו מהאבחון, ובתוך כך לדרבן את העורר לשתף פעולה עם התהליך הטיפולי ולממן תהליך זה ככל שיידרש. בנוסף, צוין בתסקיר כי בתום המפגש שנערך עם בני המשפחה, כאשר הופעל על העורר לחץ מצד המשפחה, הסכים העורר באופן גורף לתנאי השחרור, התחייב לקבל על עצמו את סמכות ההורים ולהירתם לטיפול. לאור כל האמור, מצא שירות המבחן כי ניתן להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית סבתו, אולם מאחר וטרם עלה בידו לערוך ביקור בביתה של הסבתא לשם בדיקת התאמתו לפיקוח אלקטרוני, ביקש שלא תתקבל החלטה סופית בבקשה עד לאחר שיוכל להשלים את בדיקתו. בית המשפט המחוזי לא נעתר לבקשה זו והורה כאמור על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.
8. בנסיבות העניין, ובפרט על רקע גורמי הסיכוי שהוזכרו על-ידי שירות המבחן בתסקירו והחשש שמא המשך מעצרו של העורר יביא להתדרדרות נוספת במצבו ויקשה על שיקומו ועל שילובו בתהליך טיפולי יעיל, אני סבורה כי ראוי היה לאפשר לשירות המבחן למצות את מאמציו לאיתור חלופת מעצר הולמת עבור העורר. אכן, המעשה המיוחס לעורר חמור הוא ביותר ונדמה שאין צורך להכביר במילים אודות הצורך להילחם בעיקשות ובהתמדה בתופעת הסכינאות, אשר גואה בקרבנו בשנים האחרונות וגובה כאמור מחיר כבד. יחד עם זאת, נמצאים אנו כעת אך בשלב המעצר, בו עלינו לאזן בעיקר בין זכותו של הנאשם לחירות, כל עוד עומדת לו חזקת החפות, לבין חובתנו להגן על הציבור מפני המסוכנות הנשקפת ממנו (וראו: בש"פ 10698/05 פלונים נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4) 1824, 1826). באיזון זה במקרה שלפנינו, ובפרט בהינתן כי מדובר בקטין כבן 16 וללא עבר פלילי, אני סבורה כאמור כי טרם מוצתה חובתנו לנסות ולאתר חלופת מעצר הולמת לעורר אשר יהיה בה כדי לאיין את מסוכנותו במידה הנדרשת.
9. לאור כל האמור, שירות המבחן לנוער יגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מהיום תסקיר משלים אודות העורר ובו מסקנות סופיות לגבי חלופת המעצר שהוצעה בבית סבתו של העורר, בצירוף פיקוח מצד דודתו והוריו וכן נשיאת אזיקים אלקטרוניים. בנוסף, יבחן שירות המבחן כל חלופת מעצר הולמת אחרת שתוצע על-ידי המשפחה וכן תיבחן האפשרות לשלב את העורר במסגרת סגורה אחרת כגון מעון נעול. אם ימצא בית המשפט המחוזי כי הוצעה חלופת מעצר הולמת, ישוחרר העורר לחלופת המעצר בתנאים שיקבע בית המשפט, וראוי כי אלו יכללו גם קביעת עירבונות כספיים ופיקוח הדוק מצד שירות המבחן. עד למתן החלטה אחרת על-ידי בית המשפט המחוזי יישאר העורר במעצר.
ניתנה היום, כ"ה בשבט התשס"ז (13.2.07).
ש ו פ ט ת
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עכ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il