גזר דינם של שני הקטינים בגין חלקם בחטיפה ורצח של הנער מוחמד אבו חדיר

השופטים י' צבן ור' פרידמן-פלדמן:

1. הנאשמים הינם קטינים. על רקע חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים, גלעד פרנקל, גלעד שאער ואייל יפרח ז"ל, החליטו הנאשמים 1 ו-2 לצאת לפעולה כנגד ערבים, בלילה אחד יצאו לפעולה ראשונה, ולמחרת צרפו את נאשם 3 לפעולה נוספת. בהכרעת דין שניתנה ביום 30.11.2015, נקבע כי נאשם 2 ביצע בליל 30.6.2014 עבירות של ניסיון חטיפה לשם כליאה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש וניסיון הצתה, ובלילה שלאחריו ביצעו הנאשמים עבירות רצח וחטיפה לשם רצח, של הנער מוחמד אבו ח'דר.

ואלה המעשים: בלילה שבין 30.6.2014 – 1.7.2014, אמר הנאשם 1 לנאשם 2 כי עליהם לבצע פיגוע נקמה בערבים. השניים נסעו ברכב לשכונת בית חנינה וכאשר הבחינו בילד בן 7.5, לפת אותו נאשם 2 בגרונו והחל לגרור אותו לרכב בו נהג נאשם 1. התפתח עימות בין נאשם 2 לבין אימו של הילד ובסופו הירפה הנאשם מהילד והשניים נמלטו מהמקום. באותו לילה לפנות בוקר, הגיעו נאשמים 1 ו-2 לשכונת צור באחר, נאשם 2 שפך בנזין על שני כלי רכב וזרק סמרטוט בוער לעבר אחד הרכבים והם נמלטו.

בלילה הבא, שהו שלושת הנאשמים בחנותו של נאשם 1, וסיכמו לבצע פעולת נקם בערבים. הם היסוו את חזותם החרדית, הצטיידו באזיקונים, לום, בקבוקי בנזין והחלו לתור בשכונות מזרח ירושלים אחר קורבן לחטיפה. בשלב מסוים באישון לילה, איתרו את הנער מוחמד אבו  ח'דר. נאשמים 2 ו-3 ירדו מרכב בו נהג נאשם 1, משכו את מוחמד לתוך הרכב, נאשם 2 סכר את פיו וכיוון שהקורבן התנגד, השניים נאבקו בו והתגברו על התנגדותו, הרכב נסע לכיוון יער ירושלים. בדרך נאשם 2 חנק את הקורבן והחזיקו בגרוגרתו, נאשם 3 סייע לו בכך, כאשר הגיעו סמוך ליער חדל הקורבן ממאבקו כיוון שהכרתו אבדה, כאשר עצרו את הרכב ביער ופתחו את דלת הרכב, ראשו של הקורבן  נשמט מחוץ לרכב והשמיע חרחורים, הנאשם 3 נכנס לרכב הסב מבטו מגופו של הקורבן וממעשיהם של האחרים, הנאשם 1 נטל לום והכה שתי מכות חזקות בראשו של הקורבן ואז משך את כל גוף הקורבן מחוץ לרכב ובעט בו. נאשמים 1 ו-2 שפכו דלק על הגוף מחוסר ההכרה ולאחר מכן נאשם 1 הצית את גופו של הקורבן שנשרף למוות.

2. תסקיר שירות המבחן – נאשם 2

יליד אוגוסט 1997. בן חמישי במשפחה המונה זוג הורים ו-עשרה ילדים המקיימת אורח חיים חרדי בירושלים.

המשפחה נורמטיבית, כל הילדים זכו לחינוך. שנה וחצי טרם האירועים בתיק, י. הפסיק בהדרגה להקפיד על כל הכללים שהוכתבו כאורח חיים בבית דבר שיצר מתח עם האב עד כדי נתק. י. היה תלמיד טוב, לא הסתבך באירועים חריגים, בשלב מסוים נחשב לתלמיד מצטיין והתקבל לישיבה נחשבת. אף שחלה ירידה בהקפדתו הדתית וביראת שמיים, עדיין שמר על מסגרת הדת ועל אמונתו והתכוון להמשיך ללמוד. הנתק מהאב קירב את י. לנאשם 1, שסייע לו, הבין אותו והרעיף עליו טוב. י. נהג להגיע לחנותו של נאשם 1 בילה עימו, נהנה בחברתו והיו פעמים שלן בביתו של נאשם 1 ללא ידיעת הוריו. י. ראה בנאשם 1 דמות דומיננטית וכריזמטית כיוון שניהל עסק עצמאי היה לו כסף, נסע, טייל ואורחות חייו היו מתירניות לעומת הוריו. שירות המבחן התרשם כי חרף מעצרו י. אינו חווה משבר או מצוקה, ומצליח לגייס כוחות להתמודד עם המעצר הממושך, משתדל לנצל את הזמן בכלא לפעילות חיובית. הוא מתקשה להסביר את העבירות החמורות שביצע ואת הפער בין התנהגותו והתנהלותו הנורמטיבית טרם ביצוע העבירות לבין העבירות שביצע והוא מקשר בין העבירות הללו לבין מערכת היחסים המיוחדת שהייתה לו עם הנאשם 1, אשר היו לו עמדות גזעניות נגד ערבים ודרבן אותו לנקמה כדי להציל את עם ישראל.

בהתייחסו לעבירות הסביר, כי אכן היה שותף להן בלילה הראשון אך בלילה השני והגורלי לא דמיין כי תוצאותיו יהיו מותו של הנער החטוף, וכיום, כשהוא נזכר בעבירות ומשחזר את האירוע הוא מקבל צמרמורת וחווה חרדה, עם מחשבות אובדניות בגלל פלשבקים מהאירוע ובעיקר מהשריפה ביער שאף לדברי י. הייתה אכזרית מאוד. שירות המבחן הגיע למסקנה כי י. מתקשה לקחת אחריות מלאה על העבירות והוא נמצא בשלב ראשוני בלבד מבחינה זאת בכך שהוא מזהה בעצמו טעויות חשיבה ומגלה אמפטיה למשפחת המנוח. באבחון הפסיכולוגי שערך שירות המבחן נמצא כי לי. יכולת אישית טובה, פתיחות, מוטיבציה גבוהה, יכולת קוגניטיבית גמישה וטובה הגבוהה מהממוצע. אך עם זאת, האינטליגנציה החברתית שלו נמוכה יחסית.

לסיכום ציין שירות המבחן כי מדובר בעבירות חמורות במיוחד ועל כן הומלץ להטיל מאסר שיתחשב בחומרת העבירות ותוצאותיהן הטרגיות אך גם בהיותו קטין בעת ביצוע העבירות.

3. תסקיר שירות המבחן – נאשם 3

יליד נובמבר 1997. הילד השלישי במשפחה המונה זוג הורים ושמונה ילדים, המנהלת אורח חיים חרדי. המשפחה נורמטיבית, מתפקדת וההורים תארו את בנם כילד רגיש בעל דימוי עצמי נמוך, חסר ביטחון חרדתי ותמים. ההסבר העיקרי של ההורים במעורבותו של א. בעבירה הוא הקרבה לנאשם 1. א. היה תלמיד מצטיין אך בכיתה ו' החל לגמגם, הופנה לטיפול ועד היום הוא סובל מגמגום, דבר שיצר קשיים חברתיים והקשה את קליטתו בישיבה קטנה בה רמת הלימודים גבוהה. א. חזר לגור בבית הוריו ואובחן כסובל מהפרעה טורדנית כפייתית, ניסה  להמשיך בלימודים רגילים ואף לחזור לישיבה אך שוב מצבו הידרדר, הוא יצא ממערכת החינוך, החל בלימוד עצמי של נגינה, החל לעבוד. מגיל 15 טופל על ידי מומחים בתחום הנפשי ובתחומים נוספים אך באפריל 2014 הפסיק ביוזמתו את הטיפול. במעצרו הוא משולב באגף התורני, נמצא במעקב פסיכיאטרי, מוגדר כאסיר בהשגחה בשל התרשמות על מצוקה נפשית. באשר לעבירות, ציין א. כי הפרטים נכונים, גילה אמפטיה למשפחת הקורבן אך הדגיש כי לא היה תכנון למעשה רצח, אלא חשב שהמדובר רק בחטיפה, תקיפת הקורבן והשלכתו. עם זאת, התייחס אל התנהגותו שלו כאל מעשה נורא ואכזרי, אם כי שירות המבחן התרשם כי עדיין אינו מבין באופן מלא את משמעות והשלכות התנהגותו ואת תוצאותיה החמורות. עוד אמר, כי בעת ביצוע העבירה פעל מתוך נקמה אך חזר וציין כי הכוונה הייתה לחטוף ולהכות. בבדיקה פסיכולוגית במעצר, אובחן כנער נורמטיבי, עדין ונבון, ללא סימנים מיוחדים או דחפים תוקפניים, אך איטי, כפייתי, ביטחון עצמי נמוך, מלא ספקות, הקפדה פרפקציוניסטית  על כל פרט ופרט. באשר להתייחסות נוספת לעבירות, א. הדגיש את הקשר רב העוצמה שהיה לו עם נאשם 1 ואת התלות החזקה בו עד שנכפה לציית להוראותיו. באבחון הפסיכולוגי לא נמצאה באישיותו נטייה לאלימות או נטייה לתוקפנות, או אנטי סוציאליות. יכולתו הקוגניטיבית תקינה, הוא זקוק לטיפול ונמצא רק בתחילת תהליך טיפולי. נוכח העבירות החמורות החריגות הומלץ על הטלת מאסר בפועל עם מתן משקל לקטינותו ונסיבותיו האישיות המיוחדות.

4. תסקיר נפגע עבירה - משפחת אבו ח'דר

משפחת אבו ח'דר מונה כיום זוג הורים ושישה ילדים בגילאי 14-25. המשפחה הוכרה כנפגעת פעולות איבה. בבית המשפחה נתלו תמונות רבות של המנוח דבר המסמל כי עבורם הזמן קפא מלכת. נסיבות המוות האכזריות גורמות להתמודדות קשה ומייסרת, מתאפיינת בתחושות של חוסר אונים תסכול ומרירות. הימשכות ההליכים המשפטיים גובה מחיר רגשי מהמשפחה המתקשה להתמודד עם התהליך. המשפחה זוכה לתמיכה וביקורים מאנשים מהארץ והעולם לרבות יהודים. התסקיר פירט שורה של נזקים שנגרמו למשפחה: רגשות קשים, זיכרונות בלתי פוסקים, תחושת אשמה, טיפולים פסיכיאטריים, מצבי פוסט-טראומה, אובדן שמחת חיים, אווירה קודרת בבית, שבירת כלים ואמונה ואי יכולת חיים משותפים. נזקים אלה נגרמו הן להורים, הן לאחים והאחיות הבוגרים והן לאח הצעיר. בין השאר המליצה עורכת התסקיר להטיל על הנאשמים פיצוי כספי למשפחה.

בשלב הטיעון לעונש העידו מטעם התביעה מספר עדים. ראמי זלום, אביו של הילד אותו ניסו הנאשמים 1 ו-2 לחטוף בערב הראשון, אמר כי מאז האירוע, כל משפחתו סובלת ומטופלת במרפאה לבריאות הנפש, אשתו חוששת לצאת מן הבית בשעות הלילה, בנו לא יורד לשחק  בחוץ, פוחד ללכת לבית הספר. רעייתו דימה זלום סיפרה על השינוי שחל בחייה מאז המקרה, הפחדים מקננים בה, מתקשה להתמיד בעבודתה, כמרכזת פסיכיאטרית בבית הספר, בעיקר הדגישה את חששותיה להיות לבד ולצאת לבד מהבית. חוסין אבו ח'דר, אביו של מוחמד אבו ח'דר המנוח, אמר בדבריו, כי תחושתו היא שמוחמד נשרף פעם אחת אך בני המשפחה נשרפים יום יום. בני המשפחה פנו לטיפול פסיכיאטרי בניסיון לחזור לחיות חיים רגילים אך מתקשים בכך, מחשבותיהם נודדות, ובנו בן 14 מרוב פחד, החל לישון בחדר ההורים. כמו כן תיאר חלומות וסיוטים בלילה. עד זה עמד על קשריו המתמשכים והטובים עם יהודים  ועל האמפטיה שהוא זוכה גם מהם מאז האירוע. רעייתו, אימו של המנוח, אמרה דברים דומים ונוקבים.