תת"ע
בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע
|
1191-08
08/07/2012
|
בפני השופט:
אלון אופיר
|
| - נגד - |
התובע:
מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע
עו"ד זיכרמן
|
הנתבע:
אלעד איפרגן
עו"ד קולקר
|
| גזר דין |
הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירה של נהיגת רכב בעודו שיכור כהגדרתו בחוק.
המדינה הוכיחה כי עת הנהג הנאשם ברכב ביום 26.9.07 הוא היה שיכור שכן בדגימת אויר נשוף שנלקחה ממנו נמצאה רמה של 410 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.
תיק זה התנהל במשך זמן ארוך מאד בבית המשפט שכן ביחד עם עוד שלושה תיקים עקרוניים נוספים שניהלה הגנת הנאשם, ניסתה ההגנה באמצעות מומחים שונים להוכיח את חוסר אמינותו
של מכשיר ה"ינשוף".
במקביל לתיק זה התנהל בבית משפט השלום בירושלים תיק מדינת ישראל נגד עוזרי במסגרתו אותו צוות הגנה ניסה להוכיח את אותן הטענות או לפחות טענות דומות מאד ברוב המקרים.
לבקשת הצדדים עוכבו ההליכים בתיק זה (ובתיקיו האחרים של עו"ד קולקר) עד להבהרת המצב המשפטי של ה"ינשוף" ב"פרשת עוזרי".
לאחר שפרשת עוזרי הסתיימה בהרשעה בשתי ערכאות, ביקשה ההגנה להמשיך בהלכים בפני וכך למעשה שמע בית המשפט את כל מומחי ההגנה כולל חקירתם הנגדית באמצעות דיונים מוקלטים.
בסופו של יום הסתיימו התיקים בהרשעות (למעט תיק אחד בו התקבל זיכוי מנימוקים שאינם קשורים לחלוטין לאמינות מכשיר הינשוף).
מאחר והמדובר בתיקים עקרוניים אשר באו כדי לברר בצורה יסודית את שאלת אמינותו של מכשיר ה"ינשוף" לשמש כמכשיר מדוייק ואמין לצורך מדידת אלכוהול בדגימות אויר, השקיעה
גם המדינה משאבים רבים בניהול התיקים.
הוקם צוות תביעה ברשותם של עו"ד זיכרמן רוית ועו"ד בני סמו אשר ניהלו ביחד את רוב ישיבות התביעה מול צוות ההגנה.
הנני טורח לפרט את גלגוליו של התיק מאחר ואני סבור כי התנהלות זו של הצדדים גרמה שלא באשמת הנאשם להתנהלות ארוכה מאד באופן חריג ביחס ל"אורך חיים" רגיל של תיק מסוג זה בבית המשפט.
נכון כי היתה זו בחירה של הנאשם לנהל בדרך זו את הגנתו, אך לעובדה כי לא קדם תקדים של בית המשפט העליון הקובע את אמינות המכשיר טרם ניהולו של תיק זה, לא היתה לנאשם כל תרומה.
ניתן לקבוע כי "על גבו" ועל ניהולו של תיק זה יחד עם שלושה תיקים נוספים שנוהלו במקביל, ניסו הצדדים להגיע למסקנות ברורות ביחס למכשיר הינשוף.
נכון כי לאחר החלטת בית המשפט המחוזי בפרשת עוזרי, יכול היה הסנגור לקבל את פסק הדין כעובדה מה שיכול היה לחסוך לנאשם עינוי דין ארוך, אך אין אני בא בכל טענה להגנה בעניין זה, שכן זכותה המלאה של ההגנה היתה להתייחס להחלטת המחוזי כמנחה ולא מחייבת ולכן התנהלותה בהמשך ניהול התיק היתה תקינה מבחינה משפטית.
כשם שבפרשת עוזרי, בשלב הטיעונים לעונש, נתן בית המשפט משקל רב לעינוי הדין שעברה הנאשמת בכך שבמסגרת תיקה בוררה סוגיית אמינות ה"ינשוף" , כך אני סבור כי ראוי לנהוג בפרשה דנן.
אין זה ראוי להתייחס לענישה הראוייה בתיק עקרוני זה כבתיק "רגיל" בו ניתנת הענישה זמן סביר לאחר ביצוע העבירה.
בפרשה זו ניתנת הענישה שנים לאחר שבוצעה העבירה כתוצאה מהבירור המשפטי הארוך והמעמיק (של שני הצדדים לתיק) ובהחלט יש לעובדה זו משקל רב לטובת הנאשם.
המדינה בתיק זה הגישה טיעונים לעונש בכתב.