השופט א. ואגו:
הנאשמים הורשעו, בהכרעת דיננו שניתנה ביום 25.2.13, ולאחר שמיעת ראיות, בכתב האישום, אשר ייחס להם עבירות מין כלפי המתלוננת ל.ל., ילידת 1990, וכן עבירה של שיבוש מהלכי משפט.
האישום הראשון, שהוא המרכזי, מגולל אירוע שהתרחש בלילה שבין 16.5.09 ל- 17.5.09, ותחילתו בכך שהמתלוננת בילתה בפאב מסוים, שם עבדה אחותה, וכאשר עמדה מחוץ לפאב, התפתחה שיחה בינה לבין הנאשם 1, אשר הציע לה לשתות בירה. המתלוננת חשה ערפול וטשטוש, והיתה שתויה הן בשל השתיה המשותפת עם הנאשם והן בשל משקאות שצרכה קודם למפגש. היא הסכימה לעלות עם הנאשם 1 לרכב, נהוג ע"י חברו, מתוך הבטחה להסיעה לביתה, אולם השניים ירדו, ביוזמת הנאשם, בפתח בית, שם מתגורר אחיו, הנאשם 2, ועלו לדירתו, כאשר בשל מצבה היא נתמכת ע"י הנאשם 1. לאחר שנכנסו לדירה, שם שהה האח - נאשם 2, לקח הנאשם 1 את המתלוננת לחדר השינה, והשכיבה על המיטה כשהיא שרויה במצב של חוסר אונים, טשטוש וערפול הכרה, ובהיעדר מסוגלות להתנגד למעשים שנעשו בה בהמשך.
על פי קביעתנו, בהכרעת הדין המפורטת, שאך את תמציתה נביא להלן, הנאשם 1 הפשיט את המתלוננת בחלק גופה התחתון ואנס אותה, בכך שהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, תוך ניצול מצבה שמנע ממנה מתן הסכמה חופשית למעשה. בשלב מסוים, הנאשם 2, שבתחילה אך העמיד את חדר השינה לרשות אחיו, ביודעין, או לפחות תוך עצימת עין ביחס לכוונתו של זה לבעול את המתלוננת, נכנס בעצמו לחדר השינה, והצטרף למעשה האינוס של הנאשם 1, כאשר הוא עצמו מבצע בה מעשה סדום, וחודר אליה מאחור, אף זה תוך ניצול המצב שהיתה שרויה בו וחוסר יכולתה להתנגד. לאחר שהשניים הגיעו לסיפוקם, הלבישו את המתלוננת בבגדיה, והנאשם 1 הודיע לאחותה, אשר כל העת חיפשה אותה טלפונית, שהיא יכולה לבוא ולקחתה מפתח הבית. ואכן, המתלוננת הורדה מדירת הנאשם 2, אל פתח הבית, ע"י נאשם 1, ומשם נאספה, כשעודנה במצב שתואר ע"י האחות כנעדרת הכרה, ראשה שמוט והיא מוכתמת בקיא, ופונתה משם בידי אחותה וחברים נוספים שנלוו אליה. היה זה בשעות של לפנות בוקר של 17/5/09.
כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים, נגרמה למתלוננת חבלה גופנית - קרע בקרום הבתולים וכן סבלה מדימום מפי הטבעת ומהנרתיק.
הנאשמים הכחישו, לאורך כל ההליך, כי ביצעו מעשה מיני כלשהו במתלוננת. הנאשם 1 אישר שפגש בה, בלא שהיתה ביניהם היכרות קודמת, וכי שוחחו בהינתן רקעם המשותף, זה של שימוש בסמים. הוא, לגרסתו, בהיותו נרקומן שעבר, והיא - משתמשת פעילה, שהוא גילה רצון לסייע לה בגמילה. אמנם, נכון שהוא הסיעה לדירת אחיו, ונכון שהיתה מטושטשת ושתויה, אך כאשר, לאחר דקות ספורות, החלה להקיא ולהתנהג בצורה בלתי נשלטת, הוצאה מהדירה ע"י נאשם זה והועברה לידי אחותה. הוא טען, כי בשום שלב לא נגע במתלוננת לרעה, ולא לקח אותה כלל לחדר השינה. הנאשם 2, שאף הוא הכחיש ביצוע כל מעשה מיני, מצידו, בגופה של המתלוננת, טען בתחילה כי נותר בסלון הדירה כל העת, אך בשלב מסוים הודה כי נכנס לחדר השינה, עת המתלוננת היתה שרועה על המיטה, במחיצת אחיו, הנאשם 1, ואף סייע להלבישה, לגרסתו - אך על מנת לזרז את סילוקה מהדירה.
בהכרעת הדין, נדחתה גרסתם של הנאשמים, ואומצה, במלואה, כמהימנה ואמיתית, עדותה, המרשימה בכנותה ובישירותה, של המתלוננת, שמצאנו לדבריה גם חיזוקים נוספים. יוער, שבעוד שהמתלוננת ראתה, חוותה, וזכרה, את מעלליו של הנאשם 1 ואת אינוסה על ידו, הגם מצבה התודעתי הירוד, וערפול חושיה, היא הקפידה לציין, כי לא ראתה את הנאשם 2 בהיכנסו לחדר, ומשפניה היו מופנות לכיוונו של הנאשם 1. היא העידה, נחרצות וחד משמעית, על כך, שבו זמנית עם בעילתה בידי הנאשם 1, נעשה בה מעשה סדום ע"י האדם הנוסף שנכנס לחדר, וזה גם בא לסיפוקו על חולצתה או על גבה, ובאשר נשללה אפשרות שמישהו, פרט לנאשם 2, נכח בדירה בזמן הרלוונטי (אף לגרסת הנאשמים), קבענו, כי המערך הנסיבתי שהוכח, יש בו לשכנע מעבר לספק סביר, כי נאשם זה הוא שביצע במתלוננת את מעשה הסדום שחוותה ושעליו העידה, ומכאן ששני הנאשמים, בצוותא חדא, אנסו את המתלוננת, כמתואר בכתב האישום.
אשר על כן - הרשענו הנאשמים בעבירות של
אינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיף
345 (ב)(5) וסעיף
345 (ב)(3) יחד עם סעיף
345 (א)(4) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ומעשה סדום לפי סעיף
347(ב)בנסיבות סעיף
345(ב)(5)וסעיף
345(ב)(3)יחד עם סעיף
345(א)(4)לחוק הנ"ל.
האישום השני, הנלווה לליבת כתב האישום, כפי שתוארה לעיל, עניינו בכך שלאחר פתיחת חקירת הפרשה, עם הגשת תלונת המתלוננת, ביום 14.8.09, כשלושה חודשים לאחר אירועי האישום הראשון, שהו שני הנאשמים יחד בתא המעצר, והם תיאמו ביניהם גרסאות אותן ימסרו בחקירה, כדי להסיר מעליהם החשד.
הנאשמים לא הכחישו כי שוחחו ביניהם, במעמד הנ"ל, אולם היו חלוקים על הטענה כי ניסו למנוע או להכשיל את ההליך השיפוטי ע"י תיאום גרסאות כנטען. לאחר שמיעת הראיות מצאנו כי גם אישום זה הוכח כדבעי, ועל כן הרשענו הנאשמים גם בעבירה של
שיבוש מהלכי משפט לפי
סעיף 244 לחוק העונשין.
טרם שמיעת הטיעונים לעונש, הונח בפנינו תסקיר נפגע עבירה, על המתלוננת, שהוכן ע"י מפקחת מחוזית לנפגעי עבירות, גב' ר. אפשטיין, לפי
סעיף 187(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 (להלן:
"תסקיר הנפגעת"). כמו-כן, קיבלנו חוות דעת והערכת מסוכנות של המרכז להערכת מסוכנות, בהתאם
לסעיף 6 בחוק ההגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, תשס"ו-2006, לגבי שני הנאשמים (להלן:
"חוו"ד מסוכנות"), והוגש לעיוננו תסקיר שירות המבחן למבוגרים, ביחס לנאשם 1, עפ"י בקשת סנגורו. במסגרת הראיות לעונש גם קיבלנו לעיוננו תיעוד רפואי באשר למחלות ולנכות שמהן סובל נאשם זה. כמו-כן, באשר לשני הנאשמים יש הרשעות קודמות, הוגשו ע"י התביעה גיליונות הרישום הפלילי כראיות לעונש.
מתסקיר הנפגעת, שאת פרטיו, מטבע הדברים, לא נביא במלואם, עולה תמונה מדאיבה של צעירה המנסה לשקם את חייה ולהעלותם על מסלול תקין, אולם, הדברים נעשים בצל הפגיעה הקשה שחוותה ותוך התמודדות, שלעת הזו, ספק אם יש לה די כוחות לנהלה ולהכילה. סיפור חייה של המתלוננת (כיום כבת 23), גם לפני האירועים הנדונים, לא היה קל, ורקעה האישי סבוך ואף עגום. כפי שאף היא סיפרה לנו בעדותה בביהמ"ש, סבלה המתלוננת מבעיית צריכת סמים ואלכוהול, נתון שראינו כיצד נוצל באורח מחפיר על ידי הנאשמים. המפגש בינה לבין הנאשמים, נשוא אירועי כתב האישום, התרחש בשלב רגיש וקשה של חייה ממילא, ופגע קשות במעט הכוחות שהצליחה לאזור כדי לעלות על מסלול טוב יותר ואופטימי. היא מתקשה לשתף את זולתה, לרבות בת- הזוג שעמה היא מיסדה את הקשר לפני כשנה, ועל כן קיים קושי לסייע לה ולתמוך בה בעיבוד החוויה הקשה שעברה.
הגב' אפשטיין, עורכת התסקיר, התרשמה מהמתלוננת (וראוי לומר- התרשמותנו שלנו מהתייצבותה בפנינו לעת מתן עדותה זהה לחלוטין), שמדובר בצעירה נבונה, רגישה, כואבת ועצובה. היא מתמודדת, בעצם לבדה, עם פגיעה קשה, שאותה תמצתה היא בכך שהנאשמים "מחקו אותה כאדם", באירוע שכפו עליה, מבלי שיכלה להגן על עצמה או להתנגד, והם גזלו ממנה את התחושה של "בעל הבית", ותחת זאת "הם עשו ממני חפץ שלהם".
תסקיר הנפגעת ממליץ על הטלת פיצוי כספי משמעותי למתלוננת, דבר שישדר בעבורה גם מסר של אישור והכרה בפגיעה בה.
מכאן - אסקור את המידע והנסיבות האישיות כפי שהונחו בפנינו בהתייחס לנאשמים.
הנאשם 1
- יליד 1962, הורשע, מאז תחילת שנות ה-80 בשורה של עבירות, ואף ריצה עונשי מאסר בפועל. לחובתו (ראה:
ת/1 לעונש) עבירות אלימות - תקיפה הגורמת חבלה, תקיפה בתנאים מחמירים, שוד וכן עבירות סמים, לרבות סחר. אין בעברו הרשעות על עבירות מין.
נאשם זה, כעולה מתסקיר שירות המבחן ומדבריו הוא לעורך התסקיר, וכמשתקף מגיליון הרשעותיו, ניהל אורח חיים שולי שכלל התמכרות לסמים ומעורבות עשירה בפלילים. הוא לא הצליח להשתלב במסגרת חיים נורמטיבית. לטענתו, מזה תקופה ארוכה אינו צורך סמים, לאחר שעבר גמילה עצמאית, אך הוא משתמש באלכוהול באופן אינטנסיבי. הוא רווק, שיש לו בן בגיר מחוץ לנישואין, וכיום מצוי בקשר זוגי. גם בפני קצינת המבחן טען הנאשם 1 כי אין אמת באישום הנוכחי וכי אין לו כל בעייתיות בהתנהגותו בתחום המיני. עורך התסקיר התרשם מגישה מניפולטיבית ומערפלת מצד הנאשם ביחס לאורחות חייו, ועמדתו כלפי החיים היא קורבנית ופסיבית. הנאשם מתקשה להציב לעצמו גבולות פנימיים וקשה לו לעמוד בגבולות חיצוניים ברורים, תוך שהוא מתרכז בסיפוק צרכיו המיידיים. אין הוא נוטה לגלות אמפתיה לאחר, בוודאי לא למתלוננת (אציין, שגישה זו של היעדר אמפתיה מינימאלית למתלוננת עולה היטב גם מהתבטאויותיו ועדותו בפנינו). עורכת התסקיר, בשים לב למסקנות הללו, ולאחר שעיינה בדו"ח הערכת המסוכנות שנערך (על כך-להלן), נמנעה מהמלצה טיפולית כלשהי, ואף סברה כי יש מקום להטיל על הנאשם 1 עונש מוחשי משמעותי, אשר יסייע לו לקחת אחריות על התנהגותו ויציב לו גבולות בעתיד.
אשר לחוו"ד מסוכנות, שנערכה ע"י הגב' י.אסולין - מזרחי, קרימינולוגית קלינית בכירה, נמצא שם, שמדובר בנאשם שנשקפת ממנו רמת מסוכנות מינית גבוהה. עורכת חווה"ד קבעה שקיימת אצלו אינדיקציה ברורה לקיומה של הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית, המתבטאת בניהול אורח חיים נעדר אחריות ורצף תעסוקתי. בשיחות שנערכו עם הנאשם, לא רק ששב והתכחש לביצוע העבירה כלפי המתלוננת, אלא גם הכפיש אותה והתבטא כלפיה בזלזול. הגם שהנאשם אישר שהיה בכוונתו לקיים עם המתלוננת יחסי מין, בעת שהביאה לבית אחיו, ולמרות שציין מודעותו לכך שהיתה אף תחת השפעת סמים, לשיטתו, הוא ניסה, גם בפני עורכת חווה"ד, להטיל את האחריות למפגש המיני המתוכנן על המתלוננת בלבד, ללא הבעת תחושת אשמה או בושה סביב מעשיו. כמובן, שבהיעדר כל מודעות לבעייתיות מצדו בתחום ההתנהגות המינית, אין ניתן לשגר הנאשם 1 לטיפול ייעודי לעברייני מין, ואין הוא מצויד בכלים לצורך התמודדות עם מצבי סיכון.