השופטת ברכה אופיר-תום
1
. רצח אכזרי, בנאלי ובלתי מתקבל על הדעת, הוא העומד במרכזו של גזר דין זה, הנדרש בעקבות הרשעתו של הנאשם, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון שנקשר בינו ובין התביעה (להלן - ההסדר).
במסגרת ההסדר, הגישה לנו ב"כ התביעה כתב אישום מתוקן כנגד הנאשם, בו המירה את עבירת הרצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - החוק) - בה הואשם מלכתחילה בכתב האישום המקורי - בעבירת רצח בכוונה תחילה עם עונש מופחת, לפי סעיף 300(א)(2) ביחד עם סעיף 300א (א) לחוק; כשלצידה עבירות נלוות.
במסגרת ההסדר, גם הסכימה התביעה לעתור בפנינו להטלת עונש מאסר על הנאשם, לתקופה של עשרים וחמש (25) שנה, על כל העבירות בהן הורשע, כאמור, על פי הודאתו, כדילהלן:
רצח בכוונה תחילה - עבירה לפי סעיף 300(א)(2) ביחד עם סעיף 300א(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - החוק)
שהייה בלתי חוקית - עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.
התחזות כאדם אחר - עבירה לפי סעיף 441 לחוק.
שימוש במסמך מזוייף - עבירה לפי סעיף 420 לחוק.
2
. מעיון בעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי ענין לנו באדם כבן 32 שהגיע לישראל מתורכיה בדרך לא דרך, ושהה בארץ במשך חודשים מספר שלא כדין, כשהוא מתחזה לאחר באמצעות תעודת זהות ישראלית מזויפת שרכש לעצמו, ואשר בה נרשם שמו, כשמיל אמירבקוב, יליד 11.10.76, מספר זהות 320679772.
באמצעות תעודת הזהות המזויפת, כך התביעה, התייצג הנאשם לאורך כל תקופת שהותו הבלתי חוקית בארץ, עד מעצרו בתיק זה, כאזרח ישראלי, עולה חדש מקווקז, שכינויו "יוסי".
הנאשם עבד באותה תקופה, כמתקן תקרים ב"עמיאל-שיווק צמיגים", בראשל"צ, שבה גם התגורר.
במועד כלשהו במהלך שנת 2002, פגש הנאשם באשדוד, נערה צעירה בשם נלי מיכאלוב ילידת 1987 (להלן - הנערה) וקשר עימה מערכת יחסים חברית.
בערבו של יום 7.1.05, שהתה הנערה בביתו של הנאשם, שתתה עימו משקאות קלים והאזינה למוסיקה.
בעוד השניים יושבים יחדיו, קם הנאשם לפתע, תפש בנערה, והחל להכותה מבלי דעת למה ומדוע. הנאשם המשיך ותקף את הנערה באגרופיו, חבט בפניה ובעיניה, ולבסוף תפשה בצוארה וחנק אותה עד אובדן עשתונות.
כאשר שכבה הנערה מחוסרת הכרה, מיהר הנאשם אל המטבח, נטל סכין באורך 10.5 ס"מ (להלן - הסכין) ודקר בה את הנערה בחזה מצד שמאל, שתי דקירות שחדרו לליבה ולריאתה השמאלית.
בעקבות הדקירות ואובדן הדם הרב שנגרם לה בעטיין, ובעקבות הנזק החמור בליבה ובריאותיה, נפחה הנערה נשמתה בתוך זמן קצר.
בשלב זה, החל הנאשם לנקות את גופת הנערה בממחטות נייר לחות, שאותן גם הצמיד לפצעי הדקירה, בנייר דבק, על מנת לחסום את הדם שעדיין המשיך לפרוץ מן הפצעים בגופה. לאחר מכן, הלביש הנאשם את גופת הנערה בחלק מבגדיה, ועזבה במקום.
למחרת היום, בשעות הערב, נטל הנאשם את הסכין בה רצח את הנערה, וחתך בה את עצמו בידיו ובצווארו, מתוך כוונה להציג מצב כוזב כאילו הוא זה שהותקף על ידי הנערה, ולא להיפך.
בהמשך, עטף הנאשם את הגופה בשמיכה ובחבל; אסף את כל חפציה של הנערה, והכניסם לתוך שתי שקיות אשפה, אליהן גם הכניס את הסכין, את הבגדים שגואלו בדם, ואת שאריות ממחטות הנייר וסרטי הדבק שהיו ספוגים בדם.
את השקיות המלאות הניח הנאשם מחוץ לחדרו.