הרקע
1. הנאשמים הורשעו על יסוד הודאתם בעובדות כתבי האישום המתוקנים (לנאשם 1 כתב האישום המתוקן בשנית ולנאשם 2 כתב האישום המתוקן), לאחר ניהול הוכחות חלקי (שמיעת עדות המתלונן),
הנאשם 1
בעבירות של
תקיפה סתם
'והיזק לרכוש
במזיד ו
הנאשם 2
בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש והיזק לרכוש במזיד, בכך שביום 5.7.08 בסמוך לשעה 16:19 בכפר עציון, כשהמתלונן והנאשם 2 עבדו בחברת קייטרינג, בעת שהמתלונן הגיע לחדר בו שהו הנאשמים בהוראת אחראי המשמרת, כדי לקבל את מפתחות המחסן, ודפק על דלת החדר,
הנאשם 1 פתח את הדלת, סירב למסור למתלונן את המפתח וסגר את הדלת בחוזקה על רגלו של המתלונן. המתלונן החל לצעוק, ביקש שיפתחו את הדלת כדי שיוכל לשחרר את רגלו, ורק ולאחר זמן מה, כשנאשם 1 עשה כן, המתלונן שיחרר את רגלו אך
הנאשמים נעלו את החדר. המתלונן המשיך לבקש את המפתחות, אך בתגובה שפכו עליו הנאשמים מים דרך חלון החדר. בשלב מסוים יצא מהחדר
הנאשם 2 כשהוא אוחז בנונצ'קו, צעק לעבר המתלונן "אתה רוצה מכות?", חבט באמצעות אגרופו בפניו של המתלונן, ובשלב זה הצטרף
נאשם 1, השניים הכו את המתלונן בגבו,
והנאשם 2 הכה אותו גם בפרצופו. גם כשעזבו הנאשמים את המקום, תוך כדי בריחתם הם זרקו לעבר המתלונן גושי אדמה ואבנים, כשבמהלך האירוע המתלונן איים על הנאשמים ואף הרים לכיוונם אבן גדולה.
כתוצאה מהתקיפה דימם המתלונן מפניו, אפו נשבר ונגרמו לו שריטות על לחי ימין, על שני צידי צווארו ועל ידיו, פגיעות המהוות חבלות של ממש. כמו כן הנאשמים גרמו נזק לרכושו כששברו את משקפיו.
2. הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו יוגשו תסקירים אודות הנאשמים, כשלגבי
הנאשם 1, בכפוף לתסקיר חיובי, שימליץ על כך, יוטל עליו עונש של מאסר על תנאי ו- 200 שעות של"צ, ולגבי
הנאשם 2 הצדדים יהיו חופשיים בטיעוניהם.
טיעוני המאשימה לעונש לנאשם 1
4. לטענת התביעה מדובר בשני אירועים חמורים האחד אירוע האלימות דנן, המצדיק כשלעצמו הטלת עונש מאסר בפועל, והשני ההתפרצות ביחד עם אחרים לביה"ס, כשלנאשם עבר פלילי בעבירת אלימות קשה ובעבירות רכוש. כל אלה מצדיקים הטלת ענישה מרתיעה. גם הנסיונות הרבים של שירות המבחן ודחיות רסות בדיונים כדי לאפשר לנאשם הזדמנות מקלה בהטלת של"צ נתקלו בקשיים, כשהנאשם לא שיתף פעולה כנדרש.
לפיכך רק בשל נסיבות האישיות הקשות של הנאשם, עותרת המאשימה כי ביהמ"ש יטיל על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות ומאסר על תנאי מרתיע.
טיעוני הסניגור לעונש לנאשם 1
5. מנגד עותר הסניגור כי ביהמ"ש יכבד את ההסדר, יקבל את המלצות שירות המבחן שבדק ומכיר היטב את הנאשם, והמליץ על
צו מבחן (בתסקיר מיום 6.3.12)
ושל"צ, גם לאור רצון הנאשם והמחוייבות שהביע לביצוע השל"צ, שכן בניגוד לתסקיר מיום 25.6.12, הנאשם התייצב במקום ההשמה וסגר עמם את מסגרת העבודה, אלא ששירות המבחן לא יודע זאת. הנאשם עבר טראומה קשר עקב האירוע הטרגי של מות הוריו, עולמו התערער והוא מרוכז בקשיי הבית ואחיו, כפי שירות המבחן תיאר, אך הוא לקח אחריות על מעשיו בשני התיקים, והתביעה הסכימה במסגרת הסדר הטיעון לסיים את התיק בהטלת של"צ. לפיכך ולאור מכלול הנסיבות, אין הצדקה להטיל מאסר בעבודות שירות ו
הסניגור עותר כי ביהמ"ש יטיל על הנאשם של"צ.
6.
התסקיר מיום 1.7.12 בעקבות החלטתי בתום הדיון ביום 1.7.12, הגיש שירות המבחן תסקיר נוסף מיום 1.7.12 , בו ציין כי מבירור במקום ההשמה עולה כי הנאשם אכן הגיע לפגישה במקום ההשמה והוכנה עבורו
תכנית עבודה של 200 שעות של"צ במסגרת מתנ"ס לב העיר, בתפקיד אחזקה, ושירות המבחן ציין כי
אם יתגלו קשיים בהתארגנותו לביצוע השל"צ יבקש את החזרת התיק להטלת עונש חלופי.
טיעוני המאשימה להרשעה ולעונש לנאשם 2
11. בעוד ב"כ הנאשם 2 ביקש להימנע מהרשעתו,
עותרת המאשימה להרשיעו לאור חומרת האירוע בו בצוותא חדא תקף יחד עם הנאשם 1 את המתלונן במכות, גרם לשבר באפו ולטראומה קשה, ועפ"י התסקיר לקח אחריות חלקית בלבד למעשיו.
כן
עותרת המאשימה כי ביהמ"ש יגזור עליו 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס ולו סמלי, ופיצוי למתלונן, כדי להרתיע מפני תופעת הבריונות ותקיפה של אנשים ללא שום סיבה או התגרות מצידם.
טיעוני
ב"כ הנאשם 2 להרשעה ולעונש
12. הנאשם בחור נורמטיבי ומדובר באירוע יחידי, לפני יותר מ-3 שנים, לא נפתחו לו תיקים אחרים, סיים שירות צבאי במסלול קרבי, עובד לפרנסתו כקופאי בסופרמרקט, ברצונו להירשם לאוניברסיטה לתחום כלכלה ומנהל עסקים, הגם שטרם נרשם, ובמקביל ללימודים מעוניין לעבוד בתחום האבטחה, כך שהרשעתו תסכן את עבודתו את לימודיו. התסקיר ממליץ על הימנעות מהרשעה, ועל עונש מוחשי וחינוכי, של של"צ. לפיכך, קיימים כל הפרמטרים לאי הרשעה, וגם העונש המוצע של של"צ ראוי והולם.
אשר על כן עותר הסניגור כי ביהמ"ש ימנע מהרשעת הנאשם 2, ויטיל של"צ, על מנת של תפגענה תכניותיו לעתיד.
דיון
13.
מקובלת עלי טענת המאשימה כי מדובר במעשה בריונות, בו כל אחד מהנאשמים תרם את חלקו באירוע התקיפה המתמשך, כשמנגד כל מבוקשו של המתלונן היה רק לקבל את מפתחות המחסן, עפ"י הוראת האחראי עליו. מדובר בסיטואציה קשה, בו נאלץ המתלונן להתמודד בגפו מול שני תוקפיו, והוא נחבל בו וסבל כאבים ממצוקה ועוגמת נפש.
הנאשם 1 סגר את דלת החדר בחוזקה על רגלו של המתלונן ולמרות צעקות המתלונן, שתיאר את הכאב העז והמתמשך שנגרם לו, הקושי לסבול זאת, ובקשתו שיפתחו את הדלת כדי שיוכל לשחרר את רגלו, הנאשם 1 לא הרפה מהדלת ולא פתח אותה מיד כדי לשחרר את רגלו, רק לאחר זמן מה, חרף צעקות וכאבי המתלונן שהמשיך לסבול כאבים עזים וקשים. המתלונן תיאר את כאביו גם לאחר ששיחרר את רגלו, ואת עמוק הכאב שאחז בו:
"...הצלחתי להוציא את הרגל מהדלת, למרות שהשתוללתי מהכאבים ועצבים כמו כל בן אדם שסופג מכה וצריך להגיב, אז התחילו מהחלונות השפרצות של מים" (ראה עמ' 2 ש' 8-11
לפרו' מיום 10.3.11), ובהמשך אמר:
"כל זה היה כשהרגל שלי היתה במצב ריסוק ואני הייתי כולי באטרף מכאבים מהדלת שנסגרה עלי" (ראה עמ' 8 ש' 13-14 לפרו' מיום 10.3.11), ותיאר כי לולא הרפו מהדלת:
"אם הם לא היו עושים את זה, אני לא יודע מה היה קורה" (ראה שם ש' 16). לאחר מכן
הנאשמים נעלו את החדר והחלו להשפריץ על המתלונן מים מחלון החדר החוצה והמתלונן נרטב. בשלב זה
הנאשם 2 יצא מהחדר, כשהוא אוחז בנונצ'קו וצועק לעבר המתלונן "אתה רוצה מכות?", חבט באמצעות אגרופו בפניו של המתלונן, ובשלב זה הצטרף
נאשם 1
,
כששני הנאשמים הכו את המתלונן בגבו,
והנאשם 2 הכה אותו גם בפרצופו. גם כשעזבו
הנאשמים את המקום, תוך כדי בריחתם, הם זרקו לעבר המתלונן גושי אדמה ואבנים, לאחר שבמהלך האירוע המתלונן, שניסה להתגונן מפניהם, העיד בפני כי הרים לכיוונם אבן גדולה ואיים עליהם.
14. בנוסף, הנאשם 1 צירף את
ת.פ. 4776/09, בו
הורשע בעבירה של פריצה לבנין שאינו מקום מגורים,
והצדדים להגיעו בעניינו להסדר לפיו בכפוף לתסקיר חיובי, יוטל צו
של"צ נרחב יותר שיחול על שני התיקים.
15. הגם שהאירוע היה בשנת 08', אין להקל ראש בחומרתו ובסיטואציה הקשה בה עמד המתלונן לבדו ובסבל מתמשך מול שני תוקפיו
ותוצאות מעשיהם
:
מתקיפת הנאשם 1 ע"י סגירת רגלו של המתלונן בחזקה בדלת, נגרמו למתלונן
כאבים עזים ביותר
ברגלו,
מתקיפת הנאשם 2, שהכה את המתלונן בנונצ'נקו (
ת/6
) בפניו, נגרם למתלונן
שבר באף,
ומתקיפות והתנהגות הנאשמים בסיטואציה המתוארת בצוותא חדא, כפי שתיאר המתלונן בעדותו בביהמ"ש, נגרמו לו
טראומה קשה וסבל
פיסי ונפשי.
16. בעוד שלנאשם 1 עבר פלילי, אין לנאשם 2 עבר פלילי, אך הנאשם 1 עבר טרגדיה קשה. הנאשמים גם לא לקחו אחריות על מעשיהם במלוא מובן המילה, שכן עפ"י התסקירים הנאשם 1 נתן למעשיו תירוצים, וצימצם מאד את חלקו באירוע, בהטילו את עיקר האחריות על המתלונן, תוך תסכול על העמדתו בפלילים. שירות המבחן התרשם כי הוא פעל מתוך חוסר שיקול דעת והבנת השלכות התנהגותו, מתוך אימפולסיביות, ומחשבות אוטומטיות שהקשו על התייחסותו באירוע. כמו"כ הנאשם 1 לא נענה להמלצת שירות המבחן להליך טיפולי, ניתק עמם קשר, לא שיתף פעולה לאורך זמן רב והוא גם צירף תיק נוסף התומך במסקנת שירות המבחן באשר לקשיי התמודדותו עם קשיים, נטייתו האימפולסיבית, העדר חשיבה לגבי השלכות מעשיו ונטייתו להיות מושפע מחבריו ולהיגרר למעורבות בעייתית, כנסיון להתקבלות חברתית. מנגד אביא בחשבון את הטרגדיה הקשה שעבר עקב מות הוריו המזעזע, הצורך בהירתמותו לצרכי הבין ולאחיו, וקשייו להיות פנוי להליך טיפולי.