1. ביום רביעי, כב' בטבת תשע"א, 29.12.10, רצח פלוני, אביו של הנאשם, את בת זוגו ת.ל, אם לשבעה ילדים, ברחובה של עיר, בערד. שלשה מילדיה הקטנים, אשר יצאו עמה מהקניון, היו עדים לירייה הקטלנית אשר נורתה מאקדחו של הנאשם.
2. אין זה גזר דינו של הרוצח. זהו גזר דינו של בנו של הרוצח, בעל האקדח, אשר עמד בקרבת מקום, ועשה פעולות שונות, לפני מעשה ולאחר מעשה, אשר הקלו על מעשה הרצח. רצח, אשר הבן עצמו, הנאשם דנן, לא תכנן ולא ביצע, אך בפועל היה כלי מרכזי בהגשמתו.
3. הצדדים הגיעו להסדר טיעון, בו עונש מוסכם על עובדות מוסכמות, בהן הודה הנאשם בכתב אישום מתוקן ומוסכם. המדינה, כפי שהיא מצווה, מגינה באופן חד משמעי על הסדר הטיעון ועומדת לימינו של הנאשם, וזאת בבקשה לכבד את ההסדר, ולהטיל עליו 18 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי.
4. אולם, דעתה של משפחת המנוחה אינה נוחה מהסדר הטיעון. דעת המשפחה, שהובאה במסגרת "הצהרת נפגע עבירה" ושתי עדויות, היא שאין לכבד את הסדר הטיעון, ויש להטיל על הנאשם עונש חמור יותר, אשר ישקף כראוי, לשיטתם, את רוע מעלליו של הנאשם. בהקשר לכך מזכירה המשפחה את אובדן חייה של האם הצעירה, את כאבה של משפחת המוצא על אובדן בתה, ובעיקר את הסבל של שבעת הילדים התמימים. הסבל הרב שכבר נגרם, והסבל הרב העתיד להיגרם, כאשר כל אלה יגדלו ללא אמם האהובה, וללא אהבת אמם אליהם. המשפחה פרטה את הקשיים הצפויים, משפחתיים, רגשיים ופסיכולוגיים.
5. השאלה הנשאלת היא, אפוא, אם נכון לכבד את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים במקרה זה, אם לאו.
הכרעת הדין
- על פי כתב האישום המתוקן
6. הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן. הצדדים הודיעו על ההסדר, ולאחר שהנאשם הוזהר כי בית המשפט אינו מחויב להסדר, הוחלט על תיקון כתב האישום כמבוקש. הנאשם הודה באמצעות סנגורו, שאלתי את הנאשם אודות עיקרי הדברים והוא אישר אותם. זאת, על פי ההלכה המחייבת לוודא את כנות ההודיה (ע"פ 532/71
בחמוצקי נ' מדינת ישראל פ"ד כו(1)543 (להלן: "הלכת
בחמוצקי"), ע"פ 1958/98
פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נז(1)577 (להלן: "הלכת
פלוני") וע"פ 6952/10
בשימוב נ' מדינת ישראל (מיום 13.1.11)). אך זאת, ללא כל קושיה נוספת. בהתאם להודיה זו, מפי הנאשם ומפי סנגורו, הורשע הנאשם.
7. על פי
כתב האישום המתוקן, היו נישואי המנוחה והרוצח נישואין שניים, שלא עלו יפה, והיו רוויים במתח. ערב הרצח, התגוררה המנוחה בנפרד מהרוצח בעיר ערד, עם שלשה מילדיה הקטנים, כאשר שניים מהם הם ילדים המשותפים עמו. מגורים נפרדים אלו היו בצל כתב אישום שהוגש נגד הרוצח, באותה עת, בגין תקיפת המנוחה. על פי תנאי השחרור בתיק ההוא, הותר לרוצח לחזור לעיר ערד, לשהות במעצר בית חלקי, ולצאת לעבודה בלבד, בשעות מוגדרות. נאסר על הרוצח ליצור כל קשר עם המנוחה או עם עדי תביעה אחרים, ואף לא להתקרב לביתה.
8. כתב האישום מדגיש כי הנאשם היה מודע למערכת היחסים הנ"ל ולתנאים המגבילים שהוטלו בבית המשפט. הוא אף נכח בדיונים בבית המשפט.
9. על פי
האישום הראשון, שלשה ימים לפני הרצח, הגיע הנאשם לערד לבקר את אביו. הרוצח אז תכנן לפגוע במנוחה, וביקש מהנאשם לעקוב אחר המנוחה, לראות אם היא נפגשת עם גבר אחר, ואם כן, לתעד זאת בצילום. הנאשם היה מודע לכך כי אם יתברר כי המנוחה נפגשת עם גבר אחר, בכוונת אביו לפגוע בה כדי לגרום לה חבלה חמורה, נכות או מום. הנאשם דנן הסכים לשתף פעולה, ובכך עבר עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע.
10. במסגרת הקשר לפגוע במנוחה, עקב הנאשם אחר המנוחה למשך שלשה ימים, כשהיא הולכת בערד, וכאשר ידה עדיין נתונה בגבס בשל תקיפה קודמת של הרוצח. הנאשם דיווח לרוצח לאן פניה מועדות ועם מי היא נפגשת. אולם, הוא לא הבחין בפגישה של המנוחה עם כל גבר זר. במעקב זה עבר הנאשם עבירה של פגיעה בפרטיותה.
11.
האישום השני מתייחס ליום הרצח עצמו, היום הרביעי לשהיית הנאשם בערד. באותו יום החליט הרוצח לבצע את מעשה הרצח, תוך שימוש באקדח אשר הנאשם החזיק כדין, בהיותו עובד בחברת שמירה. באותו יום המשיך הנאשם בעיקוב אחר המנוחה. אולם, עתה ביקש ממנו אביו להחליף כרטיסי זיכרון בטלפון הנייד. הנאשם הבין כי מטרת ההחלפה היא לסכל חקירה עתידית. הנאשם עקב אחר המנוחה לגן הילדים. לאחר מכן בהליכה לקניון, עקבו הנאשם והרוצח שניהם. אולם בהמשך שבו הבייתה.
12. באותו יום, אחר הצהריים, יצאו הנאשם עם אביו לקניון. זאת, מתוך מודעות ברורה לכך כי אביו מפר את תנאי השחרור אשר הושתו עליו על מנת להגן על המנוחה.
13. במהלך השהייה בקניון, גנב הרוצח את אקדחו של הנאשם, ללא ידיעתו, כאשר היה הנאשם בשירותים.
14. בשלב מסוים, ראה הרוצח את המנוחה כאשר היא יוצאת מהקניון, עם שלשת הילדים. הנאשם יצא עם אביו מהקניון, והם עמדו שם מספר דקות. אז ראה הרוצח את המנוחה ולקח את בנו הנאשם הצדה, למרחק מה, לקח ממנו את הטלפון הנייד, נתן לו את הטלפון שלו, עם טלפון אחר שגנב, וביקש ממנו להמתין במדרגות הקניון. אז, רץ הרוצח לעבר המנוחה, שלף את האקדח וירה כדור אחד בעורפה, מטווח קצר, בנוכחות שלשת הילדים.
15. כתוצאה מהירי מתה המנוחה.
16. הרוצח חזר לבנו הנאשם, אמר לו "זהו זה, זה נגמר" וביקשו לתצפת ליד תחנת המוניות ולהתקשר אם מתקרבת המשטרה. הנאשם דנן אכן תצפת כך, בעת שהרוצח הטמין את האקדח מאחורי תחנת המוניות. אז, חזרו השניים לבית, ותיאמו ביניהם כי יסתירו את התכנון המוקדם של הרצח ואת חלקו של הנאשם במעשה.
17. האישום השני מייחס לנאשם בגין כל המעשים האמורים עבירות סיוע לחבלה בכוונה מחמירה, הזנחת כלי ירייה, שיבוש מהלכי משפט ועבירה נוספת של פגיעה בפרטיות.
18. משמע,
כתב האישום המתוקן אינו מייחס, לנאשם עבירה של גרימת מותה של המנוחה, ולו ברשלנות.