עו"ד ודים שוב
: לשאלת בית המשפט אני משיב כי הנאשם היה במעצר מיום 18.4.03 עד 26.1.04. מאז היה הנאשם במעצר בית מלא ללא הקלות.
עו"ד משה סעדה
: אני מאשר.
גזר דין
1. הנאשם הורשע ביום 5.11.06, במסגרת ת"פ 157/03, על יסוד הודאתו בכתב האישום המתוקן במהלך שמיעת הראיות ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות הבאות: חטיפה לשם חבלה, עבירה לפי סעיף 374 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
החוק) (4 עבירות); חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 333 ו-335 לחוק; שימוש לרעה בכוח המשרה, עבירה לפי סעיף 280(1) לחוק (4 עבירות); שוד, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק; תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 380 ו-382(א) לחוק; ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 335(א)(1)(2) ו-25 לחוק; הריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק; שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק (2 עבירות); השמדת ראיה, עבירה לפי סעיף 242 לחוק; הדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245(א) לחוק; הטרדת עד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 249 ו-249א'(5) לחוק.
ביום 19.11.07 הופרד עניינו של הנאשם מעניינם של המעורבים האחרים, המתברר במסגרת ת"פ 157/03, לבקשת המאשימה. כתב אישום בתיק הנוכחי הוגש ביום 3.12.07.
2. על-פי האמור בחלק הכללי של כתב האישום המתוקן, בתקופה הרלבנטית לכתב האישום - שלהי שנת 2002 - שירת הנאשם כשוטר חובה בפלוגה כ"ה של משמר הגבול, אשר פעלה בגזרת העיר חברון. הנאשם שימש כלוחם בפלוגה. ביום 30.12.02 עסקה הפלוגה בהעתקת מקום מושבה מהבסיס השוכן בהר מנוח אל בסיס אחר, באזור תרקומיה. הנאשם ושלושה אחרים, שעניינו הופרד מעניינם (שחר בוטביקה (להלן:
שחר), לוחם בפלוגה כ"ה; דניס אלחזוב (להלן:
דניס), עובד רס"ר; ובאסם ווהבי (להלן:
באסם), עוזר אחראי תחבורה) החליטו לנצל את יום הפעילות האחרון בבסיס למסע של התעללות והתעמרות בתושבי חברון. למטרה זו נטלו הארבעה ג'יפ אשר שימש את באסם ודניס לחלוקת מזון למוצבים ונכנסו פעמיים, בשעות הצהרים והערב, לתחומי העיר חברון על-מנת לאתר קורבנות למימוש מזימתם. במהלך נסיעות אלה בג'יפ שימש באסם כנהג, דניס ישב לידו, והנאשם ושחר ישבו מאחור. הארבעה העלו אל הג'יפ תושבים מקומיים, שאיתרו באקראי, והורו להם לקפוץ מן הג'יפ תוך כדי נסיעה. אחד מהם נדחף אל מחוץ לג'יפ, שנסע במהירות גבוהה, נפל, נחבט בראשו ומת. בנוסף חטפו הארבעה תושבים מקומיים נוספים והפליאו בהם את מכותיהם, באמצעות אלה וקת רובה, וכן גנבו רכוש. הארבעה תיעדו את מסעם האלים באמצעות מצלמת וידאו שהביא עימו הנאשם, וזאת במטרה להנציח את מעלליהם. לאחר מכן נקטו הארבעה פעולות רבות שנועדו לשבש את החקירה שנפתחה ולמנוע את גילוי מעשיהם.
על-פי האמור באישום הראשון בכתב האישום המתוקן, במסעם בג'יפ בשעות הצהרים העלו הנאשמים לג'יפ את עלאא סנקרוט (להלן:
עלאא) (יליד 1982). כאשר שאל עלאא להיכן לוקחים אותו, היכו אותו הנאשם ושחר במכת מרפק על פיו. כאשר הגיעו למקום מבודד, הורידו הארבעה את עלאא מהג'יפ והעמידו אותו אל מול חומת אבנים. הנאשמים בדקו אם יש לעלאא מכשיר טלפון נייד וכן בדקו את ארנקו. לאחר מכן היכו הנאשם והאחרים את עלאא: שחר היכהו במקל של מכוש בכל חלקי גופו והנאשם בעט בכתפו והיכהו באמצעות ידיו. דניס צילם את מעשי ההתעללות ובאסם, שנכח במקום, שימש כשומר. גם לאחר שהמתלונן נפל לקרקע מעוצמת המכות, המשיכו הנאשם ושחר להכותו, גם באמצעות נשקו של אחד מהם. לאחר מכן עזבו הנאשמים את המקום כשהם מותירים את עלאא חבול בכל גופו ושרוע על הקרקע. לעלאא נגרמו פצע באורך 10 ס"מ בראשו, שבר קל בגולגולת, פצע ברגל שמאל וחבורות כחולות בגופו. בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בעבירות הבאות: חטיפה לשם חבלה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, ושימוש לרעה בכוח המשרה.
על-פי האמור באישום השני, במסעם בג'יפ בשעות הערב המוקדמות העלו הנאשמים לג'יפ את חמזה רג'בי (להלן:
חמזה) (יליד 1980). גם חמזה נלקח למקום מבודד, הורד מן הג'יפ והועמד כשפניו מול קיר. הנאשם וחבריו החלו להכות את חמזה, כאשר שחר השתמש במקל, הנאשם חבט בחמזה באלה, דניס בעט בו ובאסם היכהו באמצעות קת נשקו. חמזה הוכה בכל חלקי גופו, גם לאחר שנפל. במהלך האירוע נטלו הנאשם וחבריו 150 ש"ח מארנקו של חמזה. מעשים אלה תועדו על-ידי דניס במצלמת הוידאו. לחמזה נגרמו המטומות ונפיחות בכתף, ביד ובחזה. בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בעבירות הבאות: חטיפה לשם חבלה, שוד, תקיפה הגורמת לחבלה של ממש בנסיבות מחמירות, ושימוש לרעה בכוח המשרה.
על-פי האמור באישום השלישי, חזר על עצמו אירוע החטיפה פעם נוספת בשעות הערב. הנאשמים העלו לג'יפ ערבי תושב המקום (להלן:
המתלונן). במהלך הנסיעה פתחו הנאשם וחבריו את דלתות הג'יפ מאחור והורו למתלונן לצאת מן הג'יפ, בעודו בנסיעה. המתלונן נאלץ לקפוץ מן הג'יפ הנוסע, נפל לכביש, נחבל ברגליו, ולאחר מכן קם ועזב את המקום בצליעה. בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בעבירות הבאות: חטיפה לשם חבלה, נסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, ושימוש לרעה בכוח המשרה.
על-פי האמור באישום הרביעי, העלו הנאשמים לג'יפ, באופן שתואר, את עמרן אבו חמדיה (להלן:
המנוח) שהיה בן 17 שנים באותה עת. במהלך הנסיעה היכה שחר באגרופים את המנוח בצלעותיו. לאחר נסיעה קצרה פתחו שחר והנאשם את דלתות הג'יפ מאחור. הנאשם אמר למנוח "
קום", ודחף אותו. המנוח נעמד בחלק האחורי של הג'יפ, נאחז בידיו ברצועות שבגג הג'יפ על-מנת למנוע את הוצאתו החוצה, וסירב לקפוץ. שחר שיחרר בכוח את אחיזתו של המנוח ברצועות ודחף אותו אל מחוץ לג'יפ. כל זאת, בעת שהג'יפ נסע במהירות של 70-80 קמ"ש. ראשו של המנוח שהוטל לכביש נחבל בחוזקה בכביש, וכתוצאה מכך נגרם מותו. מייד עם השלכת המנוח שמע באסם את ראשו נחבט בכביש, והנאשם צעק "
הוא מת הוא מת". למרות זאת, עזבו הארבעה את המקום. דניס תיעד את השתלשלות האירוע במצלמת הוידאו. בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בעבירות הבאות: הריגה, חטיפה לשם חבלה ושימוש לרעה בכוח המשרה.
על-פי האמור באישום החמישי, נקטו הנאשם וחבריו בשורה של פעולות שנועדו למנוע את חשיפת מעלליהם. בין היתר, עשו הארבעה את הפעולות הבאות: השליכו את מעילו של המנוח שנותר בג'יפ; תיאמו גרסאות וסיכמו כי ימסרו גרסה שקרית לפיה נסעו בג'יפ כדי לחלק אוכל למוצבים; באסם ביצע רישום כוזב בתעודת המסע של ג'יפ אחר (מס' 106) ואף נסע בו בנסיעה מיותרת על-מנת "לייצר" קילומטרים במד המרחק, כך שייראה כאילו נעשה שימוש בג'יפ זה באותו ערב. בד בבד שינה באסם את הרישומים בתעודות המסע של הג'יפ שבו נסעו הארבעה (מס' 113), כך שייראה כאילו לא נעשה בו שימוש באותו יום; הנאשם השמיד את קלטת הוידאו בה תועדו אירועי אותו יום; לאחר שנעצרו ביום 18.4.03 "תידרך" הנאשם את באסם למסור לחוקרים גרסה שקרית, כי המנוח קפץ ביוזמתו מהג'יפ. כך אמר גם הנאשם לחוקרים במהלך חקירתו ביום 19.3.03. בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בעבירות הבאות: שיבוש מהלכי משפט, השמדת ראיה והדחה בחקירה.
על-פי האמור באישום השישי, התקשרו הנאשם ושחר מטלפון ציבורי בבית המעצר לאחד מעדי התביעה, חברם לפלוגה, וביקשו לקבל ממנו פרטים אודות חקירתו במח"ש. השניים גידפו אותו בגסות והנאשם אף איים עליו באומרו: "
שמור על עצמך טוב טוב". בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בעבירה של הטרדת עד בנסיבות מחמירות.
3. שירות המבחן ערך מספר תסקירים אודות הנאשם.
בתסקיר מיום 29.1.07 נאמר, כי הנאשם לא הגיע למספר פגישות שתואמו עימו, ולכן התסקיר שיוגש הוא חלקי. הנאשם יליד 1981, בן למשפחה המונה זוג הורים וחמישה ילדים. הנאשם הוא הבן הבכור. אביו של הנאשם הפסיק לעבוד כקבלן בנין לנוכח בעיות רפואיות בגבו, והוא מתקיים מקצבת נכות של הביטוח הלאומי. בשנת 2005 פיתח האב קשיים נפשיים והוא מטופל בבית חולים פסיכיאטרי. אחותו של הנאשם (ילידת 1982) היתה מעורבת בתאונת דרכים ביום 10.6.06 ונפגעה בראשה באורח קשה. האחות היתה מחוסרת הכרה במשך שלושה חודשים, וכיום מתמודדת עם תהליך שיקום ארוך ומסובך, שלו שותפים כל בני המשפחה. הנאשם תיאר את היחסים במשפחתו כקרובים והדוקים, אך לדבריו המשפחה קורסת ומתפוררת לנוכח מצבם של האב ושל האחות. הנאשם מסר, כי רואה עצמו כעמוד התווך של משפחתו ולכן מתמסר לטיפול בה ואינו עוסק במצוקותיו האישיות לנוכח העבירות שביצע. הנאשם בוגר 12 שנות לימוד ובעל תעודת מקצוע (חשמלאי רכב). לסיום, ביקש שירות המבחן אורכה של חודשיים להשלמת התסקיר.
בתסקיר מיום 15.4.07 נאמר, כי הנאשם הגיע לשני מפגשים בשירות המבחן, אך לאחר מכן לא הגיע למפגש נוסף שנקבע לו וניתק מגע. בשיחות עימו תיאר הנאשם רצף תיאורים טראומטיים שקדמו לביצוע העבירות, שבהם נהרגו חבריו לפלוגה, והוא היה בין ראשוני המחלצים, לטענתו. הנאשם תיאר מסכת של שלושה אירועים רצופים בהם היה מעורב בחילוץ גופות חבריו. לדבריו, מראות אלה רודפים אותו, הוא סובל מסיוטי לילה וקשיים בשינה. שירות המבחן התרשם, כי הנאשם חושש להיכנס להליך טיפולי שיתייחס אל התגובות הפוסט-טראומטיות שתיאר, לדבריו, שמא "יאבד את שפיות דעתו". נראה, כי הנאשם בחר, כדרך התמודדות, להימנע ממגע עם העבירה ולשדר מראית פני דברים של אופטימיות ושל התגייסות לעזרת בני משפחתו, אשר לתפיסתו זקוקים לכוחותיו יותר ממנו. הנאשם טען בפני שירות המבחן, כי חלק מפרטי כתב האישום אינם זכורים לו, ולגבי פרטים אחרים מסר הנאשם פרשנויות נורמטיביות, כביכול, למעשים שנעשו. לדבריו גם, היה מעורב בהתנהגויות נוספות דומות למתואר בכתב האישום, בפקודה. לסיכום, שירות המבחן התרשם כי קיימים סימנים המעידים על פוסט טראומה, המחייבים בירור במסגרת התחנה לבריאות הנפש, ולשם כך התבקשה דחיה של שלושה חודשים.
בתסקיר האחרון שנערך ביום 11.7.07 דיווח שירות המבחן על כך שהנאשם ניתק מגע עם השירות ולא התייצב למפגשים. בתסקיר נאמר, כי גם לפני כן נעדר הנאשם מרוב השיחות שנקבעו לו. שירות המבחן הביע את הסברה, כי הכאוס והמצוקה בעולמו האישי והמשפחתי מקשים על התארגנותו של הנאשם, אך בהיעדר שיתוף פעולה על בסיס קבוע ורצוף, לא ניתן לסיים את עריכת האבחון. שירות המבחן נמנע מלבקש דחיה נוספת ואף נמנע מלגבש המלצה טיפולית.
4. הנאשם לא התייצב לדיון שנקבע ליום 12.7.07 והוצא נגדו צו הבאה. המשך הדיון נקבע ליום 2.9.07. לנאשם ניתנה אפשרות להגיש חוות דעת פסיכיאטרית מטעמו.
5. ביום 23.8.07 הגיש הנאשם את חוות דעתו של הפסיכיאטר ד"ר מלב פיוטר מיום 10.8.07. הנאשם התלונן בפני ד"ר מלב על עצבנות, מצב רוח ירוד, זכרונות טורדניים, הפרעות בשינה וחלומות זוועה ותיאר בפניו את מהלך שירותו במג"ב. שנה וחצי לאחר תחילת השירות ערק מן השירות, וכאשר חזר נשלח להמשך שירות בחברון. הנאשם טען, כי ביקש לראות קב"ן אך הדבר לא ניתן לו. הנאשם תיאר את הפיגוע הרצחני בציר המתפללים בליל שבת 15.11.02, בו נהרגו 11 חיילים, ארבעה מהם מפלוגתו, ובהם מי שעתיד היה לשמש מפקדו הישיר אלמלא נהרג, שהיה מכר קרוב של משפחת הנאשם. לדבריו, כשנודע לו על כך חש חוסר אונים, נעשה עצבני עוד יותר ורגיש לרעש, לא ישן בלילות, חש כאילו הוא "בחלום" ושהוא נתון בסכנת חיים ובמבוי סתום. מצב זה מצוי ברקע האירועים מושא כתב האישום. אשר למצבו הנוכחי, דיווח הנאשם על סבל נפשי. לדבריו, הפך להיות אדיש, מסתגר ומתבודד. הנאשם הביע צער על "האירוע הטרגי בו נהרג אדם", אך חש כאילו הדבר לא אירע לו והוא משמש אך כמשקיף מן הצד.
ד"ר מלב הגיע למסקנה, כי לאחר שנה וחצי של שירות צבאי בו נחשף לאירועים טראומטיים ואלימים פיתח הנאשם סממנים של "תגובת קרב", השייכת למשפחת הפרעות ההסתגלות והתגובות הבתר חבלתיות (PTSD). לסברתו, עריקתו של הנאשם מן השירות היוותה ביטוי למצוקותיו. מסיבות לא מובנות, לא קיבל הנאשם עזרה נפשית. לאחר שהתחזק מעט בתקופה בה היה עריק, חזר הנאשם לשירות ונחשף לאירועים טראומטיים נוספים, אשר חיזקו את מצוקותיו. ד"ר מלב סבור, כי לו ניתן לנאשם טיפול מתאים במסגרת השירות לא היה מגיע למצב של הפרעות בתר חבלתיות כרוניות, "
ולא היה מבצע את העבירות המיוחסות לו". לדבריו, סף גירוי נמוך, תוקפנות, אלימות וחוסר שליטה הם סממנים שכיחים אצל יוצאי מלחמות הסובלים מ- PTSD, ולכן קיים קשר ישיר בין ההפרעה ממנה סובל הנאשם לבין העבירות שביצע. ד"ר מלב המליץ לנאשם להתחיל בטיפול תרופתי נוגד חרדה ודכאון לנוכח הקושי שלו להתמודד עם עברו בטיפול פסיכולוגי, ולהערכתו יזדקק לטיפול נפשי אינטנסיבי וממושך.