1. הנאשם הורשע על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
על-פי האמור בכתב האישום המתוקן בשנית, ביום 9.7.2006 עבד הנאשם באתר בניה. המתלונן עבד באותו מקום כמפעיל משאבת בטון. עקב טעות בהפעלת המשאבה, נשפך בטון מהמשאבה על הנאשם. הנאשם, בתגובה, עלה על המשאבה כשבידו מוט ברזל, פנה למתלונן ואמר לו: "מה אתה עושה, למה שפכת עליי בטון?". המתלונן הסביר לנאשם, כי לא עשה כן בכוונה. בין השניים התפתח ויכוח מילולי, שבהמשכו ירדו השניים מן המשאבה והמשיכו להתווכח. במהלך הויכוח תקף הנאשם את המתלונן באמצעות מוט הברזל שהיה בידו והפילו על הרצפה. בנוסף, היכה הנאשם את המתלונן בכל חלקי גופו באמצעות המוט. כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו למתלונן חבלות בגופו, ובין היתר שברים ביד שמאל וברגל שמאל, והוא נזקק לטיפול רפואי.
2. שירות המבחן ערך תסקיר אודות הנאשם. על-פי האמור בתסקיר מיום 11.2.2007, הנאשם הוא רווק בן 20 המתגורר עם משפחתו בכפר עראבה. משפחת הנאשם מונה הורים ושישה בנים בגילאים 24-30. הנאשם הוא צעיר הבנים. המדובר במשפחה נורמטיבית, חמה ותומכת. הנאשם סיים לימודים תיכוניים בהצלחה. לדבריו, ניגש למבחני הבגרות והשיג תעודת בגרות חלקית. הנאשם מתכנן להשלים את מבחני הבגרות ולהמשיך בלימודים אקדמאיים. לאחר שסיים את לימודיו, השתלב הנאשם עם אביו ואחיו בעבודה. המדובר בעבודות קידוח באזור ירושלים. בכל הנוגע להסתבכותו בעבירה מושא כתב האישום, הביע הנאשם צער וחרטה, גילה אמפתיה כלפי המתלונן, ואף הביע נכונות לפצות את המתלונן על הנזק שנגרם לו כתוצאה מהתנהגותו. לדבריו, אף היו נסיונות מצדו ומצד בני משפחתו לערוך "סולחה", אך המתלונן התנגד לכך. הנאשם אמר, כי פעל מתוך סערת רגשות וללא שיקול דעת. הוא גילה מודעות לכשלונו ההתנהגותי ולצורך בבחירה בהתנהגות אלטרנטיבית בעתיד. הנאשם מייחס להסתבכותו חומרה רבה, ולדבריו אף גרם נזק לבני משפחתו, שכן התנהגות עבריינית איננה מאפיינת אותו או את משפחתו. הנאשם הופנה לראיון קבלה לקבוצה טיפולית, ואולם מנחי הקבוצה לא זיהו קווים אלימים באישיותו, ולכן סברו שאין הוא מתאים להשתתף בקבוצה.
שירות המבחן מסכם בכך, שהמדובר בצעיר המצוי בשלהי גיל ההתבגרות. אישיותו עדיין אינה בשלה ומגובשת, אם כי מדובר באדם בעל יסודות חיוביים ותפקודיו הכלליים תקינים. שירות המבחן מעריך, כי הסתבכותו של הנאשם בעבירה משקפת את השלב ההתפתחותי בו הוא מצוי, וההליך המשפטי המנוהל נגדו חידד עבורו את משמעות התנהגותו והשלכותיה. לנאשם פוטנציאל חיובי להפקת לקחים וכוחות להמשך תפקוד נורמטיבי, ולכן אין צורך בהתערבות טיפולית ובהעמדתו במבחן. אשר לעונש, סבור שירות המבחן כי העונש ההולם הוא עונש חינוכי עם גוון הרתעתי בדמות שירות לתועלת הציבור בהיקף שעות גבוה.
3. ב"כ המאשימה טען, כי העונש הראוי לנאשם הוא מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן. עוד נטען, כי המקרה שלפנינו הוא דוגמא אחת מני רבות לתופעה חברתית קשה ומסוכנת של פתרון סכסוכים באלימות, תוך שימוש בנשק קר או חם. בית המשפט חייב להירתם לעקירת תופעה זו, בין היתר, באמצעות ענישה חמורה ומרתיעה. ב"כ המאשימה הוסיף והטעים, כי אין להתעלם מתוצאותיו הקשות של האירוע. הנאשם היכה במתלונן באמצעות מוט ברזל וגרם לו לשברים ביד וברגל, כפי שצויין לעיל. ב"כ המאשימה הגיש לעיון בית המשפט, כמוסכם בהסדר הטיעון, תמונות של המתלונן, אשר צולמו בבית החולים ומתעדות את החבלות הקשות שנגרמו לו. ב"כ המאשימה טען, כי במצב דברים זה, על נסיבותיו האישיות של הנאשם לסגת בפני שיקולי הענישה בדבר גמול והרתעה, שאם לא כן יהיה בכך משום העברת מסר שגוי לעבריינים פוטנציאליים ולחברה כולה, בדבר התגובה החברתית לנקיטה באלימות בלתי מרוסנת מן הסוג שהתגלה בענייננו.
4. ב"כ הנאשם מנה את הנסיבות לקולא, וטען כי הצטברותן מצדיקה הקלה בעונשו של הנאשם ואימוץ המלצתו של שירות המבחן. כך, הזכיר ב"כ הנאשם, כי המדובר בצעיר שטרם מלאו לו 20 שנים; לנאשם עבר נקי לחלוטין, ומבחינתו עצם ההרשעה היא עונש חמור בפני עצמו; הנאשם הביע חרטה מלאה וצער כמפורט בתסקיר שירות המבחן; הנאשם הודה בבית המשפט בביצוע המעשים בהזדמנות הראשונה וחסך את הצורך בניהול ההליך המשפטי; גם הנאשם נפצע באירוע מושא כתב האישום, שיניו נשברו והוא נזקק לטיפול רפואי; המתלונן החלים וחזר מזמן לעבודתו, כמקודם; הנאשם היה נתון במעצר מלא במשך חמישה ימים, לאחר מכן היה נתון תקופה ארוכה במעצר בית, ולאחרונה נעצר ביום 9.2.2007; הנאשם הוא בן למשפחה נורמטיבית, כאמור בתסקיר שירות המבחן, וזו סיבה נוספת שלא להחמיר עימו. כמו כן הפנה ב"כ הנאשם לתסקיר החיובי שניתן על ידי שירות המבחן.
לגופו של האירוע מושא כתב האישום טען ב"כ הנאשם, כי המדובר באירוע קצר, שארך מספר דקות, חריג וחד פעמי, שאין בו כדי להעיד על אופיו של הנאשם. גם למתלונן היתה תרומה להסלמת האירוע, בכך שהמשיך את הויכוח עם הנאשם ואף ירד ממשאבת הבטון ביחד עימו. המדובר, אפוא, באירוע מצער, אך אין להפליג בחומרתו.
5. אביו של הנאשם, שדיבר בזכותו, אמר כי גידל עם רעייתו שישה ילדים טובים. הנאשם עבד עימו במשך כשנה וחצי והיה אהוב על העובדים ועל בעל הבית. בעל הבית אף כתב מכתב המלצה בעניינו של הנאשם. המשפחה כולה מביעה חרטה על מה שעשה הנאשם ומוכנה לפצות את המתלונן.
אימו של הנאשם ביקשה את רחמי בית המשפט. האם אמרה, כי הנאשם הוא צעיר ילדיה, אשר רוצה לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה. האם הוסיפה, כי הנאשם הוא רציני ומעוניין להמשיך בלימודיו וכי הסתבכותו בפלילים מהווה מכה עבור המשפחה כולה.
הנאשם, בדברו האחרון הביע חרטה עמוקה על מעשה העבירה. לדבריו, המדובר בטעות, והוא למד את הלקח. הנאשם הוסיף, כי הוא רוצה לבנות חיים חדשים ומוכן לפצות את המתלונן בכל דרך שהיא. מקומו איננו בבית הכלא, והשהות במעצר קשה עבורו מאוד. לדבריו, מעשה העבירה הוא "שניה של שגעון", שעליה הוא מתחרט ומבקש את רחמי בית המשפט.
עד כאן טיעוני הצדדים לעונש.
6. גזירת עונשו של הנאשם קשה היא. מחד גיסא, מעשיו של הנאשם מבטאים נקיטה באלימות קשה, ללא כל הצדקה ובשל סכסוך של מה בכך. הנאשם תקף את המתלונן במוט ברזל, הפילו לרצפה והיכה אותו בכל חלקי גופו. מוט ברזל הוא נשק קר, שפגיעתו רעה, ותוצאות המעשה יעידו. למתלונן נגרמו שברים ביד שמאל וברגל שמאל וגופו נחבל. מאידך גיסא, נראה כי מעשי העבירה אינם מעידים על מזגו של הנאשם בדרך כלל. המדובר בבחור צעיר, ללא עבר פלילי, שתיפקודו עד כה היה תקין, והוא מיהר להביע חרטה וצער על מעשיו.
בבואי לשקול אלה מול אלה את השיקולים לחומרא ולקולא, נראה כי משקלה של כף החובה גובר. האלימות לסוגיה - בסכין, במברג, או במוט ברזל כבענייננו - הפכה מכת מדינה, שיש להילחם בה ללא לאות. במלחמה זו על בתי המשפט להטות כתף באמצעות הטלת עונשים כואבים ומרתיעים. במצב דברים זה, חרטתו של היחיד, כמו גם נטילת אחריות והפנמת החומרה שבמעשים, אין די בה, שכן מושא הענישה איננו רק העבריין הבודד, אלא הציבור כולו. המסר שיש להעביר לציבור הוא מסר חינוכי והרתעתי כאחד. האלימות איננה דרך התנהגות לגיטימית בחברתנו, והנוהג באלימות ייענש בחומרה.
בפסק הדין ב-ע"פ 2949/06
פלוני ואח' נ' מדינת ישראל (תק-על 2006(3) 408), שניתן בעת האחרונה, דחה בית המשפט את ערעורם של שני קטינים, ללא עבר פלילי, אשר הורשעו בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין, ודינם נגזר, בין היתר, ל-12 חודשי מאסר בפועל. באותו עניין תקפו המערערים, תלמידי בית ספר תיכון, את חברם בסכין ובמברג, ודקרו אותו בגבו ובידו. בית המשפט קבע, כי המדובר בעונש "מתון" ביותר, ואלה דבריו: "
בתדירות גוברת והולכת אנו נתקלים בסכסוכים של מה בכך המתפתחים למרחץ דמים, שאת מחירם שילמו רבים בחייהם, ואחרים נותרו פגועים בגופם ובנפשם. התרענו בעבר וחזרנו והתרענו, כי מי שחוטא בעבירות מסוג זה, עלול לשלם על כך בענישה מחמירה ולא מצאנו עילה לנהוג בעניינם של המערערים בדרך שונה. התקיפה החמורה בה נטלו חלק, הפגיעה הקשה בקורבן, והצורך להרתיע את הרבים, חייבו את גזירתו של מאסר ממש".
ניתן, לצערנו, להצביע על מקרים דומים נוספים (למשל, ע"פ 1679/05
מדינת ישראל נ' מוזהר שלאעטה, תק-על 2005(4) 3866, שם נגזר על נאשם צעיר ללא עבר פלילי, שחבט במתלונן בבקבוק בירה וגרם לחתכים בראשו ובפניו, לאחר שפגש במתלונן בחוף הים ודרש ממנו כסף, עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה של שנתיים; ע"פ 3734/05
היטם עאטף נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2) 3195, שם נגזר על נאשמים, צעירים ללא עבר פלילי משמעותי, שתקפו את המתלונן והיכו בגופו באמצעות צינור ברזל, בעקבות אירוע קודם בו סטר המתלונן לאחד המעורבים, עונשי מאסר לריצוי בפועל לתקופה של שלוש שנים; ניתן להפנות גם ל-ע"פ 2588/06
פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2) 3473, שם נגזר על הנאשם, קטין ללא עבר פלילי, שתקף את המתלונן במהלך קטטה ביניהם ודקר אותו באמצעות חפץ חד, עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה של שמונה חודשים; וכן ל-ע"פ 10031/05
מג'דלאני ג'וזיף נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(3) 508, שם נגזר על הנאשם, אשר התערב בסכסוך לא לו ודקר את אחד הנצים עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות למשך 6 חודשים).
7. לאחר שנתתי דעתי למכלול שיקולי הענישה, לחומרא ולקולא, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן להימנע במקרה זה מהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל. עם זאת, בקביעת משך התקופה יש להביא בחשבון את הנימוקים לקולא שמנה ב"כ הנאשם, אשר הוזכרו לעיל, כמו גם את האמור בתסקיר שירות המבחן.
אכן, על פי שורת הדין יש לגזור על הנאשם מאסר בפועל לתקופה משמעותית. ואולם, לנוכח הצטברותם הכמותית והאיכותית של השיקולים לקולא במקרה זה, הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן להשיג את תכליות הענישה גם על ידי הטלת עונש מאסר לתקופה שאיננה ממושכת, אשר תבטא מתן הזדמנות לנאשם לשוב לדרך הישר ולהשתקם. בענייננו, חברו יחד שיקולים רבים לקולא, כפי שצוין לעיל, שעיקרם גילו הצעיר של הנאשם, היעדר עבר פלילי, היות העבירה אירוע חריג במהלך חייו, נטילת האחריות והבעת החרטה הכנה, קיומה של סביבה קרובה תומכת, ועוד.
8. על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
א. מאסר בפועל למשך שמונה חודשים, שימנו מיום מעצרו (9.2.07), ובניכוי חמישה ימי מעצר.