הנאשם שלפני הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של התפרצות למקום מגורים בכנה לבצע גניבה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין תשל"ז-1977.
על פי עובדות כתב האישום, ביום 8/8/2010 בסמוך לשעה 20:00 התפרץ הנאשם לבית ברח' טבריה 19 בירושלים. הנאשם פתח את שער הבית, נכנס לגינה, ניגש לעבר תריס המצוי בצידו השמאלי של הבית. משם ניגש הנאשם לדלת הראשית, חזר לעבר התריס עיקם אותו וחדר לבית דרך התריס שעיקם.
המאשימה טוענת כי מתחם הענישה ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם נע בין 12 חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל. המאשימה סבורה כי העונש הראוי לנאשם מצוי בחלקו התחתון של המתחם האמור ולכן עותרת היא להטיל על הנאשם עונש מאסר בין 12 חודשים. בנוסף מבקשת המאשימה כי יופעל במצטבר עונש המותנה שהיה תלוי ועומד נגד הנאשם במועד ביצוע העבירה.
הסנגור מצידו מדגיש בטיעוניו את גילו הצעיר של הנאשם עתה, ובמיוחד במועד האירוע. הסנגור טען כי הנאשם עבר כברת דרך ארוכה מאז האירוע והשתקם. לסברתו, מאסרו של הנאשם ידרדר אותו ויגרום נזק לנאשם ולחברה. הסנגור הדגיש את נסיבותיו האישיות של הנאשם, את מחלתו של אביו וביקש להסתפק בתקופת המעצר בה שהה הנאשם, תוך חידוש המאסר המותנה התלוי ועומד נגדו.
הנאשם בדבריו לבית המשפט טען גם הוא כי הוא אינו אדם, כפי שהיה במועד ביצוע העבירה. הנאשם טען כי שהותו בקהילה הטיפולית הקנתה לו כלים חיוביים אשר יסייעו לו בהמשך הדרך.
שירות המבחן אשר ליווה את הנאשם תקופה ארוכה ציין בתסקירו מיום 21/11/2012 כי הנאשם שהה בקהילה טיפולית במסגרת חלופת מעצר במשך כ- 11 חודשים. דא עקא, הנאשם עזב על דעת עצמו את הקהילה הטיפולית. לאחר כן הופנה הנאשם למרכז יום, שכן נמצא מתאים להשתלב בהליך טיפולי במסגרתו. בתחילה עשה הנאשם מאמצים לעמוד בכללי המקום, אך לאחר מכן ביצע הפרות חוזרות ונשנות שלהם. לאחר שהנאשם סירב להתחייב לעמוד בדרישות המרכז הסתיים התהליך הטיפולי שלו במקום.
בעקבות זאת הודיע שירות המבחן כי הנאשם מיצה את כל האלטרנטיבות הטיפוליות ונמנע מהמלצה בעניינו.
בהמשך התבקש שירות המבחן להגיש תסקיר משלים, לנוכח טענת הסנגור בה טען כי הנאשם החל לעבוד לפרנסתו ואינו עושה שימוש בסמים.
שירות המבחן הודיע כי הנאשם אינו מועסק במסגרת תעסוקתית קבועה, הוא עדיין מתקשה לבחון חלקים בעייתיים באישיותו וממשיך להביע התנגדות להשתלבות בהליך טיפולי. עם זאת, בדיקת שתן שמסר הנאשם נמצאה נקיה משרידי סם, בכך הוכיח הנאשם כי הוא יכול להימנע משימוש בסמים.
שירות המבחן המליץ להימנע מעונש של מאסר בפועל ולהסתפק בעונש של עבודות שירות.
בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, בשלב ראשון על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם.
הפגיעה שנגרמת כתוצאה מעבירת התפרצות אינה נמדדת אך ורק בנזק הפיזי שנגרם לתריס אותו עיקם הנאשם במהלך ההתפרצות. בנוסף לנזק זה גורמת פריצה לבית מגורים, לעיתים קרובות, גם צער ועוגמת נפש לקורבן העבירה ופגיעה חמורה בפרטיותו. כבר נפסק לא אחת כי אין לראות בעבירת התפרצות כעבירת רכוש גרידא, שכן הפריצה אינה רק לבית הקורבן, במובן הפיזי של המילה, אלא, בעיקר, חדירה לתוך התא האישי - משפחתי השמור ביותר של האדם. בכך פוגע המתפרץ במעשיו פגיעה חמורה בתחושת הקורבן כי ביתו הוא מבצרו, וגורם לו לתחושת חוסר אונים וחוסר ביטחון (ראו: ע"פ 7453/08 מדינת ישראל נ' אואזנה, 31/12/2008, ע"פ 3297/10 וולקוב נ' מדינת ישראל, 24/05/2012).
בהתייחס למדיניות הענישה הראויה בעבירת התפרצות לבית מגורים נקבע בפסיקה:
"בסדרת פסקי דין אשר ניתנו על ידינו ועל ידי ערכאות אחרות, ושחלקם עמד במבחנו של בית המשפט העליון ואושר, הרי שעונשי המינימום שהוטלו על מי שפרץ לבית מגורים, וגם מקום בו הייתה זו הפעם הראשונה, היה מאסר בפועל של 12 חודש. עונש זה אף אושר על ידי בית המשפט העליון במסגרת רע"פ 547/08 דוד טוקרס נ' מדינת ישראל".
(עפ"א (נצ') 10908-07-08 בן סעדון נ' מדינת ישראל 15/9/2009).
עם זאת, יש להביא בחשבון כי הנאשם לא הואשם ולא הורשע בגניבה, מעובדות כתב האישום לא עולה כי קדם תכנון לביצוע העבירה, והנאשם ביצע את מעשה העבירה לבדו. העובדות הנ"ל משליכות על מתחם הענישה, ויש בהן כדי להצדיק לקבוע מתחם ענישה מינימלי בהתייחס לעבירת התפרצות.
בהתחשב באמור ובמדיניות הענישה הנהוגה (ראו: ע"פ 9684/05 כהן נ. מדינת ישראל 20/10/2005, רע"פ 7778/05 שיר נ. מדינת ישראל 11/9/2005, רע"פ 4834/05 משראווי נ. מדינת ישראל 19/6/2005, ת"פ (שלום פ"ת) 3489/06 מדינת ישראל נ' גנקין 3/1/2007, ת"פ (שלום י-ם) 11683-12-11 מדינת ישראל נ' חסאסנה 20/2/2013, ת"פ (שלום י-ם) 5003/08 טוויל נ' מדינת ישראל 14/1/2013, הכל תוך התאמת הנסיבות הנדונות בפסקי הדין הנ"ל לענייננו) נראה לי כי מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם נע בין 9 חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל.
לצורך קביעת העונש בתוך מתחם הענישה יש להביא בחשבון, לטובתו של הנאשם, את העובדה שבבית המשפט נטל אחריות על מעשיו והודה בפתח ההליכים נגדו, ואת גילו הצעיר במועד ביצוע העבירה. כמו כן יש להביא בחשבון את פרק הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה ואת הנזק הצפוי לו, מטבע הדברים כתוצאה מהרשעתו והעונש שיוטל עליו. כמו כן יש להביא בחשבון כי הנאשם שהה בקהילה טיפולית במסגרת חלופת מעצר במשך כ- 11 חודשים. כמו כן יש להביא, לטובתו של הנאשם, כי נראה שחל שיפור מסוים באורח חייו, שכן בדיקת סמים שביצע הראתה כי הוא אינו משתמש בסמים, גם אם לא ניתן לקבל את טענת ההגנה לפיה הנאשם השתקם, וזאת לנוכח המפורט בתסקיר שירות המבחן.
במסגרת השיקולים לחומרה היה מקום להביא בחשבון את עברו הפלילי של הנאשם הכולל הרשעות קודמות בעבירות רכוש ואלימות בהן הורשע הנאשם בבית המשפט לנוער ובגינן ריצה כ- 17 חודשי מאסר. ברם, משעמדת המאשימה הינה להעמיד את העונש שיוטל על הנאשם ברף התחתון של מתחם הענישה, אין מקום לחרוג מכך ואין להטיל על הנאשם עונש חמור מתחתית מתחם הענישה.