הנאשמים הורשעו, לאחר שמיעת הראיות בתיק, ברוב העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, עבירות כלפי שוטרים (כפי שפורט בהרחבה בהכרעת הדין שניתנה ביום 10/3/2011).
למעשה, הנאשם מס' 1 הורשע בתקיפת שוטר וזוכה מהכשלת שוטר, הנאשם מס' 2 הורשע באיום, בתקיפת שוטרים ובהיזק בזדון לרכוש, הנאשם מס' 3 הורשע בתקיפת שוטר ובאיום, וזוכה מהעלבת שוטר, והנאשם מס' 4 הורשע בהכשלת שוטר ותקיפת שוטרים.
המדובר בתיק שניהולו נמשך שנים רבות.
חלוף זמן אינו רובץ דווקא לפתחם של הנאשמים, הוא נובע בעיקר בגלל קשיים אובייקטיביים, אי התייצבות של עדי תביעה, מחלות למיניהם של עדים, של הנאשמים ושל בא-כוחם, היה צורך לגבות עדות מוקדמת באום אל פאחם ומשמר בתי המשפט לא איפשר במשך תקופה מסויימת לנסוע לשם לצורך גביית העדות, ובכלל, בתיק שיש בו מספר נאשמים, מחלתו של אחד מהם אינה מאפשרת את שמיעת התיק, וכך היו דחיות רבות בלית ברירה.
בסופו של דבר, למרות ששניים מהנאשמים זוכו מחלק מהעבירות שיוחסו להם, הרי המדובר דווקא בעבירות מינוריות ולא בלב ליבו של כתב האישום, ולכן לא ניתן לומר שניהול התיק לא הי המוצדק.
בשלב מסויים לפני הסיכומים, למעשה באותו יום בו היה קבוע התיק לסיכומים, הוגשה לבית המשפט הודעה על הסדר טיעון שחתומה על התובעת בלבד, ולפי אותה הודעה, לא יוטלו על הנאשמים מאסרים בפועל, אלא לגבי אותם נאשמים שתלויים נגדם מאסרים מותנים, יוארכו המאסרים המותנים והם יחתמו על התחייבויות כספיות ויפצו כספית את השוטרים.
בפתח הדיון שהיה קבוע לשמיעת הסיכומים, הודיעו הצדדים כי ההסדר לא התגבש וביקשו דחיה לתאריך אחר, ובאותו תאריך נשמעו סיכומים והצדדים זנחו את אותו הסדר, שכאמור אין לי שום אינדיקציה לכך שהסניגור הסכים לו, וכמובן שלא ניתן לבוא לנאשמים בטענות על כך שלא הסכימו לאותו הסכם, שלא כלל את כל הפרטים המפורטים בו והתייחסות לגבי גובה הפיצוי המוסכם לשוטרים.
בכל אופן, גם אם הצדדים היו מודיעים לי שאכן הגיעו להסדר כזה ושהם סומכים את ידם עליו, לא הייתי יכול לכבדו, כי לא ניתן להאריך מאסרים מותנים מקום שנאשמים מורשעים בעבירות שעליהן מוטל עונש חובה של מאסר, והדברים יוסברו בהמשך, ככל שהם דורשים בכלל הסבר.
האירוע עצמו הוא אירוע חמור, הוא חמור משתי סיבות: גם בגלל שמדובר היה, כפי שנוכחתי לדעת לאחר שמיעת הראיות, בהתפרעות של ממש שבמסגרתה הנאשמים עשו שפטים בשוטרים שבאו לבצע צו חיפוש, והוא חמור גם מהפן האחר, כי די ברור שהנאשמים הוכו על ידי שוטרים, כנראה בצורה שאינה מתקבלת על הדעת, ולא רק לצורך ריסונם או מעצרם.
כמובן שאני לוקח בחשבון בגזירת העונש את העובדה שהנאשמים הוכו, וכן לוקח בחשבון את העובדה שנגד השוטרים לא ננקטו הליכים של ממש (ואינני יודע אם היו ראיות שאיפשרו להעמיד לדין שוטר ספציפי), אבל באופן כללי, ברור שהיה כאן שימוש לא סביר בכוח, לא ברור על ידי מי מהשוטרים, אך על ידי חלק מהם בוודאי.
עדיין, אינני סבור שמקום שאזרחים הפעילו אלימות נגד שוטרים המבצעים צו חיפוש, ניתן להסתפק בעונש שהוא פחות ממאסר בפועל, אבל גם אם הייתי מגיע למסקנה שונה, לא הייתי יכול להימנע מהפעלת המאסרים המותנים שתלויים נגד שלושה מהנאשמים, ולא הייתי יכול להאריכם.
חוק העונשין קובע שניתן להאריך מאסר על תנאי שתלוי נגד נאשם שהורשע בדין, רק מקום שבו ביהמ"ש לא מטיל עליו מאסר מכל סוג שהוא, כלומר גם מקום שביהמ"ש מטיל על הנאשם מאסר מותנה ותלוי נגדו מאסר מותנה קודם, עליו להפעיל את המאסר המותנה הקודם (ראה סעיף 55 לחוק העונשין).
בנוסף, גם לא הייתי יכול להימנע מהטלת עונש מאסר מכל סוג שהוא על הנאשמים, וזאת לאור הוראת סעיף 35 א' לחוק העונשין, הקובעת כי מקום שהורשע אדם בעבירה שדינה מאסר חובה, ניתן להטיל עליו עונש קל מעונש החובה הקבוע על העבירה רק אם העבירה נעברה בנסיבות מקלות במיוחד שפורשו בגזר הדין, ונסיבות כאלו אין במקרה שלנו בשום אופן, שכן כאשר נעברה העבירה לא היו שום נסיבות מקלות כאלה - ככל שהנאשמים הוכו על ידי השוטרים, הדבר היה לאחר מכן, מחוץ לבית המשפחה, ואין לו שום קשר לנסיבות שבהן נעברה העבירה.
בע"פ 2105/07 קבע ביהמ"ש המחוזי בחיפה כי אין מקום להימנע, בנסיבות דומות, מהטלת עונש מאסר בכלל ומהפעלת עונשי המאסר המותנים.
סיכומו של דבר, לאחר שלקחתי בחשבון גם את חלוף הזמן מחד, וגם את העובדה שהנאשמים הוכו על ידי השוטרים מאידך, ובנוסף את העובדה שבסופו של דבר הנאשמים ניהלו את המשפט ללא הצדקה ומשכו אותו על פני שנים, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:
לגבי הנאשם מס' 1
:
1. מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים, שירוצה במצטבר למאסר המותנה בן 4 חודשים שהוטל עליו בתיק פלילי 1771/00 של בית משפט השלום בחדרה, כך שבסה"כ ירצה הנאשם 7 חודשי מאסר בפועל.
2. מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מיום שיחרורו עבירה של אלימות פיזית נגד אדם, שעונשה שנתיים מאסר ומעלה, ויורשע בה בין בתקופת התנאי ובין לאחריה.
לגבי הנאשם מס' 2
: