1. הנאשמת הורשעה על פי הודאתה, בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירה של שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"). ההסדר גובש בין הצדדים לאחר שנודע כי המתלוננת הלכה לעולמה.
2. עובדות כתב האישום המתוקן, מלמדות כי ביום 27.10.05 בסמוך לשעה, 17:50 שוטטה הנאשמת ברחוב ירושלים בעיר אילת. הנאשמת הבחינה במתלוננת, ילידת 1922, היוצאת מקופת חולים שברחוב, כשהיא נושאת על כתפה תיק. הנאשמת החליטה לשדוד את המתלוננת ועקבה אחריה ברחוב. בשלב מסוים ניגשה אל המתלוננת והציעה לה לשאת עבורה את התיק. המתלוננת סירבה והנאשמת המשיכה בדרכה. בהמשך הנאשמת ניגשה אל המתלוננת ומשכה בחוזקה את התיק של המתלוננת. המתלוננת אחזה בתיק וניסתה להרחיק את הנאשמת מעליה אולם, הנאשמת המשיכה ומשכה את התיק עד אשר נפלה המתלוננת ארצה. המתלוננת המשיכה להחזיק בתיק והנאשמת המשיכה למשוך בחוזקה בתיק עד אשר נקרעו ידיות התיק והנאשמת ברחה מהמקום עם התיק של המתלוננת.
התיק הכיל ארנק ובו סכום מזומן בסך של 450 ש"ח, מסמכים אישיים, כרטיס אשראי מפתחות ומשקפיים.
התיק וחלק מתוכנו הוחזרו למתלוננת.
3. התביעה בטיעוניה לעונש ביקשה להשית על הנאשמת ענישה מרתיעה התואמת את מדיניות הענישה בעבירות של שוד קשישים. כמו כן עמדה התובעת על נסיבותיה האישיות של הנאשמת וטענה כי הגם הזדמנויות רבות אשר ניתנו לה בעבר, כמו גם בתיק זה, לאורך תקופה של למעלה משנה, להיגמל מרעת הסמים, להם היא מכורה והמהווים את מקור הסתבכותה בפלילים, לא נמצאו בה הכוחות להתמיד בהליך הגמילה וכי הגיע העת כי זו תיתן את הדין על מעשיה.
4. מנגד, פרסה בפני הסנגורית את נסיבותיה האישיות הקשות של הנאשמת, את מאמציה הרבים להיגמל מן הסמים ואת כברת הדרך אותה לטענתה עשתה. עמדה הסנגורית על האינטרס החברתי לסייע לנאשמת בתהליך גמילתה מסמים על פני גישה גומלת בדרך של ענישה מאחורי סורג ובריח אשר לטענתה לא תשיג את האינטרס השיקומי האמור.
כמו כן ציינה הסנגורית כי הנאשמת מסרה בעת האחרונה בדיקות שתן בשירות המבחן, אשר נמצאו נקיות וכי יש בכך כדי להראות כי הנאשמת גייסה כוחות אחרונים להמשיך בתהליך הגמילה, אותו יש לאפשר לה לסיים.
הסנגורית עמדה על השינויים שעשתה הנאשמת באורחות חייה מאז שחוררה בתיק הנדון וכי מאז שחרורה לא נמצאה מעורבת בפלילים. בנסיבות אלה ביקשה כי בית המשפט לא ימצה את הדין עם הנאשמת ויתחשב בתהליך אותו עברה וכן כי לטענתה נקייה היא כיום מסמים.
5. שירות המבחן הניח בפני תסקיר מסכם בעניינה של הנאשמת בו פרס בפני את נסיבותיה האישיות. בין השאר את העובדה כי הינה היום בת 37 אם ל-3 בנות קטינות, אשר ניהלה אורח חיים התמכרותי שנים ארוכות. שירות המבחן התייחס להליך הגמילה מסמים, בו החלה הנאשמת, במוסד גמילה סגור כחלק מתנאי שחרורה בתיק זה, ממנו נשרה לאחר שהגורמים המטפלים מצאו כי אין היא מתאימה לתהליך, בהעדר יכולת הפנמה ולקיחת אחריות. לאחר ששבה לעיר אילת נעשה ניסיון לחזור ולשלב אותה במרכז גמילה בעיר אולם, הנאשמת לא הגיעה למתן בדיקות שתן וכאשר הגיעה נמצאן שרידי סם מסוג הרואין.
קצינת המבחן עמדה על כך כי מדובר באישה בעלת רקע התמכרותי כבד, אשר כשלה בטיפולי הגמילה השונים וכי כיום כבעבר נוקטת בדפוסים של סחטנות רגשית, הפעלת מניפולציות ומגלה חוסר אמינות גורף כדי לגייס גורמים טיפוליים לצידה במטרה לצמצם את מחיר ותוצאות התנהגותה.
בסיכום נמנע שירות המבחן מכל המלצה טיפולית בעניינה.
6. בסיום שמיעת הטיעונים לעונש ולנוכח טענת הנאשמת כי מסרה לאחרונה בדיקות שתן אשר נמצאו נקיות משרידי סם מצאתי לנכון לחזור ולפנות אל שירות המבחן כדי לקבל עדכון בנושא זה. שירות המבחן הניח בפני תסקיר משלים מיום 2.5.07 בו חזרה וציינה קצינת המבחן כי בבדיקת שתן שמסרה הנאשמת בחודש נובמבר 2006, בבית חוסן נמצאו שרידי סם מסוג הרואין. כמו כן, ציינה כי במהלך חודש דצמבר מסרה הנאשמת בדיקת שתן אשר נמצאה נקייה אולם, הועלה החשד כי הנאשמת מסרה בדיקה מזויפת וכי בבדיקת שתן מאוחרת מסוף חודש דצמבר, 24.12.07, נמצאו שרידי בינזודיאפרין. וכי מאז לא התייצבה הנאשמת למתן בדיקות שתן.
7. הנאשמת אף היא ביקשה לומר מספר מילים וחזרה ועתרה לרחמיו של בית המשפט והוסיפה וביקשה כי תינתן לה הזדמנות חוזרת להשתלב במסגרת לגמילה מסמים. הנאשמת ציינה כי היא סועדת את אמא החולה במחלה סופנית וכן חזרה וסיפרה את קורות חייה הקשים אשר גלגלו אותה לעולם הסמים מגיל צעיר. הנאשמת עתרה לרחמיו של בית המשפט בהדגישה כי נקייה היא מסמים וכי ברצונה לפתוח דף חדש בחייה.
8. לא אחת נאמר כי מעשי שוד הינם מעשים חמורים המחייבים הטלת ענישה מחמירה אשר תקדם מסר הרתעתי ראוי. חומרת יתר מצאו בתי המשפט ליחס בנסיבות בהן בוצעו מעשי השוד כלפי אוכלוסיה מבוגרת, של קשישים, חסרי ישע, המתקשים להתגונן ולהתעמת עם בחור צעיר ובריא הפועל בכוח, כדי לקדם את מעשיו הפליליים. בין אם מדובר בדברי איומים הנשמעים ובין אם מדובר באלימות פיסית לשמה יש לראות במכלול כמעשי אלימות שאל מולם עומדים הקשישים הנשדדים חסרי אונים. בין שאר תפקידיו, נדרש בית המשפט להגן על כלל הציבור ובפרט על חלשים, עליהם נמנה ציבור הקשישים. הגנה שכזאת נעשית בדרך של הטלת ענישה מחמירה, אשר יהא בה כדי לשקף את הגמול הראוי למעשה כה חמור וכן כדי לקדם את אינטרס ההרתעה באופן אשר ימנע או למצער יפחית את הישנות התופעה.
כך בדומה קובע בית המשפט בע.פ. 1786/02ע"פ 1786/02 וע.פ. 1167/92ע"פ 1167/92
אחמד מוסטפא גיטאוי נ' מדינת ישראל
תקדין עליון, כרך 93 (1) עמ' 582. באומרו כי:
"כבר אמרנו לא אחת, ואנו חוזרים ואומרים כי גניבת רכושם של קשישים ועל אחת
כמה וכמה כשהדבר נעשה באלימות, מחייבת תגובה חריפה ומרתיעה".
כך גם בדומה קובע בית המשפט העליון בע.פ. 6700/97ע"פ 6700/97
צוציאשוילי נ' מדינת ישראל,
תקדין עליון כרך 98 (4), עמ' 3 בקובעו כי:
"נסיבות אישיות נדחות מפני העניין המיוחד שיש לציבור להגן על מבוגרים מפני אלימות והתנקלות לרכושם; ואחת הדרכים להבטחת שלומה של האוכלוסיה הבוגרת היא, הטלת עונשים כבדים על אלה שאינם מסוגלים לרסן עצמם ולהימנע מלנקוט באלימות כלפי הנמנים על אוכלוסיה זו".
9. בנסיבות דנן, לא מצאתי כל נסיבה לקולא. לנאשמת הרשעות קודמות בעבירות רכוש וסמים. הנאשמת נדונה, ביום 21.2.05, לעונש מאסר בפועל של 6 חודשים, בתיק פלילי (אילת) 1972/00 בגין עבירת סמים. ריצוי העונש עוכב לאחר שהגישה ערעור לבית המשפט המחוזי. את העבירה נשוא כתב האישום דנן ביצעה הנאשמת כ- 8 חודשים לאחר שנגזר דינה בתיק לעיל, באופן המלמד כי אין לה כל מורא.