- ביחס לנאשם 2 -
1. הנאשם הורשע על פי הודאתו, שבאה לאחר שמיעת חלק מפרשת הראיות, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, עבירות של מתן שוחד, עבירה לפי סעיף 291 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן:
"החוק") ועבירה של גילוי בהפרת חובה, עבירה לפי סעיף 117 (א) לחוק.
הודאת הנאשם באה בעקבות הסדר טיעון לפיו, יוחסו לנאשם בכתב האישום המתוקן העבירות הנ"ל, חלף העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המקורי.
הסדר הטיעון לא כלל הסדר לעניין העונש.
2. העובדות המקימות את העבירות בהן הורשע הנאשם הן כדלקמן :
במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, היה חיים שניצר (להלן:
"הנאשם 1") עובד ציבור, מנהל לשכת משרד הפנים באילת (להלן:
"המשרד הפנים"). במסגרת תפקידו, הנאשם 1 ניהל ופיקח על מתן השירותים במשרד הפנים, על ידי עובדיו ועסק בעצמו במתן שירותים שונים במסגרת עבודתו במשרד הפנים. שירותים אלה כללו, בין השאר, הנפקת דרכונים על סוגיהם השונים, הנפקת תעודות זהות, שינוי כתובת, טיפול במתן אשרות לעובדים זרים וגביית אגרות.
נאשם 2 הוא אזרח ישראלי, המתגורר דרך קבע באוקראינה.
בין הנאשמים היתה היכרות מוקדמת לאירועים נשוא כתב האישום.
במשך תקופה, אשר אינה ידועה במדוייק למאשימה וגם במהלך התקופה שבין חודש 2/07 לבין 14.06.07 , סיפק הנאשם 1 לנאשם מידע ממאגר הנתונים הממוחשב של משרד הפנים וכן הנפיק דרכונים שלא כדין לאנשים, אשר נשלחו אליו על ידי הנאשם, תמורת שוחד שהעביר הנאשם לנאשם 1, באופן הפעולה המתואר להלן :
הנאשם פעל כמתווך אשר גבה, ביחד עם אחרים, תשלום מאנשים יוצאי מדינות חבר העמים, בעלי אזרחות ישראלית, שרובם מתגוררים דרך קבע בחו"ל (להלן:
"הלקוחות") וזאת בתמורה להנפקת דרכון ישראלי ומתן שירותים אחרים במשרד הפנים, כשבחלק מהמקרים הלקוחות לא היו זכאים לקבל דרכון.
הנאשם נהג להתקשר מחו"ל לנאשם 1, בעת שהוא עבד במשרד הפנים, ומסר לו בטלפון מספר תעודת זהות של לקוח, על מנת לבדוק את זכאותו לדרכון ישראלי.
נאשם 1 בדק את המידע המופיע אודות הלקוח במאגר הנתונים הממוחשב של משרד הפנים ודיווח לנאשם, אם יש ללקוח זכאות אם לאו ואם יש נתונים נוספים רלוונטיים אודות הלקוח במאגר הנתונים של משרד הפנים, כל זאת מבלי שהיה מוסמך לעשות כן.
בשני מקרים כמפורט להלן, לאחר שנעשו על ידי הנאשם והנאשם 1 הבירורים, כאמור לעיל, הגיעו הלקוחות ארצה על מנת לקבל דרכון והנאשם 1 הנפיק להם דרכון במשרד באילת וזאת על אף שלא היו זכאים לקבל דרכון.
בהגיעו לארץ, שילם הנאשם לנאשם 1 את דמי השוחד תמורת הנפקת הדרכונים .
על פי עובדות האישום ראשון
:
כחלק מאופן הפעולה של הנאשם והנאשם 1, כמתואר לעיל, בתאריך 19.03.07, הנאשם התקשר מחו"ל לנאשם 1 וביקש ממנו לבדוק את הזכאות לדרכון של סרגיי מייזל. לאחר בדיקה במחשב, דיווח הנאשם 1 לנאשם ש"הכל בסדר" והלקוח יכול לבוא. בהמשך, התקשר הנאשם מחו"ל לנאשם 1 מספר פעמים, עדכן את הנאשם 1 שהוא מגיע לארץ ושסרגיי מייזל יגיע לארץ בתאריך 04.04.07.
בתאריך 04.04.07 נכנס סרגיי מייזל לארץ דרך נתב"ג, כשברשותו "תעודת מעבר במקום דרכון לאומי" ( להלן :
"תמבד"ל"), תעודה הניתנת לאזרח, אשר עדיין אינו זכאי לקבל דרכון.
באותו יום, בשעות הבוקר, הגיע הנאשם עם סרגיי מייזל למשרד הפנים באילת והנאשם 1 ניפק לסרגיי דרכון, על אף שלא היה זכאי לכך, ולאחר שלשכת משרד הפנים בנתניה החליטה בתאריך 22.06.06, כי סרגיי מייזל אינו זכאי לדרכון אלא לתמבד"ל בלבד, כיוון שהוא מתגורר בקביעות בחו"ל.
לאחר קבלת הדרכון, בתאריך 05.04.07 בשעה 05:50, יצא סרגיי מייזל מהארץ דרך נתב"ג.
כחלק מאופן הפעולה של הנאשם 1 והנאשם, כמתואר לעיל, בתאריך 01.06.07 הנאשם התקשר מחו"ל לנאשם 1 וביקש ממנו לבדוק את הזכאות לדרכון של סרגיי ויינשטיין. לאחר בדיקה במחשב, דיווח הנאשם 1 לנאשם כי הלקוח זכאי והורה לנאשם לגבות ממנו מחיר "מלא".