כללי
1. הנאשם הובא לדין בעבירות של החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), שלוש עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק, איומים, לפי סעיף 192לחוק ותקיפה, לפי סעיף 379 לחוק.
2. לאחר שמיעת שישה עדי תביעה, הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו הגישה התביעה כתב אישום מתוקן, בו הוכנסו שינויים מסויימים בעובדות ובהוראות החיקוק ביחס לכתב האישום המקורי, והנאשם הודה בעובדותיו.
3. אלה עיקרי עובדות כתב האישום המתוקן:
בתאריך 23/06/07, בשעות אחר הצהריים, עמד הנאשם בחנייה מחוץ לבריכת "בית לברון" באשדוד, יחד עם אחרים, בסמוך לרכב מסוג סובארו. באותה העת, יצאו המתלונן וחבריו מהבריכה והתכוונו לנסוע מהמקום ברכבם. כאשר הגיעו בסמוך לנאשם וחבריו, נעצרו, משום שהאחרונים חסמו את דרכם. המתלונן וחבריו ביקשו מהנאשם וחבורתו לפנות להם הדרך, והם התעלמו מבקשתם. המתלונן וחבריו יצאו מהרכב, ובין שתי החבורות התפתח דין ודברים, אשר הוביל לקטטה.
במהלך הקטטה, רץ המתלונן לעבר הנאשם, על מנת להפריד בינו ובין אחר. הנאשם דקר אותו בחזהו באמצעות חפץ חד. כתוצאה מכך, נגרם למתלונן פצע דקירה בחזה מצד ימין, הוא נזקק לתפרים ואושפז בבית החולים עד למחרת היום.
בשלב כלשהו במהלך הקטטה, נדקר הנאשם על ידי אחד מחבורת המתלונן,
נגרם לו חתך בגודל של 5
*2 ס"מ והוא נזקק לתפרים.
4. על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, כאמור, הוא הורשע בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 + 335(א)(1) לחוק.
5. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש. הוסכם כי יוגש תסקיר שירות המבחן אודות הנאשם.
6. שירות המבחן הגיש תסקיר, ממנו עולה כי הנאשם בן 20, רווק, מתגורר באשדוד עם הוריו המאמצים. בגיל שנה ננטש ע"י הוריו, בגרוזיה, ואומץ ע"י דודיו, איתם עלה לארץ בהיותו בן 5. הוא בוגר 12 שנות לימוד ויש לו תעודת בגרות חלקית. הוא תואר כבחור חיובי במישור הלימודי והחברתי, אשר השתתף, במסגרת לימודיו, בפעילויות התנדבותיות. לא גוייס לצבא, בשל חוסר מוטיבציה, לאחר שנפסל לשירות קרבי, בעקבות ניתוח שעבר. לאחר שנפקד במשך חודשיים, ריצה מאסר של 21 יום בכלא צבאי ושוחרר מהצבא. מאז ועד מעצרו, עבד בהובלות, בחברת רהיטים באשדוד.
הנאשם הביע חרטה בפני שירות המבחן אשר התרשם כי הנאשם לוקח אחריות לביצוע העבירה. הוא מעוניין להימצא בהליך טיפולי.
להערכת שירות המבחן, ביצוע העבירה ע"י הנאשם, קשור לדימוי עצמי נמוך, סף תסכול נמוך וקשיים בשליטה בכעסים, הנובעים בין היתר, מנטישתו ע"י הוריו כשהיה בן שנה, וגדילתו כילד מאומץ.
שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשם עונש של מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי, וצו מבחן למשך שנה.
7. ב"כ התביעה ציינה, כי אמנם הנאשם ללא עבר פלילי ואף הוא נפצע במהלך הקטטה, אך הוא דקר את המתלונן בחפץ חד, בחזהו, כשהמתלונן ניסה להפריד בינו לבין אחר.
היא הדגישה את חומרת המעשה ואת הענישה החמורה המוטלת על נאשמים המורשעים בעבירות דוגמת אלו שביצע הנאשם. היא ביקשה כי יושת עליו עונש מאסר לשנים ארוכות, עונש מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.
8. ב"כ הנאשם טען כי יש להתייחס אך לנסיבות המצויינות בכתב האישום המתוקן. הוא הדגיש כי המדובר בקטטה הדדית בין שתי הקבוצות וכי גם הנאשם נפצע בקטטה זו ולמעשה, לא ברור מי הוא זה שנפגע ראשון. עוד ציין, כי אין המדובר באירוע שתוכנן מראש ע"י הנאשם, וכי לא נטען כי הנאשם היה מצויד בסכין, או בחפץ חד, קודם לאירוע. הוא ביקש להתחשב בכך שהנאשם בחור צעיר, ללא עבר פלילי והוא הפנה לתסקיר שירות המבחן, בו מתוארות נסיבות חייו הקשות של הנאשם, שגרמו לכך שדימויו העצמי - נמוך. הוא הדגיש כי הנאשם היה עצור בתיק זה כ-5 חודשים, וכי במשך כעשרה חודשים נוספים הוא היה במעצר בית מלא, הגם שלאחרונה הותר לו לצאת ממנו למשך שעתיים ביום. הוא ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהטיל על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, וצו מבחן למשך שנה.
דיון והכרעה
1. התופעה החמורה, המכונה "תת תרבות הסכין" פשטה בארץ. אדם יכול למצוא עצמו מותקף באופן חמור, על דברים פעוטים, שבין אנשים הגונים היו הם נגמרים בכך שאחד הצדדים היה מבקש את סליחת חברו. כל שרצו המתלונן וחבריו היה לנסוע מהמקום בו חנה רכבם. ברגיל, היו הנאשם וחבורתו, שחסמו את יציאת רכב המתלונן וחבריו, צריכים להתנצל ולהזיז את רכבם. במקום זה, הם התעלמו מהבקשה הפשוטה שהופנתה אליהם, התפתח ויכוח, שהוביל לקטטה, במהלכה דקר הנאשם את המתלונן בחזהו.
אירוע זה, כרבים מהאירועים דוגמתו, מיותר ומסוכן בצורה בלתי נסבלת.
בית המשפט העליון עמד על התופעה האמורה ועל הצורך בתגובה עונשית הולמת לה, בשורה ארוכה של פסקי דין.