1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.
על פי כתב האישום המתוקן - שהוגש בעקבות הסדר הטיעון בין הצדדים - ביום 4.4.05 בסמוך לשעה 15:00, ישב הנאשם במושב הנהג ברכב מסוג מזדה, סמוך למתקן רמת בקע. שוטרים שנסעו ברכב משטרתי וחבשו כובעי זיהוי משטרתיים הבחינו בנאשם, התקרבו לעברו. הנאשם כשהבחין, שהנוסעים אחריו הם שוטרים, החל לנסוע והתרחק מהרכב המשטרתי בנסיעה בכביש פנימי לכיוון היציאה לכביש 40. השוטרים נסעו אחרי הנאשם כשהם מפעילים אור כחול מהבהב וסירנה, וכן כורזים לנאשם לעצור. הנאשם לא שעה להוראות השוטרים, עלה במהירות לכביש 40, ופנה ימינה מבלי לתת זכות קדימה לכלי רכב שנסע בכביש אחריו. הנאשם החל לנסוע במהירות ובפראות לכיוון באר שבע, תוך שהוא עוקף כלי רכב שנסע לפניו מצד ימין, ירד לשולי הכביש, וגרם לרכב האחר לסטות מנתיב הנסיעה ולבלום, על מנת למנוע התנגשות ברכבו של הנאשם.
על פי הסדר הטיעון, חזר בו הנאשם מכפירתו והודה בכתב האישום המתוקן. לענין העונש, הוסכם, כי התביעה תבקש מאסר של 30 חודש כשהם כוללים את המאסר על תנאי התלוי ועומד נגד הנאשם, מאסר על תנאי ופסילה מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שאורכה מסור לשיקול דעת ביהמ"ש ואילו הנאשם יטען לעונש באופן חופשי.
2. בשלב הטיעונים לעונש, עמדה באת-כח המאשימה על הנסיבות שהביאו להסדר הטיעון עם הנאשם, שמקורן בקושי ראייתי שעלה במהלך שמיעת הראיות. קושי ראייתי זה גרם לתביעה להסכים להסדר טיעון המקל עם הנאשם, בהתייחס לעבירה בה הורשע .
כמו כן, עמדה על נסיבות כתב האישום החמורות, ועל הסכנה שנשקפה מהתנהגותו של הנאשם לכלי רכב אחרים שנסעו בכביש.
לדידה של המאשימה, נוכח סוג העבירה, הענישה הנוהגת בעבירות אלה ועברו הפלילי של הנאשם, יש להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל של 30 חודש, מאסר על תנאי ופסילת רשיון נהיגה לתקופה משמעותית ואין לקבל את המלצת שירות המבחן להטיל על הנאשם עבודות של"צ, אשר אינן הולמות את נסיבות ביצוע העבירה. עם זאת, ציינה ב"כ המאשימה, כי באופן חריג, יש לכלול את המאסר על תנאי התלוי ועומד נגד הנאשם, במסגרת 30 חודשי המאסר בפועל.
3. בא כח הנאשם עמד ארוכות על הנסיבות שהובילו לעריכת הסדר הטיעון, והדגיש את ההבדל המשמעותי בין כתב האישום המקורי לבין כתב האישום המתוקן, לעניין חומרת העבירות המיוחסות לנאשם. בנוסף, הצביע בא כח הנאשם על כך שאין מדובר בפגמים ראייתיים קלי ערך אשר נפלו במהלך שמיעת הראיות. בנסיבות אלה סבור הוא שיש לראות בהודיית הנאשם נקודת זכות לטובתו, שכן על אף הספקות שעלו בעת שמיעת הראיות, בחר להודות במעשה המיוחס לו. בהתייחס לרישום הפלילי של הנאשם, ציין בא כוחו, כי לא ניתן ללמוד ממנו שהנאשם הינו עבריין סדרתי. ההרשעה האחרונה שלו הינה משנת 2002, כאשר מאז ועד עתה לא הורשע באף עבירה נוספת. אף הרישום התעבורתי, לדידו, כולל בעיקרו ברירות משפט, כאשר 12 הרשעות מתוכן הן עבירות טכניות, ועל כן אין מדובר בעבר מכביד. עוד מבקש בא כוחו של הנאשם להדגיש את הדרך הטיפולית הארוכה שעבר הנאשם בעזרת שירות המבחן ומבקש לאמץ את המלצת שירות המבחן לביצוע עבודות של"צ.
באשר למאסר על תנאי התלוי ועומד נגד הנאשם, יש להאריכו ולא להפעילו משום שהנאשם ביצע את העבירה נשוא כתב האישום כארבעה חודשים עובר לסיומו של התנאי, ומשום שמדובר בתנאי גורף, אשר אינו קשור בהכרח לטיב העבירה, שביצע הנאשם.
4. מתסקיר שירות המבחן מיום 25.2.07 עולה, כי הנאשם, יליד מצרים, בן 28, נשוי ואב לשניים, מתגורר עם משפחתו בפזורה הבדואית שגב שלום. קשייו של הנאשם עם הגיעו לארץ מתוארים בהרחבה בתסקיר שירות המבחן. הנאשם עבד בעבודות שונות תקופות קצרות והתקשה להתמיד במקום העבודה.
קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם חש תחושות קיפוח, הן במערכת המשפחתית והן במערכת החברתית, וכי מלוות אותו תחושות של תלישות והעדר מסגרת שייכות. התרשמותה של קצינת המבחן כי הנאשם הינו בעל דימוי עצמי, משפחתי וחברתי נמוך, מאפייניו האישיים וכוחותיו דלים להתמודדות עם קשיים, וכי הוא נתון להשפעה סביבתית. הנאשם חש כי מקור הסתבכותו בצרות תלוי בגורמים חיצוניים, שאינם קשורים בו, והוא מתקשה לייחס השפעה ואחריות לעצמו על גורלו. עם זאת, מבטא הנאשם רצון לשנות את אופן ניהול חייו, בשים דגש על משפחתו החדשה ופרנסתם בדרך לגיטימית.
שירות המבחן סבור כי הרקע לביצוע העבירה טמון בהעדר מיומנויות של הנאשם להתמודדות עם מצבי לחץ, נטייתו לפעול באופן לא שקול במצבים אלה, כמו גם תחושת התלישות וחששו מהסביבה המלווים אותו תמידית. לאור התרשמות זו, סבר שירות המבחן כי הנאשם יכול להיבנות מקשר טיפולי. לפיכך התבקשה דחיית דיון לתקופת נסיון של שלושה חודשים.
בתסקיר משלים מיום 26.6.07, צויין כי הנאשם החל לקחת חלק בקבוצה טיפולית במסגרת שירות המבחן, ומשתף פעולה בהתמדה. הוא מתואר כאדם שקט ומופנם המשתדל להתגבר על קשייו, מביע מוטיבציה לערוך שינוי בחייו ולהימנע ממעורבות נוספת בפלילים. הנאשם מצוי במסגרת תעסוקתית בה הוא מתמיד כחצי שנה. מדובר בשלבים ראשוניים של בחינת דפוסי התנהגותו וחשיבתו במסגרת ההליך הטיפולי. שירות המבחן סבור כי ענישה בהיקף משמעותי של 320 שעות, במסגרת של"צ, יחד עם ההליכים המשפטיים, והמשך פיקוח שירות המבחן, יהוו אפקט הרתעתי ומציב גבולות לנאשם.
5. הנאשם בן 28 ובעברו עבירה של סיכון דרכים, עבירה לפי סעיף 344 לחוק העונשין, הפרעה לעובד ציבור, עבירה לפי סעיף 288 לחוק הנ"ל, החזקת חשוד, עבירה לפי סעיף 413 לחוק הנ"ל, חבלה במזיד, עבירה לפי סעיף 413ה' לחוק הנ"ל, תקיפה הגורמת חבלה, עבירה לפי סעיף 380 לחוק הנ"ל והסעה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12א' לחוק הכניסה לישראל התשי"ב - 1952.
בגין עבירות אלה הורשע הנאשם ביום 16.12.98 בבית משפט השלום באשקלון בת.פ. 1766/98. באשר להרשעה בעבירה של סיכון דרכים, עבירה לפי סעיף 344 לחוק העונשין, טען ב"כ הנאשם, כי הוא לא הורשע כלל בעבירה זו בניגוד למפורט ברישום הפלילי. הוריתי לב"כ המאשימה להמציא את הכרעת הדין וגזר הדין הנוגע להרשעה זו. משאלה הומצאו, למדתי, שהנאשם אכן הורשע בעבירות המפורטות ברישום הפלילי, דהיינו, בעבירה של סיכון דרכים לפי סעיף 344 לחוק העונשין וגם בעבירות נוספות, שלא מצאו ביטויין ברישום הפלילי, שענינן חבלה במזיד ותקיפה הגורמת חבלה.
ביום 31.10.02 הורשע הנאשם בבית המשפט המחוזי בב"ש בת.פ. 8123/02 בעבירה של כליאת שווא ואיומים והושת עליו מאסר על תנאי לתקופה של 7 חודשים.
ביום 4.1.05 הורשע הנאשם בת.פ. 3087/01 בבית משפט השלום בבאר-שבע, בעבירה של שבל"ר ונטישה במקום אחר, עבירה לפי סעיף 413ג' לחוק העונשין.
בנוסף לנאשם עבר תעבורתי הכולל 4 עבירות של מהירות מופרזת, 3 עבירות של הגה בלתי תקין, 2 עבירות של חניה לא נכונה, 2 עבירות של אי ציות לרמזור, עבירה של אי ציות לתמרור הוריה אחר, עבירה של שימוש בדרך שלא כחוק, 3 עבירות של חגורת בטיחות ו-13 עבירות טכניות.
6. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה חמורה, שחומרתה אינה טמונה בתוצאותיה כי אם בסיכון הגדול לחיי אדם, הנשקף מעצם ביצועה. בנוסף, מתאפיינת עבירה זו בקלות ראש וחוסר איכפתיות מצד מבצעי העבירה. על כך אמר ביהמ"ש העליון דברו בהשיתו עונשים חמורים על מבצעי עבירה זו, גם כאשר מדובר היה בנאשמים ללא עבר פלילי וגם קטינים, וזאת מתוך מגמה לבער תופעה זו ולהבטיח את שלום הציבור. בע"פ 2100/06 ו-ע.פ. 2238/06 נקבע על ידי כב' השופט א.לוי:
"מזה מספר שנים קנתה לה מציאות חדשה בכבישים בדרום הארץ, כאשר נהגים נוסעים במהירות מופרזת, לעתים קרובות בטבורה של עיר, ותוך זלזול מופגן ומתגרה באנשי החוק. על רקע אותה מציאות התריע בית משפט זה בעבר, על הסכנה הנשקפת לנוסעים תמימים שלרוע מזלם נקלעים לכבישים בהם מתנהלים מרדפים מסוג זה, במיוחד נוכח נגע התאונות הגובה, כמעט כמעשה של יום-יום, קורבנות בחיי אדם. כדי לתרום את תרומתנו למלחמה בנגע זה, קבענו כי יש להחמיר בענישה, אף שמטבע הדברים, לא התכוונו לפטור את בית המשפט בערכאה ראשונה מלבחון את עניינו ונסיבותיו המיוחדות של כל נאשם המובא לדין בפניו (ע.פ 2410/04 מדינת ישראל נ. סלמאן אבולקיען, לא פורסם; ע.פ. 3383/05 אלעסם אנוואר נ. מדינת ישראל, לא פורסם; ע.פ. 217/04 חאפז אלקורעאן נ' מדינת ישראל, לא פורסם)".
נסיבות המקרה שבפני אינן פחותות מחומרתן ממקרים אשר הובאו בפסיקה. משהנאשם הבחין שרכב משטרתי נוסע בעקבותיו, ברח תוך נהיגה פרועה ותוך סיכון חיי נוסעים אחרים שהיו באותה עת בדרכו. החמור שבדבר שהנאשם כלל לא הוטרד מהתוצאות שעשויות היו להיגרם למשתמשים אחרים בדרך. הנאשם התעלם מהסיכון הכרוך בהתנהגותו וכל שעניין אותו היה להימלט מהשוטרים.