1. הנאשם הורשע על פי הודאתו במעשה סדום, עבירה לפי ס' 347(ב) בזיקה לס' 345(ב) (1) ולסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן במעשים מגונים, עבירה לפי ס' 348(ב) בזיקה לסעיף 345(ב)(1) ולסעיף 345(א)(1) לחוק.
על פי עובדות כתב האישום בהן הודה, התגורר הנאשם בסמוך לבית סבו של המתלונן א', יליד שנת 1999, עבד לעיתים בחנות המכולת של הסב, וביקר מידי פעם בביתו. ביום 16.12.06 ביקר הנאשם בבית סבו של המתלונן, עת שהה המתלונן בבית. בעת עזיבתו את הבית, הזמין הנאשם את המתלונן להתלוות אליו בהבטחה כי אם יעשה כן, יקבל נגן MP3, כדורגל של בית"ר וקלפים. המתלונן התלווה אל הנאשם וזה הובילו למדרגות מבודדות בסמוך לבית, שם הפשיל את מכנסיו ואת מכנסי המתלונן. הנאשם אחז בידו של המתלונן וגרם לו לגעת באיבר מינו של הנאשם, ובאותה עת ליטף את איבר מינו של המתלונן. לאחר מספר דקות, אחז הנאשם במתלונן על מנת שלא יברח ומצץ את איבר מינו.
2. הנאשם בן 42, גרוש, ונעדר עבר פלילי. עוד בעת הדיון בבקשה למעצרו עד לתום ההליכים, ובשל החשד כי הוא לוקה בשכלו, הופנה הנאשם לועדת האבחון לפי חוק הסעד (טיפול במפגרים), התשכ"ט-1969. בחוות דעתה מיום 22.1.07 קבעה וועדת האבחון כי הנאשם כשיר לעמוד לדין, כי הוא מבחין בין טוב לרע, שיפוטו תקין והוא אחראי למעשיו. עוד קבעה כי הנאשם אינו לוקה בכושרו השכלי אולם הוא בעל הפרעת אישיות ותפקוד שכלי ברמה גבולית. בחוות דעתה הוסיפה וקבעה כי הנאשם מאופיין באי יציבות רגשית, בהתנהגות אימפולסיבית ופזיזה, חוסר בהתארגנות בחיי היום-יום, וקשיים בהסתגלות חברתית.
שירות המבחן התבקש לערוך תסקיר בעניינו של הנאשם. על פי התסקיר, סבל הנאשם לאורך שנות ילדותו מהזנחה רגשית קשה ודחייה מצד הוריו. הנאשם שהה מגיל צעיר ולאורך שנים רבות במוסדות, במנותק ממשפחתו אשר לא הצליחה להתמודד עם קשייו והעדיפה לנתק את קשריה עמו. בגיל 12 הוצא הנאשם מן הבית והועבר למשפחה אומנת, ובגיל 14 אושפז בבית חולים "איתנים" עקב הפרעות התנהגות קשות, למשך 8 שנים. בהמשך נקלט במעון "כפר ידידיה" שם שהה במשך 14 שנים. ניסיונותיו לחידוש הקשר עם משפחתו, לאחר יציאתו מהמעון, לא צלחו, ולאחר אפיזודה קצרה של נישואין שנסתיימו בגירושין לאחר כחודש, המשיך להיטלטל לאורך שנים ללא קורת גג וללא תעסוקה קבועה. טרם מעצרו התגורר הנאשם במרכז למחוסרי דיור ועבד בשיפוצים וכן בחנות המכולת שבבעלות סבו של המתלונן. הנאשם תואר כבעל יכולת קוגניטיבית והבנה חברתית נמוכות ותובנה לקויה. כן תואר כבעל הערכה עצמית גברית נמוכה וכמי שראה בילד אובייקט מיני בלתי מאיים וניתן להשגה. לאורך כל חייו התקשה ביצירת קשרים בינאישיים אף כי בשנים האחרונות הצליח לעבוד ולתפקד באופן בסיסי.
הנאשם נוטל אחריות חלקית לביצוע העבירה, מתקשה לדבר על מעשיו, ומתבייש בהם. הנאשם הביע צער על מעשיו, ולפי התרשמות שירות המבחן, ההליכים המשפטיים והמעצר גרמו לו לזעזוע רב. בשל אישיותו החלשה והפגועה של הנאשם, והחשש לחשיפתו לפגיעות ולניצול מצד אסירים, המליץ שירות המבחן להסתפק במאסר קצר.
3. המאשימה הביאה לעדות לעניין העונש את אמו של המתלונן. זו העידה כי בעקבות האירועים שתוארו הפך בנה מילד מלא שמחת חיים וביטחון עצמי לילד כבוי ומפוחד. המתלונן, שהינו בן 8 כיום, פוחד ללכת מבית הספר לביתו לבד, להיכנס הביתה לבד, או להתקלח לבד. בשל הפגיעה, הוא מקבל מידי שבוע טיפול אצל מרפאה באמנות. גם אביה של העדה, סבו של המתלונן, סבל טראומה בעקבות האירוע, שאותותיה ניכרים עד היום.
ב"כ המאשימה הדגיש בטיעוניו את הסכנה הנשקפת מן הנאשם כמי שלוקח אחריות אך חלקית על מעשיו ורואה בילדים משום אובייקט מיני בלתי מאיים. לטענתו, יש להגן על הציבור מפניו ולמנוע ממנו כל נגישות לקטינים לתקופה המקסימלית האפשרית בנסיבות העניין. לטענתו, יש להטיל על הנאשם, לכל הפחות, את עונש המינימום הקבוע בחוק - חמש שנות מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.
ב"כ הנאשם שם בטיעוניו דגש על אישיותו המיוחדת של הנאשם, על ההזנחה ממנה סבל, על אישיותו הגבולית ועל מוגבלויותיו. לטענתו מדובר באדם אומלל, ערירי, שחי כל ימיו במוסדות ציבוריים והינו על סף הכשירות לעמוד לדין. בעקבות מעשיו, אף הוכה ע"י בני משפחת המתלונן. הנאשם הודה במעשים וחסך מזמנו של בית המשפט. לטענת ב"כ הנאשם, יש לאמץ את המלצת שרות המבחן ולהטיל על הנאשם מאסר קצר, הן מטעמים התלויים בטיב אישיותו, והן בשל מנגנון הפיקוח שהוקם לאחרונה על פי חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, תשס"ו-2006, המאפשר פיקוח על הנאשם לאחר שחרורו ממאסרו.
בדבריו האחרונים הצהיר הנאשם כי הוא מוכן לעבוד ולשלם פיצויים למתלונן.
4. הנאשם הורשע בביצוע עבירות מין חמורות בקטין. פגיעה מעין זו בילד כה רך בשנים, תמים וחסר ישע, טיבה שהיא מותירה רישומה לאורך שנים רבות. האינטרס הציבורי מחייב להגיב על פגיעות מעין אלה בתגובה עונשית קשה וכואבת, שיהיה בה כדי להגן על קטינים מפני ניצול גילם וחולשתם לצורך סיפוק יצריהם של עבריינים. חומרה נוספת טמונה במעשי הנאשם אשר ניצל את היכרותו עם הקטין, על רקע היכרותו עם סבו, כדי לפתותו בדרכי עורמה לצאת מביתו המוגן של הסב ולהתלוות אליו על מנת שיוכל לבצע בו את זממו. המשיב אף מעל באמון שניתן בו על ידי משפחת המתלונן שהעסיקה אותו בחנות הסב ואירחה אותו בביתו. מאידך, בגזירת העונש יש לקחת בחשבון גם את נסיבות חייו הקשות של הנאשם, רקעו וטיב אישיותו. הנאשם חי משחר ילדותו בשולי החברה ומתפקד באופן מוגבל וגבולי ביותר. יש לקחת בחשבון גם את עברו הנקי, הודאתו, וחרטתו. יש להתחשב גם בחשש שהועלה ע"י שירות המבחן כי בעת שהייתו בכלא עלול הנאשם להפוך לקורבן להתעללות ולניצול.
אם מצאנו שלא לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי למתלונן, אף שהמתלונן ראוי לכך ביותר, אין זה אלא בשל היות הנאשם חסר בית וחסר כל.
לאור כל האמור לעיל, הננו מטילים על הנאשם מאסר לתקופה של חמש שנים, מתוכה ארבע שנים לריצוי בפועל, והיתר על תנאי. התנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו עבירה מן העבירות המנויות בסימן ה' לפרק י' של חוק העונשין, התשל"ז-1977. מועד תחילת ריצוי מאסרו של הנאשם ימנה מיום 16.12.06.
זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.
ניתן היום, כ"ה בסיון התשס"ז (11 ביוני 2007), במעמד הצדדים.
_______________ _______________ __________________
י' צבן, שופט נ' סולברג, שופט ג' כנפי-שטייניץ, שופטת