גזר דין בתיק פ 6958/05

הנאשם חיים שפרלינג יליד 1972 הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, שבתאריכים 30.10.03, 03.11.03 ו-22.01.04 קבל מוצרים במרמה על ידי מתן פרטי כרטיסי אשראי של אנשים שונים, שווים הכולל של המוצרים 10,300 ש"ח. הנאשם הורשע בביצוע עבירה על סעיף 415 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

בהסכמת  ב"כ  הצדדים, בטרם טיעונים לעונש, הוזמן בעניינו של הנאשם תסקיר משרות המבחן. שרות המבחן נדרש, כמקובל, לנסיבותיו האישיות של הנאשם, לקשייו הנפשיים והתמכרותו בעבר למשחקים אסורים. יחד עם זאת הדגיש שרות המבחן את עבודתו רבת השנים של הנאשם כנהג הסעות ומאמציו לנהל אורח חיים תקין. שרות המבחן בדעה,  שהודאת הנאשם והחרטה, שהביע, מעידים על כך שהוא מבין את חומרת מעשיו. בשלב זה , מצבו הרגשי של הנאשם קשה במיוחד לנוכח העובדה שהסתיר את מעשיו מפני בני משפחתו וחששו מהשלכות תוצאות הדיון על עתידו האישי, הכלכלי והמשפחתי. השרות המליץ לחייב הנאשם לבצע שירות לתועלת הציבור, כדי שלא תפגע יכולתו לעבוד ולפרוע חובות כבדים, בהם הוא שקוע, ולגזור בנוסף עונש מותנה.

התובעת - במהלך טיעוניה לעונש, הגישה התובעת, עו"ד בר-און, גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם במ/1. היא בקשה לדחות המלצת שרות המבחן, ולהשית על הנאשם מאסר, באופן ששישה חודשים יהיו לריצוי בפועל על דרך עבודות שרות, והיתרה תהיה על תנאי, בנוסף לקנס ופיצוי גבוה. לגישתה, חומרת העבירות נשוא הרשעת הנאשם, שבוצעו תוך שימוש במידע אודות כרטיסי אשראי של אנשים תמימים שהגיע לנאשם במסגרת עבודתו, תוך הפרת אמון שנתנו בו מעבידו ולקוחותיו. לטענת התובעת, העבירות בוצעו בתעוזה, תוך פגיעה באזרחים, מקבלות משנה חומרה לנוכח העובדה, שגם בעבר הסתבך הנאשם בעבירות דומות, כמשתקף מהגיליון במ/1. הצטברותן של הנסיבות מצדיקה לדעתה העדפת האינטרס הציבורי על פני האינטרס הפרטי, והטלת ענישה מחמירה ומרתיעה.

הסנגורית- עו"ד רובין, בקשה באופן טבעי שלא להחמיר עם הנאשם, להתחשב במצבו האישי המורכב והקשה, עד כי הסתיר מפני בני משפחתו את הסתבכותו בעבירות נשוא הרשעה. היא עתרה,  שבית המשפט יקבל את המלצות שרות המבחן. לדעתה, זוהי תוצאה ראויה בהתחשב בהודאה, ובעובדה שחלק מהגנובים הוחזרו לבעליהם. הנאשם לטענתה בצע את העבירות, על רקע התמכרות להימורים, ומצב כלכלי קשה מאוד. הסנגורית בקשה שלא להשית על הנאשם קנס מכביד, שכן במצבו הכלכלי הקשה לא יוכל לשלם אותו. כמו כן טענה, שגזירת מאסר לריצוי בפועל, ולו על דרך עבודות שרות תאיין אפשרותו של הנאשם להמשיך לעבוד לפרנסת משפחתו, ופירעון חובותיו. 

הנאשם עצמו פנה לבהמ"ש בפנייה נרגשת-  הביע חרטה, בקש לזקוף לזכותו את העזרה שהוא מושיט לנכים ולמוגבלים, אותם הוא מסיע תמורת שכר נמוך.

אף אחד מב"כ הצדדים לא הציג בפניי אסמכתאות לתמיכה בטיעוניו.

לאחר ששמעתי הטיעונים ועיינתי במסמכים, הגעתי למסקנות כדלקמן:

1. העבירות נשוא הרשעת הנאשם חמורות ונפוצות. על מנת לשרשן הציב המחוקק לצידן מאסר עד שלוש שנים. חובתו של בית המשפט היושב לדין להוציא מהכח אל הפועל כוונת המחוקק, כדי שהתוצאה היוצאת מלפניו תהיה מחנכת ומרתיעה.
2. במקרה זה הנאשם בצע את העבירות בנסיבות חמורות במיוחד, תוך שימוש  בפרטי כרטיסי אשראי השייכים ללקוחות החברה איתה היה קשור, וברכישות טלפונית הצליח לקבל במרמה בשלוש הזדמנויות נפרדות, מחשבים בשווי למעלה מ- 10,000 ש"ח. משנה חומרה יש בעובדה, שאין זו הסתבכותו הראשונה של הנאשם בעבירות מסוג זה. הטענה, שהמעשים בוצעו על רקע התמכרות להימורים, איננה בהכרח נסיבה לקולא. מקובלת עלי טענת התביעה, שעל בית המשפט לנקוט באמצעי יעיל שיהיה בו למנוע מהנאשם ועבריינים נוספים לבצע עבירות דומות באופן שיגן על כלל האזרחים. 
3. יחד עם זאת, בית המשפט הגוזר הדין איננו מתעלם מהנאשם הספציפי ומנסיבותיו האישיות. במקרה שבפני יש ליתן משקל לקולא להודאת הנאשם מיד בהזדמנות הראשונה ולעובדה שהרשעתו האחרונה היא משנת 1992. במשך השנים שחלפו מאז, ולמרות מצוקות הנפש מהן סובל הנאשם, המפורטות בתסקיר, הוא הצליח לתפקד באופן נורמטיבי. ועדיין, במאזן זה, יש ליתן משקל הבכורה לאינטרס הציבורי.
4. התביעה, שכאמור לעיל, ביקשה להחמיר עם הנאשם ועתרה להטלת מאסר, מצאה להתחשב בנסיבותיו האישיות, הסכימה להזמנת תסקיר, ולא ביקשה להחמיר. אדרבא, היא המליצה בפני להסתפק בהטלת חצי שנת מאסר בפועל בלבד, שניתן לרצותה בעבודות שרות.
5. יוצא, אפוא, שבגין עבירות חמורות מאוד מתבקש בית המשפט על ידי התביעה לגזור עונש מאסר קצר וקל במיוחד. לטעמי, היענות לבקשה תפגע בנאשם ובאינטרס הציבורי כאחד. שכן מחד גיסא, המאסר הקצר, לריצוי בעבודות שרות, אין בו כדי להרתיע, והוא עשוי להתפרש כגישה סלחנית למעשים החמורים נשוא הרשעת הנאשם. מאידך גיסא, מאסר בפועל על דרך עבודות שרות, יעקור הנאשם ממסלול תעסוקתו עד כה.
6. התגובה השיפוטית לא יכולה להישאר אדישה למציאות החברתית הכלכלית הקשה השוררת כיום בישראל, כששליחתו למאסר של הנאשם, שכישוריו אינם רבים, פירושה אבדן מקור פרנסתו ללא וודאות באשר לאפשרותו לחזור ולהשתלב במעגל העבודה. התגובה השיפוטית עלולה בבחינת גזר דין, שיחתום גם את דינם של בני משפחתו של הנאשם, להצטרף לעניי ישראל, הסמוכים על קופת הציבור.
7. לעומת זאת, קבלת המלצת שירות המבחן - חיובו של הנאשם בביצוע עבודות של"צ, העמדתו במבחן, והטלת מאסר מותנה, תקדם את מכלול האינטרסים. ביצוע שרות לתועלת הציבור יחייב את הנאשם לעבוד ולעזור לאחרים חלשים ממנו, ובדרך פרודוקטיבית זו לתרום לחברה, שבערכיה פגע, מבלי שהוא ובני משפחתו יפלו כנטל על קופת הציבור. שרות המבחן יפקח עליו ויעזור לו להתמודד עם מצוקותיו האישיות, והמאסר המותנה ישמש כחרב המתהפכת, שתרתיע אותו מלחזור ולבצע עבירות.
8. בשקלול שבין חומרת העבירות לנסיבותיו של הנאשם, מצבו הנפשי והאישי העובדה שמאז הרשעתו האחרונה לפו כ- 15 שנה, , ועל מנת לעודד אותו להמשך תפקוד נורמטיבי, לא אמצה עם הנאשם את מלוא חומרת הדין.

8.  סוף דבראני גוזרת על הנאשם כדלקמן:

א.     9 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא, שבמשך שנתיים מהיום, לא יעבור עבירות מהעבירות המנויות בפרק יא' סימן ו' לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ב.      אני מעמידה את הנאשם בפיקוח שרות המבחן למשך 18 חודשים.

ג.       קנס בסך 1,000 ש"ח, שישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מ-15.11.2006 ובכל 15 לחודש שלאחריו. לא ישולם תשלום אחד במועדו תעמוד היתרה לפרעון מיידי.