פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
6056-06
12/04/2007
|
בפני השופט:
דורית רייך - שפירא
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד טלי בר-און
|
הנתבע:
1. לוי מאיר - בעצמו
2. מלכה אבי- נידון
עו"ד אלפסה - ס.צ
|
|
גזר דין לנאשם 1
מאיר לוי, יליד 1968, (להלן: "הנאשם") הודה שבמהלך שבועיים בשלהי שנת 2004, החזיק וניהל מקום להימורים או הגרלות. בהתאם לכך הורשע בעבירה על סעיף 228 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). (ראו הכרעת הדין הראשונה בעמ' 6 לפרוטוקול)
בטרם טיעונים לעונש, נעניתי לבקשת הנאשם, ועו"ד אלפסה מהסנגוריה הציבורית מונה לייצגו (להלן: "הסנגור").
בישיבה הנדחית יצאה מלפני הכרעת דין שניה, שבה הרשעתי את הנאשם על פי הודאתו ובהתאם לרשימת צירוף במ/1, בשתי עבירות נוספות מאותו סוג, שאחת מהן בוצעה ב- 12.12.04 והשניה ב- 6.01.05 (ראו הכרעת דין שניה בעמ' 9 לפרוטוקול).
בטיעוניו לעונש, הגיש התובע, עו"ד ליפשיץ, את גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם –במ/2, ממנו עולה שבעבר הוא הורשע בהטרדת עד בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה והחזקת סכין וכלי פריצה.
התובע נדרש לחומרת העבירות נשוא ההרשעות. לטענתו הן בוצעו בנסיבות חמורות לנוכח העובדה שהנאשם לא נרתע מלחזור ולנהל, באותה כתובת, הימורים אסורים. התובע ביקש שבית המשפט יגזור על הנאשם מאסר, חלקו לריצוי בפועל, יתרתו על תנאי, בנוסף לקנס מכביד. לביסוס טיעוניו, הגיש בפני מספר אסמכתאות.
באופן טבעי ביקש הסנגור לא להחמיר עם הנאשם. לגישתו עברו של הנאשם איננו מכביד
והעבירות נשוא ההרשעות לא מצדיקות החמרה. הסנגור ביקש לקבל שמעורבותו של הנאשם בעבירות נשוא ההרשעות בתיק זה הוא בבחינת אפיזודה שכן בוצעו בפרק זמן קצר, שהסתיים בינואר 2005. מאז הנאשם לא חזר לעבור עבירות, הודה וחסך זמן שיפוטי. כמו כן הדגיש הסנגור את מצבו הרפואי החמור של הנאשם, הסובל מליקויים בתפקוד הכליות. לדעתו, ראוי להסתפק במקרה זה בעונש צופה פני עתיד, משום שהיענות לבקשת התובע תפגע קשה במלחמת הקיום של מרשו.
גם הסנגור הגיש לעיוני מספר אסמכתאות.
לאחר ששמעתי הטיעונים, עיינתי באסמכתאות ושקלתי מכלול הנסיבות, הגעתי למסקנות כדלקמן:
1. חומרתן היתירה של העבירות נשוא הרשעת הנאשם נגזרת מצד אחד מהתועלת שמפיקים בעלי מועדוני הימורים, המארגנים משחקים שהם אבן שואבת למהמרים למיניהם, רובם מכורים המשועבדים למשחקים אסורים, שתוצאותיהם קשות ואף הרסניות.
2. מכאן חובתם של בתי המשפט לעשות לשירושם של משחקי מזל, כפי שפסק בית המשפט העליון, ברע"פ 9140/99 רומנו נ' מדינת ישראל, פד"י נד(4) 349, (2000), עמ' 370-371 מפי כב' השופט י' זמיר:
"התכלית הברורה של סעיף 224, יחד עם סעיף 225 האוסר ארגון או עריכה של משחקים אסורים וסעיף 228 האוסר החזקה או ניהול של מקום למשחקים אסורים, היא מניעת נזק שעלול להיגרם על-ידי משחקי מזל. פנים שונות לנזק זה. הנזק העיקרי נובע מתוצאות הלוואי של התופעה המוכרת בישראל, כמו במדינות אחרות, של התמכרות למשחקי מזל. ההתמכרות גורמת נזק, בראש ובראשונה, לאדם המתמכר למשחקים אלה ולבני המשפחה של אותו אדם. אך הנזק-חינוכי, חברתי וכלכלי- מתפשט מעבר לכך אל הציבור הרחב. "
וכן פסק הדין בעע"מ 4436/02, תשעים הכדורים- מסעדה, מועדון חברים נ' עיריית חיפה - המחלקה לרישוי עסקים, פ"ד נח(3), 782 (2004).
גישה סלחנית לא תקדם מימוש התכלית החקיקתית ולא תיישם את ההלכה, שבית המשפט העליון קבע בפסקי הדין הנ"ל, וחזר וקבע בע"פ 6474/03, מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3), 721 ,עמ' 726-727 (2004). שם נפסק במפורש שיש לנקוט בצעדים שיקדמו הוקעת התופעה של ניהול משחקים אסורים, על כל השלכותיה השליליות, על ידי הטלת עונשי מאסר בפועל לתקופה משמעותית.