1. הנאשם, עמאר בן איברהים מרזוק, יליד 1985, הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, שיחס לו את העבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע- עבירה לפי סעיף 499 ל
חוק העונשין,
התשל"ז-1977 (להלן: "
החוק"); חטיפה לשם סחיטה- עבירה לפי סעיף 372 לחוק + סעיף 29 לחוק וסחיטה באיומים - עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק + סעיף 29 לחוק.
עובדות כתב האישום
בין אחמד בין מחמוד כבהא (להלן: "
המתלונן") לבין אחות הנאשם (להלן:
"האחות") היו במהלך השנים 2005-2006 קשרי ידידות קרובים (להלן: "
הקשר").
ביום 7.7.06 נודע לנאשם ואחיו אמיר ומושיר (להלן: "
אמיר" ו- "
מושיר" או "
האחים"), על מערכת יחסים זו, ואז קשר הנאשם קשר עם האחים לחטוף את המתלונן על מנת לאלצו להתחתן עם האחות.
ביום 7.7.06 בסמוך לשעה 16:20 חיכה המתלונן בצומת כפר קרע להסעתו לעבודה בחולון. בהתאם לקשר הפלילי ולקידומו, הגיע הנאשם עם האחים ברכב לצומת, עצרו ליד המתלונן, ירדו מהרכב, אמיר החזיק בגז מדמיע ומושיר החזיק בידו קרש עץ. כנטען, שלושתם כפו על המתלונן לעלות לרכבם, תוך שהם מאיימים, כי ייהרגו אותו במידה והוא לא יעשה כן, כל זאת כדי לסחוט אותו.
בהמשך נסעו הנאשם והאחים לביתם ושם הודיעו למתלונן שהם יודעים על הקשר בינו לבין אחותם וכי עליו להתחתן איתה. המתלונן סירב לדרישה זו ובתגובה איימו הנאשם והאחים כי ייהרגו אותו אם הוא ידחה את הצעתם, תוך שהם מטילים עליו אימה. בעקבות איום זה הסכים המתלונן להתחתן עם האחות.
כדי לממש את תוכניתם, אמיר ניסה לאתר אדם אשר יהיה מוכן לחתן את המתלונן עם אחותם, בעוד מושיר והנאשם שומרים על המתלונן לבל יעזוב את הבית. בהמשך נסעו האחים, הנאשם, אחותו ואביו יחד עם המתלונן לשיח' של כפר קרע, אך הוא סירב לערוך את הטקס, ואז הם חזרו לבית.
בהמשך, הצליח אמיר למצוא עורך דין שהסכים לערוך את חוזה הנישואין. המתלונן חתם על החוזה בעקבות הלחצים והאיומים של הנאשם ואחיו.
2. טיעוני הצדדים
א. טענות המאשימה
ב"כ המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל ממושך, מאסר על-תנאי מרתיע, קנס וכן פיצוי למתלונן. בא כוח המאשימה הטעימה את הנקודות הבאות לחומרה:
1. הנאשם היה שותף לביצוע המעשים החמורים שגרמו לשלילית חירותו וחופש תנועתו של המתלונן, צעיר בשנים בן 19 שנים. הנאשם והאחים אילצו את המתלונן לקבל את אחת ההחלטות הגורליות בחייו, קרי ההחלטה להתחתן, תחת איומיהם.
2. העבירות שבהן הורשע הנאשם, חמורות הן, ובמיוחד עבירת החטיפה לשם סחיטה שהעונש שקבוע בצדה הנו 20 שנה. שלילית חירותו של אדם במשך שעות מהווה מעשה עברייני קשה ובלתי נסבל.
3. על ביהמ"ש להעביר מסר מרתיע לעבריינים פוטנציאליים, שכן לעיתים מעשים על רקע דומה מסתיימים ברצח ומכאן חשיבות מסר כזה.
התרבות והמנטאליות לא יכולות לשמש הגנה לנאשם, ואף לא נימוק לקולא. חובתו של כל אזרח, תהיה השייכות האתנית, התרבותית והמסורתית שלו ככל שתהיה, לציית לחוק כשווה בין שווים.
4. לנאשם עבר פלילי בעבירות רכוש ונשיאת סכין שלא למטרה כשרה. (ראו:
ת/22).
5. בניגוד לטענת הנאשם, הצדדים לא הגיעו לסולחה, שכן המתלונן העיד בפני כב' השופט פינקלשטיין, במסגרת התיק שמתנהל נגד האחים, שלא היתה סולחה וכי הוא לא מעוניין בסולחה.
מכל האמור לעיל, סבורה המאשימה כי יש להטיל על הנאשם עונש כמפורט בראשית דבריה שהובאו לעיל.
ב. טענות ב"כ הנאשם
1. לעומת זאת, ביקש בא כוח הנאשם להסתפק בתקופת המעצר של הנאשם, לחילופין להטיל עליו עונש מאסר שיהיה ניתן לרצותו בעבודות שירות.
2. הסניגור העלה את השיקולים הבאים לקולא:
א. גילו הצעיר של הנאשם, שבזמן ביצוע העבירות היה בן 21.
ב. הנסיבות המיוחדות של המקרה וכן הרקע, המסורת, המנהגים והתרבות של הנאשם ומשפחתו, הם אלה שגרמו להם להסתבך בפרשה זו, שלטעמו, יש לתת משקל לכך ובעניין זה הוא מפנה להודעתה של האחות במשטרה שהוגשה וסומנה ת/23.