(בעניין הנאשם 1)
1. הנאשם 1 אשר זוכה עפ"י הכרעת הדין מיום 14.12.05, חזר לפני בית משפט זה על פי מצוות בית המשפט המחוזי אשר קיבל את ערעור המאשימה והפך את הקערה על פיה לגביו בלבד, בע.פ 538/06 והרשיעו בדין בעבירה של שיבוש מהלכי משפט בניגוד לסעיף 244 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). התיק הוחזר על מנת שבית המשפט זה יגזור את דינו של נאשם מספר 1.
רקע:
2. ביום 10/11/98 נערכו בחירות לרשויות המקומיות, וביניהן למועצה המקומית אעבלין (להלן - "המועצה") ולרשות המועצה (להלן - "הבחירות"). בבחירות זכה המתמודד יוסף חיידר. ביום 15/12/98 הגיש מר נור סלמאן ערעור על הבחירות לבית המשפט המחוזי בחיפה בתיק ה.פ. 500/98 (להלן - "תיק האב"), במסגרתו הורה כב' השופט ר' ג'רג'ורה ביום 17/2/99 למשטרת ישראל לפתוח בחקירה בנוגע לשוחד ואיומים הנוגעים לבחירות. החשד היה כי עבור חלק מתושבי אעבלין נבנו ע"י המועצה והעומד בראשה זמן קצר לפני הבחירות קירות תומכים ונסללו כבישים, וכל זאת בתמורה להצבעה עבור מר יוסף חיידר לראשות המועצה.
3. הנאשם 1, שימש בתקופה הרלוונטית לכתב האישום מזכיר המועצה. ביום 19/5/99 סמוך לשעה 9:00 הגיע צוות של שוטרים למועצה לערוך חיפוש ותפיסת מסמכים. השוטרים הבהירו לנאשם 1 כי יערך חיפוש במשרדו, ואז, פנה הנאשם 1 לנאשמת 2 (שזוכתה בהכרעת הדין מיום 14.12.05 בתיק זה), וביקש ממנה לסלק ממשרדו מסמכים שונים. נאשמת 2 העבירה את המסמכים לתא המטען של רכבה שעמד סמוך למועצה. מאוחר יותר נאשמת 2 הובילה את החוקרים למסמכים שהוסתרו בתא המטען של רכבה ונתברר כי בין המסמכים שהוציאה הנאשמת 2 מהמועצה קיימים מסמכים מהותיים הנוגעים לחקירה ומסמכים אחרים הנוגעים לעבודת המועצה. מסמכים אלו התגלו בשקית שחורה בתוך תא המטען של נאשמת 2. מדובר בעיקר בתצהירים של תושבי המועצה, הקשורים ישירות לחקירת המשטרה בנוגע לשוחד בחירות (ת/4 א-ד) ומסמכים ת/8א ו-ת/8ב, הקשורים לעבודת המועצה.
כאמור, על בסיס התרחשויות אלה הורשע נתבע 1 ע"י ערכאת ערעור ביום 29.6.06 בעבירה של שיבוש מהלכי משפט בניגוד לסעיף 244 לחוק העונשין.
4. בטיעונים לעונש מבקשת התביעה להטיל על הנאשם מאסר שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי וכן קנס. לחיזוק עמדתה הפנתה התביעה את בית המשפט לערעור פלילי 867/85 - פנחס מחרבי נ' מדינת ישראל . פ"ד מב(2), 802. בנוסף, מבקשת התביעה לקבוע כי יש בעבירת שימוש מהלכי המשפט על פי סעיף 244 לחוק העונשין, בה הורשע נאשם מס' 1, קלון.
5. הסניגור המלומד, טען כי לנוכח הזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירה ולנוכח העובדה ששתי הערכאות הגיעו למסקנה שונה אין להטיל על נאשם 1 עונש כה חמור. לטענתו מדובר במקרה גבולי אשר אין בו קלון. לתמיכה בטענותיו הפנה הסניגור המלומד לת.פ (חי) 1058/01 פרקליטות מחוז חיפה נ' הזימה עלי, אשר ניתן ביום 31.10.04.
העונש:
6. העבירה בה הורשע הנאשם הינה עבירה חמורה המקבלת משנה תוקף שמדובר בעובד ציבור אשר אמור לשרת את הציבור ולהינות מאמונו וכן להשתמש בסמכויותיו כנאמן לציבור. לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
א. 4 חודשי מאסר שכולם יהיו על תנאי למשך 3 שנים מהיום והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין ויורשע בה.
ב. קנס כספי בסך של 4,000 ש"ח .
האם מדובר בעבירת קלון:
7. השאלה הנוספת שיש להכריע בה, היא השאלה האם העבירה בה הורשע נאשם 1, דהיינו עבירה על פי סעיף 244 לחוק העונשין, היא עבירה שיש עימה קלון. שקלתי את מכלול טענות הצדדים ועיינתי באסמכתאות והגעתי למסקנה כי הדין במקרה זה עם הנאשם ועל כן יש לקבוע כי ההרשעה בעבירה לפי סעיף 244 בנסיבותיו של תיק זה אין בה משום קלון. אבהיר מסקנתי זו.ב
בשורה של פסקי דין, שניתנו בהקשרים שונים, ובהם גם בקשר לכשירות לכהן במשרה ציבורית, ביקש בית המשפט לתת תיאור כללי, או מעין הגדרה, לעבירה שיש עמה קלון. בין השאר אמר בית המשפט כי הקלון נובע מהתנהגות המגלה שחיתות או מטילה בהכרח כתם מוסרי (ראה: בג"צ 135/66 אוחנה נ' ראש המועצה המקומית קרית-שמונה, פ"ד כ (2) 634, עמ' 637). קלון הוא פגם מוסרי המעיד על בעליו שאין הוא ראוי לבוא בקהל ישרים, וממילא אין הוא ראוי לשאת באחריות ציבורית להחלטות ולמעשים אשר ענייני הכלל ושלום הציבור תלויים בהם (ראה: בג"צ 436/66 בן אהרן נ' ראש המועצה המקומית פרדסיה, פ"ד כא(1) 561, עמ' 564). וכן עבירה שיש עמה קלון מתייחסת למעשים או מחדלים הממיטים חרפה על עובד המדינה המתחייב בהם (ראה: עש"מ 4/81 אוחיון נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 494, עמ' 498, וכן ראה: עש"מ 4123/95 - יוסף אור נ' מדינת ישראל - נציב שרות . פ"ד מט(5), 184 ,עמ' 189-190).
אמירות אלה ודומות לאלה יוצרות אווירה סביב העבירה; הן מצביעות על כיוון ללכת בו; ויש בהן כדי לסייע לחוש המומחיות של המשפטן לצורך קביעה אם מעשה או מחדל מסויים יש בו משום קלון. אולם אמירות אלה, כל אחת לחוד ואף כולן יחד, עדיין אינן נותנות הגדרה ממצה או מבחן ברור.
8. למרות שאין הגדרה נורמטיבית של המונח "עבירה שיש עימה קלון" ניתן למצוא בפסיקת ביהמ"ש העליון סיווג לשלוש קבוצות וזאת למרות שהמשקל המכריע בשאלת הקלון, הנתון לנסיבות הספציפיות של כל מקרה הסיווג הוא :
א. עבירות שבדרך כלל יש עמן קלון, אך הנסיבות המיוחדות בהן נעברה העבירה שוללת את הקלון.ו
ב. עבירות שבדרך כלל אין עמן קלון, אך בגלל הנסיבות המיוחדות בהן נעברה העבירה, נדבק בהן הקלון.נ
ג. עבירות נייטרליות או גבוליות, שיכול שיהיה עמן קלון ויכול שלא.