גזר דין בתיק פ 4813/05

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום, בביצוע עבירה של הסעה שלא כדין- עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

מעובדות כתב האישום עולה כי בתאריך 31.03.05, הסיע הנאשם ברכבו שלושה תושבים זרים שאין בידם אישורי כניסה ושהייה בישראל על פי דין.

בטרם הטיעונים לעונש, נשלח הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן.

מתסקיר מיום 10.03.08 עולה כי הנאשם רווק, מתגורר ברהט. מזה כחצי שנה הוא בעל מכולת, כעת עומד בפני נישואין.

הנאשם הודה בפני שירות המבחן בביצוע העבירה נשוא כתב האישום אולם התקשה לקחת אחריות  והסביר את הרקע לביצוע העבירה כאמצעי להתמודדות עם קשייו הכלכליים.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם מסתיר ומטשטש, מתקשה לכבד את גבולות החוק ומתקשה להתייחס לחומרת התנהגותו. לאור זאת, סבור שירות המבחן כי נדרשת ענישה ממשית והרתעתית. עם זאת, מאחר ולנאשם, אין הרשעות קודמות, סבור שירות המבחן כי הטלת עונש מאסר בפועל, עלול להביא לכך שהנאשם יפנים נורמות עברייניות ולאור זאת השירות ממליץ על הטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות בצירוף מאסר מותנה ארוך ומרתיע.

במסגרת הטיעונים לעונש עתרה ב"כ המאשימה, להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס כספי, פסילת רישיון ואיסור שימוש ברכב וזאת על אף העובדה כי מדובר בנאשם ללא הרשעות קודמות ובהתחשב במדיניות הענישה בעבירה נשוא הרשעת הנאשם.

מנגד עתר ב"כ הנאשם להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות לאור העובדה כי מדובר בבחור צעיר, נעדר עבר פלילי, הודה בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי יקר, ממועד ביצוע העבירה חלפו יותר משלוש שנים, בהן לא הייתה לו הסתבכות נוספת עם החוק.

ב"כ הנאשם עתר שלא לפסול את רישיונו של הנאשם מאחר ולטענתו, לא קיימת חובת פסילה על פי חוק.

הנאשם:

הביע צער וחרטה על מעשהו וטען כי לא ישוב לבצע עבירה דומה.

הנאשם יליד 1985. כאמור, אין לחובתו הרשעות קודמות.

בחוו"ד הממונה על עבודות השירות מיום 19.05.08, נקבע כי הנאשם יכול לעבוד בכל עבודת שרות ללא מגבלה.

המדובר בעבירה חמורה של הסעת שוהים בלתי חוקים.

שאלת מדיניות הענישה הראויה בעבירה זו נדונה בביהמ"ש העליון, במסגרת רע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) ושם נקבע:

"ראוי להם לבתי המשפט כי יישמו את ההלכה בהתאם לטעמיה ולתכליתה, בתיתם דעתם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, דגש על "כל מקרה ומקרה". ואמנם, כשם שאין אדם דומה לחברו וכל אדם הוא לעצמו, כן שונות הן נסיבותיו של עבריין פלוני ונסיבותיה של עבירה שעבר מנסיבותיו של עבריין אלמוני ונסיבותיה של עבירה שעבר הוא. כך, למשל, יש לתת ביטוי לנסיבותיו האישיות של העבריין, בהן גילו, מצב בריאותו, מצבו המשפחתי ועוד כיוצא-באלו נסיבות שלעניין..."

ביהמ"ש העליון הבהיר את הצורך להמשיך במדיניות המחמירה שנועדה להרתיע בפני בצוע עבירות על חוק הכניסה לישראל תוך שהוא מדגיש כי יש להידרש בכל מקרה לנסיבות הספציפיות ובכלל זה הנסיבות האופפות את ביצוע העבירה.

ובמקרה דנן:

עומד בפני נאשם שהינו בחור צעיר ללא עבר פלילי, אשר כשל ומעד פעם אחת. מיום חלוף העבירה חלפו למעלה משלוש שנים במהלכן לא שב הנאשם לבצע עבירות כלל. הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי יקר.