יוסף כהן, יליד 1926 (להלן: "
הנאשם"), מייבא ומאחסן מוצרים שונים כולל מצרכי מזון מזה שנים רבות. את עסקיו ניהל הנאשם בזמנים הרלוונטיים, בין היתר במחסן שברחוב התחייה 22 ת"א (להלן: "
מחסן א'") ובמחסן שברחוב יהודה הימית 22 ת"א (להלן: "
מחסן ב'"). בשנים, שיפורטו להלן, ניהל הנאשם את שני המחסנים בתנאים סניטאריים בלתי נאותים.
בגין ניהול מחסן א' הועמד הנאשם לדין בת"פ 7984/99 (להלן: "
התיק הראשון"), והורשע על פי הודאתו בניהול עסק ללא רישיון מאת המנהל, אחסון מזון בתנאים בלתי סניטאריים, העברת מזון מזוהם ובלתי ראוי לצריכת אדם, תוך הפרת צו תפיסה ועיכוב. דינו של הנאשם נגזר בתאריך 7.12.00. הוא חוייב בתשלום קנס, ניתנה לו אורכה להשיג רישיון כדין, שאם לא כן העסק ייסגר (להלן: "
צו הסגירה"). כניסתו של צו סגירה נדחתה ל- 1.04.01. הנאשם אישר בחתימת ידו קבלת גזר הדין וצו הסגירה. כמו כן חויב הנאשם לחתום על התחייבות בסך 6000ש"ח שבמשך שנה מיום 1.04.01 ימנע מלבצע עבירה מהעבירות בהן הורשע.
הנאשם לא קיבל רישיון כדין, וצו הסגירה נכנס לתוקפו. למרות זאת, המשיך הנאשם לנהל את העסק במחסן א', ועל פי הטענה אחסן בו מוצרי מזון בתנאים סניטאריים בלתי ראויים.
בנוסף מיוחס לנאשם ניהולו במקביל של מחסן ב' שגם בו אוחסן מזון בתנאים בלתי סניטאריים. בהתאם לכך הוגש נגד הנאשם כתב אישום בת"פ 3239/04 (להלן: "
התיק השני").
מכותרת כתב האישום שבפני, שהוגש לבית המשפט ב- 8.08.05 (להלן: "
התיק דנן"), עולה שהאישום בתיק השני נמחק מחמת אי איתורו של הנאשם. בתיק דנן חמישה אישומים: שניים שעניינם, אי קיום צו סגירה שיפוטי (אישום ראשון) ואחסנת מזון בתנאים בלתי סניטאריים (אישום שלישי), מתייחסים למחסן א'. שלושת האישומים הנותרים מתייחסים למחסן ב'. הנאשם מואשם בעבירות על סעיף 2 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (איכות מזון) תשי"ח-1958 וסעיף 39(ג)(4), 39(א)(2) לחוק המצרכים והשירותים תשי"ח-1958.
הנאשם הערים קשיים על ניהול המשפט בתיק דנן, למרות ההתחשבות לה זכה בגין גילו המתקדם. מהפרוטוקול משתקף שהנאשם לא התייצב פעמים רבות (3.11.05, 6.04.06, 25.06.06, 13.07.06), ובהופיעו לא נרתע מלטעון טענות שהובררו בסופו של יום כבלתי נכונות (ראו למשל הטענה בעמ' 12 ש' 3 לפרוטוקול). הנאשם לא שיתף פעולה עם מפקחי הרשות, שנשלחו על ידי בית המשפט לבדוק טענותיו (עמ' 10 לפרוטוקול), כשכל אותה עת הוא ממשיך לנהל עסקיו במחסנים בתנאים סניטאריים ירודים ביותר, המשתקפים בדוחות מתאריכים 1/3/06, 12/7/06 ו- 14/2/07.
רק ב- 29/11/06 התאפשר לבית המשפט לקבל תשובת הנאשם לעובדות כתב האישום. משכפר, הוחלט שימונה לו סנגור מהסנגוריה הציבורית. בהתאם לכך מונה עו"ד א. דובין לייצג את הנאשם. כמו כן, הוזמן דוח עדכני באשר לנעשה במחסנים. גם הדוח האחרון מתאריך 14.02.07 משקף תנאים תברואתיים חמורים ביותר במחסן א'.
בישיבת יום 10.04.07 התקבלה בקשת הסנגור להתיר לנאשם לחזור מהכפירה. הנאשם הודה והורשע בעובדות כתב האישום (עמ' 20 לפרוטוקול).
בטיעוניה לעונש הגישה התובעת את במ/3 - הכרעת הדין וגזר הדין בתיק הראשון, את גיליון הרשעות במ/2, דו"ח מיום 4.11.03 בצירוף תמונה במ/4 ו- במ/4א. היא נדרשה לחומרתן של העבירות כלל, המקבלות משנה חומרה לנוכח העובדה שאת מחסן א' ניהל הנאשם שנים תוך הפרת צו שיפוטי. כמו כן הדגישה התובעת את החומרה שבאחסון תבליני מזון בתנאים כה ירודים, שיש בהם לפגוע באיכותם, כך שמכירתם לצרכנים בשוק הפתוח עלולה ליצור סיכון תברואתי. היא הביאה לידיעת בית המשפט את העובדה שביום 19.11.02 הנאשם נחקר תחת אזהרה בגין הפרת הצו השיפוטי ובתגובה טען שצו סגירה חל רק על קומה ב' של מחסן א', טיעון שאיננו נכון בעליל. התובעת הוסיפה שבאותו יום 19.11.02, התחייב הנאשם להפסיק את העיסוק ולסלק ממחסן א' שקים שהכילו, לטענתו, מלאי ישן והוא לא עשה כן. בכך רואה התובעת זלזול חמור שהפגין הנאשם כלפי רשויות האכיפה והליכי בית משפט.
התובעת ביקש שייצא מלפני בית המשפט צו שיתיר לפקחים עירוניים ופקחי משרד הבריאות להיכנס למחסנים לרוקן התכולה ולהשמידה, מבלי שציינה מקור הסמכות לעשות כן. כמו כן ביקשה לגזור על הנאשם קנס גבוה מאוד, והוסיפה שלנוכח גילו המתקדם, אינה עומדת על אמצעי ענישה אחרים חמורים יותר(עמ' 23 ש' 10).
באופן טבעי ביקש הסנגור לא להחמיר עם הנאשם, להתחשב בהודאתו, גילו ובמצבו הבריאותי והכלכלי הקשה. הוא הגיש תעודה רפואית במ/5, המשקפת לטענתו רק חלק מתחלואיו של הנאשם. כמו כן, ביקש לקבל, שהנאשם צמצם באופן דרסטי את עסקיו, מחסן ב' נסגר, (לעובדה זו הסכימה גם התובעת עמ' 22 ש' 4) וגם מחסן א' בשלבי חיסול ומכירה סופיים, כעולה, לטענתו, מהחוזים במ/6. כמו כן ביקש ליתן משקל לקולא לעובדה שהנאשם היה קורבן לשוד במהלכו הוכה קשות וכסף רב נגנב ממנו. כיום הנאשם איש קשיש חולה, שאמצעיו דלים מאוד. לדעת הסנגור, הנאשם הוא אדם נורמטיבי שהיה חבר באצ"ל ותרם לתקומת המדינה.
הנאשם עצמו פנה לבית המשפט וחזר על הטענות באשר למצבו הבריאותי והכלכלי הקשה, שהוחמר עוד יותר בשל השוד האלים שבוצע בו ואשר במהלכו הוכה קשות וכל כספו נגזל ממנו.
לאחר ששמעתי הטיעונים, עיינתי במסמכים, הגעתי למסקנות כדלקמן:
- יחסו המחמיר של המחוקק לעבירות נשוא הרשעת הנאשם נלמד מהעונשים שנקבעו לצד כל אחת מהן. בגין ניהול עסק תוך הפרת צו שיפוטי העונש המקסימאלי, שבית משפט זה מוסמך לגזור הוא שלוש שנות מאסר. בגין החזקת מזון בתנאים בלתי סניטאריים העונש המקסימאלי הוא שנת מאסר. בגין כל אחת מהעבירות מוסמך בית המשפט להשית עשרות אלפי שקלים כקנסות בהתאם להוראת סעיף 61(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
- הנאשם עבר את העבירות בנסיבות מחמירות במיוחד, לנוכח משקלם המצטבר של נתונים עליהם אין מחלוקת כדלקמן:
א. מחסן א' הופעל תוך הפרת צו הסגירה, החל מה- 1.04.01 , ועד היום.
ב. התנאים המחפירים שבהם החזיק הנאשם טונות של תבליני מזון למאכל אדם כגון: קינמון, פלפל שחור, שבבי תפוחי אדמה ועוד, כמשתקף מהדוחות במיוחד ת/4א+ ת/4, באופן המבסס מסקנה, שעצם החזקתם מגיעה לכדי מפגע סביבתי הפוגע בשכנים ומכוח קל וחומר מכירתם לקהל הצרכנים, מהווה סכנה לבריאות הציבור, כפי שטענה התובעת.
ג. הערמת קשיים על עבודתם של פקחי הרשויות בתקופה שחלפה מאז נכנס צו הסגירה לתוקפו.