ביום 30.4.08 הודיעו הצדדים, כי הגיעו להסדר טיעון, על פיו חזרו בהם הנאשמים מכפירתם, הוגש כתב אישום מתוקן, הנאשמים הודו בו. הנאשמים 1 ו- 2, הוסכם כי יישלחו לקבלת תסקיר שירות מבחן: האחד בשל גילו, והשני בשל מצבו הנפשי. הודע, כי
אין הסדר באשר לעונש.
כי כן בהרשעת הנאשמים ובשליחת הנאשמים לקבלת תסקיר בעניינם
וביום 9.7.08, בטיעון לעונש לאחר קבלת התסקירים, כאשר כל צד טוען כמידותיו.
התובעת המלומדת, הגב' עו"ד שלום, בטיעון מסודר ובהיר, כדרכה. בהגשת הרשעות קודמות של נאשמים 1 ו-3 ובהפניית בית משפט לרקעם של דברים האמורים בכתב האישום.
בהפניה, כי נאשמים 1 ו- 2 אחים הם וכי נאשם 3 מאורס לאחותם.
השלושה בגילאי ה- 20 תושבי טירה, אשר עובר לאירועי כתב האישום עבדו נאשמים 1 ו-2 בחנות בהרצליה, בסופר מרקט.
באמירת תביעה, כי הרקע לאירועים הוא באותה הקנטה של אחד העובדים את נאשם 2. בהפגעותו של נאשם 2 מההקנטה, בניסיון המקניט לפייס, ובדחיית נסיונות הפיוס על ידי נאשם 2 ובפנותו באיום כלפי אותו עובד, כאשר בידו דוקרן.
ומכאן, כדברי תביעה, בפתיחת "מסע נקמה" כנגד העובד, אליו הצטרפו נאשמים 1 ו-3. בבקשת הנאשמים לפגוש באותו עובד, ובמקומו - פגישתם במתלונן
אשר ניסה למנוע האירועים כמפורט בכתב האישום, בנסיונו ובבקשתו להגן על אותו עובד המוזכר ברישא דברים.
ומכאן, למתקפת כנגד המתלוננים כמתואר בעובדות כתב אישום, כאשר הנאשם 1 היכה באמצעות דוקרן את המתלונן באיזור המותן, נאשם 3 היכה את המתלונן וניסה לדוקרו בפניו בדוקרן אחר, ונאשם 2, בשותפותו לתיגרה בעצם נוכחותו,כאשר קודם לכן איים על העובד האחר באמצעות דוקרן.
בהצבעת תביעה על הפגיעות החמורות אשר נגרמו למתלונן: פגיעות בכליה, כאשר הגיע במצב קריטי לבית החולים ונשקפה סכנה לחייו.
באמירת תביעה, כי הנאשמים שותפים להתגברות האלימות בחברה, וזאת - כאשר עקב אימרה של סתם, לא היססו לשלוף דוקרנים, באו במטרת נקמה, תקפו את המתלונן ללא פרובוקציה מצידו, כאשר לא היה קשור לכל דבר. באמירתה, כי מדובר בבריונות לשמה, כאשר הכעס הופנה מאותו עובד בעטיו ההקנטה בתחילתם של דברים, אל אותו מתלונן אשר נפגע בסיומו של יום.
לנאשמים1 ו-3 הרשעות קודמות, כאשר לחובת נאשם 3 הרשעה משנת 2004 בעבירת אלימות ובגינה ריצה מאסר בפועל של שנה ומאסר על תנאי היה תלוי מעל ראשו ואך חודשיים חלפו מפקיעתו.
נאשם 2, אכן, לא דקר ולא היכה את המתלונן חרף הדחיפות ההדדיות, אך נאשם 2
הוא היוזם, הוא הנפגע ובעטיו פתיחת המסע והמשכו.
בסקירת תביעה מלומדת דברי שירות מבחן, ובאמירתה, כי לא קרו האירועים מהר, אלא היתה חשיבה; הווה אומר, לאחר אשר הופרדו הניצים -
חזרו הנאשמים ורק אז בוצעה הדקירה.
בבקשת תביעה להטיל על הנאשמים מאסר בפועל ממשי של מספר שנים כביטוי חומרא של אלימות, בריונות של שלושה, עם סכינים, כמו גם פיצוי למתלונן, מי אשר נזק נגרם לו, אושפז בבית חולים ל 8 ימים, נגרמה לו פגיעה בכליה. בנוסף לכך בקשת תביעה למאסר על תנאי (ראה פסיקה תע/3).
ביקשה תובעת מלומדת
לאבחן בין שלושת הנאשמים. באמירתה, כי חרף העובדה כי נאשם 1 הוא הדוקר והדומיננטי יותר בתקיפה, הרי גם נאשם 3 ניסה לדקור ולחובתו עבר משמעותי יותר מאשר לנאשם 1 לכן, לגירסת תביעה, עונשם של שניים אלה - אמור להיות זהה.
באשר לנאשם 2, כדברי תביעה, ניתן להסתפק בעונש נגזר משני הנאשמים באופן פחות מהם לאור חלקו והעדר עבר פלילי.
הסניגור המלומד עו"ד חזקיה,טען לנאשמים כל אשר ניתן לטעון לטובתם, בסניגוריה ראויה.
בהפנייתו לאותה הקנטה כלשון כתב אישום בסעיף 3 שם כלפי נאשם 2 של אותו עובד.
באמירת סניגור מלומד כי אין מדובר בהקנטה סתם, ובכל מקרה הופנתה היא לאדם, על אישיותו שלו, לא אדם רגיל, אדם אשר רמת פגיעותו גבוהה מאוד, כמו זו של נאשם 2.
באמירת סניגוריה, כי אין חולק כי מדובר באירוע מתמשך, אך בדבריו כי כעולה מסעיפים 6 ו-7 לכתב אישום הרי חרף העובדה כי ברשות הנאשם 2 חפץ חד/דוקרן
לא עשו
השלושה שימוש בו כאשר הפרידו בין הניצים, העובדים. כדברי סניגוריה, כי לא היתה הכוונה
לדקור אלא לאיים "ולהחזיר את הכבוד האבוד של נאשם 2".
ובאשר לאירוע עצמו - בדברי סניגוריה - מדוע המתלונן לא ברח כאשר נאשם 1 צעק אליו? כיצד בא הוא לנאשם ואמר לו "תדקור, נראה אותך?"