הרשעת הנאשם
ביום 25.1.05, בשעה 02.00 לערך, הצית ישראל כלפא , ידידו הצעיר של הנאשם, רכב השייך לאחד, יוסף בן-צבי, עמו היתה עירית ייני, מכרה של הנאשם מזה שנים אחדות, בסכסוך כספי. בשעת מעשה היו נוכחים במקום גם הנאשם ועירית ייני, שההצתה נעשתה על דעתם ובעצה אחת עמם. כתוצאה מן ההצתה נשרף, כליל, תא הנוסעים והנהג של הרכב, שחנה בחניון של בנין מגורים בגבעתיים.
התביעה הגישה כתב-אישום כנגד השלושה, מתוך שסברה, כי שלושתם נטלו חלק בהצתה, כמבצעים בצוותא, וייחסה להם עבירות של
קשירת קשר לביצוע פשע והצתה.
כלפא וייני הודו במיוחס להם בכתב האישום ודינם נגזר. על כלפא גזרתי, בין היתר, מאסר בפועל בן 24 חודשים ואת ייני חייבתי במאסר מותנה משמעותי ובקנס ונתתי צו מבחן בעניינה. הטעמים להקלה בעונשה, נעוצים במצבה הנפשי הקשה מזה שנים הרבה, שבגינו היא באה ויוצאת בשערי בית החולים הפסיכיאטרי, לאשפוזים חוזרים ונשנים. גם לאחרונה היתה נתונה באשפוז שכזה ומטעם זה לא הובאה להעיד במשפטו של הנאשם.
לעומת זאת, העיד כלפא במשפט. על בסיס עדותו המהימנה וראיות נוספות, ובהן צילומי סרט האבטחה בחניון הבנין שבו חנה רכבו של בן-צבי, מצאתי, אכן, גם את הנאשם, שלא האמנתי לגירסתו המיתממת והמכחישה, כמבצע בצוותא בהצתה, וכך גם כאחד מקושרי הקשר להצית את הרכב האמור.
הנימוקים המפורטים, הממצאים העובדתיים וקביעותי, ניתנו בהכרעת-הדין בעניינו של הנאשם ואין לי צורך לחזור ולפרטם במלואם. אעמוד על מקצתם, בהמשך.
הנסיבות
הנאשם הוא רווק, יליד 1968, מבני-ברק. עירית ייני נולדה ב- 1972 וישראל כלפא ב- 1985. על מערכת היחסים בין השלושה, הנאשם - בוגר ובעל אישיות משפיעה וסמכותית, עירית ייני, הלוקה בנפשה, וכלפא, הצעיר לימים, עמדתי בהכרעת הדין. קבעתי, בין היתר, כי יש רגליים להערכה, כי הנאשם הזמין את כלפא להפגש עמו ועם ייני, באותו לילה, כדי לשכנעו להצית, בפועל, את הרכב, על מנת לנקום בבן-ריבה של ייני. את זאת ניתן היה להסיק מתוך הנסיבות, כפי שנפרשו בפני במהלך המשפט. אולם גם אם אי-אפשר לקבוע, בבטחון, כי הנאשם יזם, מלכתחילה, לפני הפגישה, את מעשה ההצתה בידי כלפא, היו בפני די ראיות לקבוע, כי הקשר להצתה נקשר בין השלושה, לפחות, במהלך הפגישה שביניהם, שתחילתה שעות אחדות לפני ההצתה. עוד קבעתי, כי הנאשם תמך ברעיון ההצתה, שהועלה על ידי ייני, נטל חלק בהיוועצות שביניהם, אודות השאלה מי מהם יצית, בפועל, את הרכב ולבסוף אמר לשניים, כי יוכל לנצל את קשריו במשטרה, כדי לשחררם, אם ייעצרו. הוא הרגיע את כלפא, כדבריו, כי אין במקום מצלמות, הכווין את ייני, שנהגה ברכבה באותו לילה, אל תחנת דלק סמוכה ואף נטל בקבוק פלסטיק מאחד הפחים בתחנה, והושיטו לכלפא, כדי שימלא בו דלק. גם כאשר שבו לחניון עצמו, כך ניתן לראות בסרט מצלמת האבטחה, הוא צעד עמם לכיוון הרכב ואף הצביע לכיוונו, לאחר שיחה קצרה ביניהם. כלפא הצית את הרכב, אחרי שייני והנאשם יצאו מן החניון והמתינו לו ברחוב. לאחר ההצתה נסעו השלושה לעבר מסעדה, קנו מאכל ומשקה ואף ירדו לשפת הים, תוך שהשניים משבחים את כלפא, על ביצוע הצתת הרכב.
פרטתי את כל הנסיבות האלה, כדי להראות, כי לנאשם היה תפקיד מרכזי ברקיחת המזימה להצית את הרכב של בן-ריבה של ייני וגם במהלך הדברים עשה פעולות ענייניות חשובות, כדי לממש את הצתתו בידי כלפא. בהיותו הבוגר מבין השלושה ובעל אישיות סמכותית ומשכנעת כלפי הצעירה הלוקה בנפשה וכלפא הצעיר ממנו בשנים רבות, צריך לראות בו כדמות המרכזית בקשירת הקשר ובהצתה.
שיקולי הענישה
על חומרת עבירת ההצתה עמדתי בגזר דינו של כלפא. זו אחת מן העבירות החמורות שבספר החוקים ומקור החומרה - בסיכונים הרבים הטמונים בשליחת אש. כבר נאמר פעמים הרבה, כי אין לדעת, להיכן תגיע האש הניצתת ובמה תאחז. ובגדר הסיכונים, מלבד פגיעות ברכוש, גם סיכוני פגיעה בנפש. על כן, כך נקבע, העונש הראוי, דרך כלל, בגין עבירות הצתה, הוא עונש משמעותי ומחמיר של מאסר לנשיאה בפועל. בתי המשפט סטו ממיצוי הדין עם העבריינים, רק בנסיבות חריגות ובמקרים מיוחדים, כאשר נמנעו מכליאת העבריין המורשע מאחרי סורג ובריח. כך עשיתי בעניינה של ייני, מאחר ומצאתי, כי מצבה הנפשי החמור עד מאוד, כפי שנוכחתי בדבר גם באולם בית המשפט, יעמיד עונש של כליאתה בבית סוהר, על התאכזרות, ממש, כלפיה.
הנאשם לא הודה במעשיו וניהל, על פי הבנתו, משפט הוכחות. מובן, כי אין לזקוף לחובתו את ניהול המשפט. עם זאת, בנסיבות שכאלה, הוא לא יוכל ליהנות מפירותיה של הודייה, כדרך שבה נהנה מהם כלפא, שהודה במיוחס לו והיכה על חטא. גם העובדה, כי הודה באי- מניעת פשע ואף הביע צער על כך, איננה מביאה אותו בגדר מי שהוא בבחינת "מודה ועוזב ירוחם", ממש.
מנגד, זו הרשעתו הראשונה של הנאשם בדין. שמעתי מפיו ומסניגורו, אודות התנדבותו ארוכת-השנים למשמר האזרחי ולסיוע שהושיט, ועדיין מושיט, למשטרה בחשיפת עבריינים ובגילוים. עם זאת, צורמים את האוזן עד-מאוד הדברים שהשמיע לשני הקושרים האחרים, בשעת מעשה, אודות כך, כי ינצל את קשריו במשטרה, כדי לשחררם ממעצר, אם ייעצרו. מובן, כי יש בדברים אלה, שנאמרו על מנת לשכנע את השניים האחרים לבצע את ההצתה ואף להרגיעם, כדי לעמוד כנגד מעשי ההתנדבות שלו במשטרה.
עוד לקחתי בחשבון את העובדה, כי הנאשם היה נתון, לאחר ששוחרר ממעצרו, תקופה ארוכה, יחסית, בת כשנה כמעט, במעצר בית מלא, למעט הקלות שניתנו לו לצורך יציאה לעבודה, במהלך כחודשיים נוספים.
גם מכתבי ההערכה שהוגשו לי, מתוכם ניתן ללמוד על פעילות חיובית שלו, שימשו אצלי כשיקול לקולא, במשקלו הראוי.
את העובדה, כי הרכב לא נשרף כליל אי-אפשר לייחס לזכות הנאשם. בסופו של דבר, מערכת כיבוי האש שהיתה במקום וכן פעילותם המהירה של מכבי-האש, מנעו נזק גדול יותר ובעיקר - את התפשטות השריפה בבניין המגורים הזה. הסיכונים החמורים, גם בנסיבות כאלה, היו קיימים מלכתחילה. לא מעשי הנאשם ושותפיו לדבר-עבירה, הקטינו אותם.
לא ראיתי משקל ממשי בנימוק לפיו יהא הנאשם בסכנה בכלא, בהתחשב בכך שהביא עבריינים רבים למאסר. גם אם הדברים הם כך, כליאתו של אדם כזה ואפילו של איש משטרה שסרח ואשר פעל ללכידת עבריינים, יכולה להעשות במסגרת שב"ס, מתוך תשומת לב לעניינים אלה, כדי למנוע סיכוני פגיעה בו.
ברירת השיקולים
כאמור, גזרתי את דינו של כלפא לשנתיים מאסר בפועל. כבר ציינתי, כי הנאשם עצמו היה, למעשה, הדמות המרכזית והבוגרת שעמדה בבסיס מעשי העבירה של השלושה. ואם לא די בכך, הרי שאין הוא יכול ליהנות מפירותיה של הודייה, שהרי כפר במעשיו ואף לא הביע חרטה על כך, כיוצא מזה.
מן הדין, איפוא, לגזור עליו עונש חמור מזה שחוייב בו כלפא שותפו הצעיר, שהשפעתו של הנאשם עליו, היתה גדולה. עם זאת לא יהא עונש זה חמור בהרבה, בהתחשב בנסיבות לקולא שפירטתי.
בהתאם לכך, אני גוזר עליו את העונשים הבאים:
1.
30 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו בת 10 ימים.