1. ביום 19.11.06 הודתה הנאשמת בעובדות כתב האישום המתוקן (להלן: "
כתב האישום"), והורשעה ע"י ביהמ"ש במסגרת הסדר טיעון.
בכתב האישום המקורי יוחסו לנאשמת שני אישומים, האישום השני בעבירות של שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה, כאשר במסגרת הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, נמחק אישום זה מכתב האישום, ואף נערכו תיקונים מסויימים בעובדות האישום הראשון, הכל כמפורט במסמך במ/1 מיום 19.11.06, וכפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתב האישום שהוגש לביהמ"ש ביום 4.12.06.
2.
עובדות כתב האישום
הנאשמת שהינה ילידת 1950, עבדה במכללת אריאל (להלן: "
המכללה"), בין התאריכים 1.10.94 ועד 3.3.05 כמנהלת חשבונות, החל משנת 1996 שימשה כראש מדור ספקים ובנקים במחלקת החשבות במכללה, כאשר במסגרת תפקידיה היתה מורשית להנפיק שיקים בהתאם להוראות שקיבלה, לרבות שיקים לסטודנטים שהיו זכאים להחזרי תשלום מן המכללה, ואת השיקים היא הנפיקה באמצעות מערכת ממוחשבת.
הנאשמת היתה אמורה, כך עפ"י נוהל, להעביר את השיקים שהנפיקה לחתימת שני מורשי חתימה במכללה - המנכ"ל יורם שי וסמנכ"ל הכספים משה לב, ולהעבירם ליעדם, ואת העתקי השיקים היתה אמורה לתייק בקלסר המיועד לכך.
בין השנים 1998 ועד 2005 גנבה הנאשמת מן המכללה במספר הזדמנויות, בשיטתיות, לכל הפחות באמצעות 1,138 שיקים, סכומי כסף המצטברים בסך כולל של למעלה מ- 4,675,239 ש"ח, וזאת תוך ביצוע מעשי זיוף, מרמה ועבירות נוספות, הכל כמפורט בנספח א' המצורף לכתב האישום ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו.
בתחילת שנת 2000 הופעלה בהנהלת החשבונות של המכללה מערכת מחשוב חדשה בה פעלה הנאשמת וביצעה באמצעותה את הגניבה והמרמה, כאשר הפיקה באמצעות המחשב כ- 1,133 שיקים לפקודתה או לפקודת ילדיה: אורית מילר ואלון ירון מילר, בסכומים הנעים בין 2,000 ל- 5,000 ש"ח, ועל גבי שיקים אלה זייפה הנאשמת בכתב ידה חתימות הנחזות להיות חתימתם של מורשי החתימה, באופן שכל שיק נחזה להיות כאילו נמשך כדין, כאשר היא מעלימה את העתקי השיקים המזוייפים שהונפקו על ידה, נמנעת מלתייק את ההעתקים בקלסר המיועד לכך, כל זאת כדי למנוע חשיפת מעשי הגניבה, המרמה והזיוף שביצעה.
לאחר הנפקת שיק מזוייף, שינתה הנאשמת במחשב את שם המוטב לשם "הכנסות שכר לימוד תלמידים", ורשמה בפרטי השיק במחשב מספר זהות פיקטיבי של סטודנט, כל זאת על מנת למנוע את חשיפת מעשיה, ואת השיקים המזוייפים נהגה הנאשמת להפקיד בחשבונות שונים שלה ושל בני משפחתה, הכל כמפורט בנספח א' לכתב האישום.
בין השנים 1998 ועד 2000, תקופה בה פעלה מערכת מחשוב קודמת בהנהלת החשבונות של המכללה, גנבה הנאשמת כסף מן המכללה באמצעות שיקים במספר בלתי ידוע, תוך שהיא מזייפת ורושמת לפקודתה ולפקודת בני משפחתה, בסכומים שאינם ידועים, וביניהם 5 שיקים כמפורט בכתב האישום, בסכום כולל של 18,428 ש"ח.
במעשים המתוארים לעיל, גנבה הנאשמת סכום מצטבר של למעלה מ- 4,675,239 ש"ח, שהוא נכס מעבידה, כל זאת במאות מקרים, תוך שהיא מזייפת שיקים ומסמכי מחשב, הכל כפי שפורט לעיל.
עפ"י הודאתה, הורשעה הנאשמת בעבירות של:
א. גניבה בידי עובד, עבירה לפי סע' 391 לחוק העונשין (במאות מקרים).
ב. זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סע' 418 סיפא (במאות מקרים).
ג. עשיית שימוש במסמך מזוייף, עבירה לפי סע' 420 (במאות מקרים).
ד. קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סע' 415 סיפא (במאות מקרים).
ה. רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירה לפי סע' 423 (במאות מקרים).
3.
ראיות התביעה לעונש
התביעה העידה מטעמה את מר משה לב, ששימש בעת הרלוונטית סמנכ"ל הכספים במכללה וזה פירט בפני ביהמ"ש את המבנה הארגוני והפיננסי של המכללה, כאשר הוא מציין שבעקרון המכללה מתוקצבת ע"י המדינה, וכן משכר לימוד אותו משלמים כ- 9,000 תלמידיה, ומתרומות המגיעות לידי המכללה.
העד פירט את תפקידה של הנאשמת במערך החשבונאות וציין שהיא הוציאה את כל השיקים וההמחאות של המכללה והיתה בקשר מתמיד עם הבנקים לגבי מצב החשבון, כאשר ביקורת שנעשתה על ידו לאחר שינוי שיטת ההתחשבנות, גילתה קיומם של 6 שיקים בסכום כולל של כ- 30,000 ש"ח, שלא נמצא עבורם מענה ואז החלה דרישה וחקירה מצידו של העד, כאשר הוא מבקש מהנאשמת להמציא לידיו את העתקי השיקים, אך הדבר לא נעשה על ידה.