גזר דין בתיק פ 40246/05

התובעת: אני מגישה גיליון הרשעות קודמות של הנאשם. אני מגישה 3 גז"ד ובהם מאסרים על תנאי להפעלה מת.פ. 1268/03 (נוער, ת"א), 10 חודשי מאסר על תנאי להפעלה; גז"ד 5165/02 (נוער, אשדוד), 4 חודשי מאסר על תנאי להפעלה; הכרעת דין וגז"ד מת.פ. 1163/04 (נוער, אשקלון), 6 חודשי מאסר על תנאי להפעלה.

 בהמשך לכתב האישום המתוקן, בישיבת 15.3.2006 הגשנו הסדר טיעון, הגענו להסדר גם לעניין העונש, במסגרתו הצדדים יעתרו להטיל עונש של 30 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו, 8.8.2005, אשר יכללו את הפעלת 3 המאסרים על תנאי.  נבקש להטיל גם מאסר על תנאי משמעותי.

  התובעת טוענת לעונש:

כאשר הסכמנו להציע הצעה זו לביהמ"ש, נזכיר כי הנאשם הורשע בעבירה של סיוע לשוד לאחר שהסיע ומילט ברכבו את מי ששדד בפועל את המתלוננת. ראינו כי חלקו במעשה הסיוע איננו ברף הגבוה של העבירה (הוא ישב ברכב ומילט את מי ששדד בפועל), מאידך ראינו את נתוניו הספציפיים, את עברו הפלילי הכולל הרשעות קודמות בעבירות רכוש, אלימות, עבירות כלפי שוטרים ועוד.  ראינו גם את העובדה ששלושה מאסרים על תנאי תלויים ועומדים נגדו ולא מנעו ממנו להפסיק מעבירות. לכן, אין מנוס מהטלת מאסר לתקופה משמעותית.

אני מפנה לגז"ד שהגשנו לביהמ"ש. הנאשם ריצה עונשי מאסר שהוטלו עליו בבימ"ש לנוער, דבר חריג למרות גילו הצעיר.

בת.פ. 1163/04 הנאשם נמצא אשם במסכת מתמשכת של אלימות. ביהמ"ש הלך לקראת הנאשם, ולמרות זאת לאחר 4 חודשים לאחר שסיים את מאסרו הוא ביצע את העבירה בתיק שלפנינו.

לגבי תסקירי שירות המבחן, התסקיר האחרון מיום 18.6.2006 – עולה ממנו שלנאשם יש מעורבות ארוכה וממושכת בפלילים, כאשר הסביבה החברתית שלו משפיעה עליו. תחושת החרטה שהביע היא לצורך רווח משני מההליך בו הוא נמצא.

כשראינו את מכלול הנתונים (נסיבות לקולא ולחומרה), סברנו שהענישה של 30 חודשים בפועל, היא עונש ראוי, מאוזן והולם, בצירוף מאסר על תנאי.

אנו עותרים לקבל את הסדר הטיעון.

הסנגור טוען לעונש:

כתב האישום תוקן. קשירת הקשר לא קיימת. מבחינת הנאשם מדובר באירוע ספונטני. חלקו רק בסעיף 5א' לכתב האישום המתוקן (הוא נשאר ברכב וחברו יוצא במטרה להביא תיק).

לא בכדי מודגש כי הנאשם לא ידע ממי הולכים לכייס/לגנוב. רמת מודעתו היתה גבולית, וגם לא היתה לו שליטה על מה שהולך לקרות.

באותה מידה יכול היה חברו להושיט יד ולכייס אדם, ולכן הוא לא יכול היה לדעת.

זהו הלך נפש המתקרב לעצימת עיניים, וזה בא לידי ביטוי בכתב האישום המתוקן.

סיועו של הנאשם נמוך, פסיבי לחלוטין. אין לנאשם את הנחישות שהיתה לחברו.

הנאשם לא ידע את מי תוקפים, אם בכלל, ולכן קשה לו לדבר ברגישות על מי שנתקף.

לגבי התסקירים – בתסקיר הראשון הנאשם ביקש להיות מטופל. בתסקיר זה שופך הנאשם את ליבו (מספר על עברו הפלילי על כך שלא שיתף פעולה וכו').

בתסקיר השני מתקיימת פגישה עם הוריו ובה מדובר על עזרה פסיכולוגית. הוא מבקש לעקור לצפון הארץ. ההורים אומרים שפעם ראשונה הוא מדבר על חיים נורמטיביים.

לגבי התסקיר השלישי – לאחר שהתקבל החומר מבימ"ש לנוער, ושירות המבחן לא יכול היה להתעלם מההרשעות הקודמות, שירות המבחן התלבט. לבסוף שירות המבחן אומר שלא ממליץ על התערבות טיפולית אך ממליץ על ענישה קצרה כי שירות המבחן רואה אור בקצה המנהרה.