פ
בית המשפט המחוזי בתל אביב
|
40239-05
31/05/2006
|
בפני השופט:
שהם אורי
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד גיא גורן
|
הנתבע:
1. אבי לויה
2. יאיר קסוס
עו"ד ששי גז
עו"ד טליה גרידיש
עו"ד משה שרמן
|
| גזר דין |
התובע טוען לעונש:
אני מגיש גיליון הרשעות של נאשם 2. לנאשם 1 אין עבר פלילי, ועברו של נאשם 2 אינו מכביד.
ביום 23.4.2006 הוצג הסדר טיעון לשני הנאשמים.
נאשם 1 הודה והורשע בעבירה של אי מניעת פשע. נאשם 2 הודה והורשע בהחזקת חומר נפיץ.
אציין שלולא פציעתו הקשה של נאשם 2, הרי שהסדר טיעון זה לא היה מתקיים. או שהיה מתקיים אך ברף ענישה הרבה יותר גבוה ועם עבירות יותר חמורות.
לא כך הם פני הדברים. האירוע התרחש ב- 27.5.2005, הנאשם הגיעו לדירתו של המנוח, בן מאיר, על פי כל הראיות בתיק, המנוח הוא זה שסיפק את לבנות החבלה, הוא זה שהיה הרוח העיקרית בהתכנסות עבריינית זו, כאשר מחוץ לביתו התגלו שני אקדחים עם משתיקי קול, וברכבו התגלו שתי משקפות משוכללות, לבנת חבלה נוספת התגלתה במחסן ביתו של המנוח, כאשר אין לנו ספק שהתכנסות זו של העבריינים לא היתה תמימה, היא היתה לצורך ביצוע מעשה חמור. אמצעי הלחימה הללו היו של המנוח.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, נאשם 2 בצוותא עם המנוח, הניח את מטען החבלה ע"ג שולחן במחסן הבית. במהלך האירוע נכנס נאשם 1, צפה במתרחש ולא נקט שום פעולה כדי למנוע את המעשה. העובדה כי הפגיעות הגופניות שאירוע לנאשם 2 ולמנוח, הביאו אותנו לסבור בדיוק מי עשה מה. כלומר, המנוח סבל מפגיעות גופניות חמורות מאוד: ידיו נקטעו ובטנו. פציעותיו של נאשם 2 הן דומות: הוא נפגע בעיניו, כפות ידיו נקטעו, נפגע בפלג גופו התחתון, באוזנו. כל זה היה במהלך ההתעסקות במטען החבלה, אשר במהלכה המטען התפוצץ. המנוח נהרג במקום. נאשם 1 נפצע קל, ונאשם 2 נפצע קשה.
אכן יש פער בין כתב האישום המקורי לבין כתב האישום המתוקן.
חלקו של נאשם 2 הוא יותר משמעותי מזה של נאשם 1.
הפציעות החמורות של נאשם 2, אשר סברנו שיתכן וישנה אפשרות של שב"ס לטפל בו, אך המצב אינו כזה. מצב הדברים הוא כי הטיפול בנאשם 2 הוא כמעט בלתי אפשרי. הוא כבר קיבל עונש.
עונשו של נאשם 1 נגזר באופן טבעי מזה של נאשם 2. חלקו של נאשם 1 פחות מזה של נאשם 2.
אלה השיקולים.
מבחינת התביעה, לא היתה בעיה ראייתית. לשאלת ביהמ"ש, איך נוכל להוכיח את עבירת ההריגה - אציין שפעם ראשונה מתרחש אירוע בו שלושה עבריינים מתכנסים יחדיו. המנוח מביא על עצמו את המוות שלו, אם כי לשניים האחרים יש גם אחריות. אך זה לא המקרה המתאים להביא עניין זה לביהמ"ש. השיקול העיקרי היה מצבו של נאשם 2, משום שכמעט ואין אפשרות לטפל בו.
נבקש לאשר את הסדר הטיעון בהיותו ראוי וסביר. לדעתנו, אין לנו ברירה אחרת אלא לכבד הסדר זה.
עו"ד גז טוען לעונש:
זהו אחד המקרים הבודדים בהם התבלבטי כסנגור, האם לסיים תיק זה אם לאו. מדובר בתיק שיכול היה להגמר בזיכוי. זהו לא תיק רגיל בו מישהו מנסה והורג מישהו אחר. האדם נהרג בתאונת עבודה. בתיק זה היו הרבה מאוד פגישות עם הפרקליטות.
לגבי חומר הנפץ - נאשם 1 מואשם בכתב אישום מיוחד במינו. לא כתוב שהוא שותף לעבירה. כתוב שהוא עמד בצד.
השאלה היתה אם זה היה מקרי או לא מקרי. בכתב האישום כתוב שהוא נכח במקום. הדו"חות בתיק מראות שהנאשם גם לא נגע, וכי הוא היה במרחק של כמה מטרים. זה היה יום עבודה רגיל של הנאשם, ועבודתו באותו יום בוטלה שלא באשמתו. הנאשם נטול עבר פלילי, הוא עובד לפרנסתו, נשוי. התלבטתי אם לטעון No case.
זוהי עיסקת טיעון קלאסית. יש נתונים אישיים חיוביים, וקשיים אובייקטיביים של התביעה בראיות.