מעשי הנאשם
הנאשם הודה במרבית המעשים שיוחסו לו בכתב האישום ולאחר שהתביעה נמלכה בדעתה, החליטה לקבל את הודאתו ולא עמדה על שמיעת ההוכחות לגבי הרכיבים הנותרים.
מתברר, כי ביום 10.6.05, בשעות הצהריים, שדד הנאשם מאת אישה קשישה, ילידת 1932, שגרה לא-הרחק מביתו והיתה מוכרת לו, סכום של 500 ש"ח מתוך תיקה ולאחר שדרש ממנה, בכוח, סכום נוסף, נתנה בידו 200 ש"ח נוספים. לאחר מכן איים עליה לבל תתלונן במשטרה.
על פי זה הורשע בעבירות של
שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ו
איומים, לפי סעיף 192 לחוק.
בכתב האישום נכללו עבירות נוספות, שמקומן בבית משפט השלום, אך לאחר שהנאשם הודה בהן, כאמור, וביקש לתת את הדין גם בגינן, הרשעתיו גם באלה.
המדובר בעבירות של
התפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406(ב) לחוק ו
גניבה, לפי סעיף 384 לחוק, לאחר שביום 30.3.05 בשעות הערב, התפרץ לדירת שכן וגנב שם מעיל עור, מצלמה, ארנק ובו 52 ש"ח ומטבעות כסף זר, משקפי שמש, מפתחות ומציתים.
כך הורשע גם בעבירה של
התפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406(ב) לחוק, לאחר שביום 24.3.05 התפרץ לדירת שכן, מתוך כוונה לבצע גניבה,
בניסיון התפרצות, לפי סעיפים 406(ב) ו- 25 לחוק, וכן
בהחזקת סם לצריכה עצמית, 2.31 גרם קנבוס, ביום 27.3.05, לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא, לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973.
הנסיבות וטיעוני הצדדים
התובעת עמדה על המעשה הקשה והמכוער של שוד האישה הקשישה ועל משמעות יתר מעשי העבירה בהם הורשע. לנאשם, כך ציינה, עבר פלילי של ממש והוא ריצה, כבר, עונשי מאסר בפועל, מהם לתקופה ממושכת.
על פי כל אלה ראוי הנאשם לענישה קשה ומשמעותית של מאסר בפועל.
מאחר ותלוי ועומד נגדו, אמרה התובעת, מאסר מותנה בן 3 חודשים שהוארך ב- ת.פ. 367/02 של בימ"ש השלום בתל-אביב, יש להפעילו, מאחר והיפר את התנאי הכרוך בו.
ב"כ הנאשם ציינה , כי הגם שלנאשם עבר פלילי עשיר, הרי שריצה עונש מאסר בפועל, לאחרונה, בשנת 1991.
הרקע לביצוע העבירות על ידו, הדגישה, הוא צריכת הסם על ידו, במשך שנים ארוכות. במהלך שהייתו במעצר מאז 1.7.05, פעל כדי להיגמל מן הסם והוא מבקש לעשות זאת בהמשך תקופת המאסר שיוטל עליו. הוא לקח אחריות על מה שעשה וגם בנסיבות השוד, לא היו פעולות אלימות קשה מצידו כלפי הקשישה.
על כן הציעה הסנגורית לעונשו בעונש שבין 24 ו- 30 חודשי מאסר, כדי להותיר בידו פתח של תקוה לגמילה ושיקום.
הנאשם עצמו הביע חרטה על מה שעשה. הוא אמר, כי לא רצה להצטייר כמפלצת וכי הקשישה עזרה לו, מידי פעם, במתן כספים. באותו יום, כנראה, איבד את השליטה, סיפר. הוא קיווה, כי הנשדדת תבוא לבית המשפט, כדי שיוכל להתנצל בפניה, וכי תספר, כי הפגיעה בה לא הייתה קשה.
ביום 8.2.06 הפקיד הנאשם בגזברות בית המשפט סכום של 1,000 ש"ח, כפיצוי לקשישה הנפגעת.
שיקולי הענישה
אין ספק, המעשה שביצע הנאשם כלפי האישה הקשישה, הוא מכוער וקשה. הוא עולה לדרגת מעשה בזוי, מחליא ממש, כאשר מוברר, כי אישה זו, כבת 73 שנים, היא שכנתו של הנאשם וכי סייעה בידו, מידי פעם, בעבר, במתן כספים.
קשה להבין, כיצד מהין הנאשם להפעיל כוח כלפי אישה מטיבה זו ולשדוד אותה באיומים. אפילו בנסיבות של אובדן שליטה בשל היזקקות לסם, מעשה כזה מעורר סלידה.
למרבית הצער, מעשים כגון זה אינם נדירים, כלל ועיקר. בני-בליעל, חסרי-מצפון, שעיקר תאוותם הוא הסם, עושים כך, שוב ושוב ומבצעים את זממם בקרבנות קשישים, שאינם יכולים להתנגד והם כטרף קל בידיהם.
ב- ע"פ 501/93,
מדינת ישראל נ. בורוחוב ואח', תק-על 95(1) 849, עמ' 850, עמד כב' השופט מצא על מעשים כאלה:
"
מעשי שוד אלימים, המבוצעים כלפי נשים המתגוררות בגפן, קשישים בודדים וחסרי-ישע אחרים - שמידת פגיעותם גדולה ויכולתם להתגונן מוגבלת -מהווים תופעה עבריינית בלתי - נסבלת.