(בעניין הנאשמים 2,3 בלבד)
ההרשעה והנסיבות
שני הנאשמים הורשעו, על פי-הודאתם, בכתב האישום המתוקן בשנית. נאשם 2 הורשע
בסיוע לחטיפה, לפי סעיפים 369 ו- 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977,
תקיפה חבלנית, לפי סעיף 380 לחוק,
סיוע לכליאת שווא, לפי סעיפים 377 ו-31 לחוק
ובסיוע לסחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק. נאשם 3 הורשע
בתקיפה, לפי סעיף 379 לחוק
ובסיוע לכליאת שווא, לפי סעיפים 377 ו- 31 לחוק.
מתברר, כי השניים נתנו את ידם לידידם, נאשם 1, הוא בנו של הראשון לציון, כב' הרב שלמה עמר, שהיה להם כאח, לדבריהם, לסייע לו בעניין שבכבוד משפחתו.
הם הוזעקו על ידו ממקום בילוי בשעה 03:30 של 27.4.05 והגיעו עם ידידה לביתם בקלנסווה. שם המתין להם נאשם 1, שביקש לסייע לו לנתק את קשריה של אחותו א' עם צעיר, שהכירה והתרועעה עמו. במקום היו האחות והצעיר. באותו שלב החלה מסכת של מעשי אלימות, כלפי הצעיר, שהשניים נטלו בה חלק, ובמיוחד כך נאשם 2.
כך סטר נאשם 2 לצעיר בעודו חוקר אותו על טיב יחסיו עם א' ואף קשר את ידיו בחגורת עור. בהמשך הכה בו, ולחקירתו הצטרף גם נאשם 3, שגם הוא סטר לו מעת לעת. לאחר שנאשם 2 חבט בו, הוציאו מן החצר וקירב אליו שני כלבים, הכניסו נאשם 3 לרכב, אך נאשם 2 הוציאו ובעט בו. בסיום פרשיית אלימות זו, הכניס, שוב, נאשם 3 את הצעיר לרכב אחד והקבוצה נסעה, כאשר נאשם 2 עם בן הרב והצעיר ברכב שני, לכוון בית הרב בירושלים.
הצעיר הוכנס לבית הרב, שלא ברצונו וגם שם נתבצעו בו, לא על ידי הנאשמים, מעשי אלימות, וכלפי האחות הופנו איומים, כדי שתנתק עמו את היחסים.
טיעוני הצדדים והנסיבות האישיות
נאשם 2, רווק יליד 1976 ונאשם 3, רווק יליד 1974, הם אחים ומתגוררים בקלנסווה. לשניים הרשעות קודמות, מעטות, שלא ממין האלימות. הם עובדים ומסייעים בפרנסת המשפחה.
באי-כח הצדדים הגיעו להסכמה באשר לענישת כל אחד מהם, על פי חלקו במסכת העובדתית.
על נאשם 2, שחלקו במעשים רב בהרבה מזה של אחיו, הציעו לגזור 18 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו ומאסר מותנה. עוד הציעו להשית עליו פיצויים לצעיר המתלונן בסכום של 10,000 ש"ח.
על נאשם 3, שניסה לסייע במהלך האירועים לצעיר המתלונן, הציעו לגזור ארבעה חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו וכן פיצוי למתלונן בסכום של 5,000 ש"ח.
שני הנאשמים הביעו צער על מעשיהם והבהירו, כי בסיכומם של דברים "עשו טובה" לידידם הקרוב, הוא נאשם 1.
שיקולי הענישה
לא ארחיב את הדיבור על הערכתה של מסכת המעשים שנתבצעה בצעיר המתלונן ומקצתם כוונו גם כלפי ידידתו, בת הרב ועל טיבה של "הטובה", שעשו השניים לידידם. אינני עושה כך, כפי שלא עשיתי בעניינה של נאשמת 4, אשת הרב, שגם אז, נמנעתי מלומר דברים ערכיים אודות מסכת זו. טרם נשמעו הטיעונים לעונש בעניינו של נאשם 1, הוא בן הרב, ודינו עדיין לא נגזר. לא ארצה לומר דברים אודות המעשים ומשמעותם, עתה.
עם זאת קשה להימנע ולומר, כי מעשיהם של נאשמים 2 ו-3, ובמיוחד כך של נאשם 2, היו קשים ומקצתם גם מכוערים. בעיתות של אלימות גואה בחברה צריך לקחת עובדה זו בחשבון, בשעה שגוזרים את דינם של מי שנקטו אלימות בנסיבות שתוארו.
מנגד אקח בחשבון את הודייתם באשמות, את חרטתם ואת העובדה, כי נטלו חלק בעניין לא-להם, הגם שלכך פנים גם לכוון החומרה.
העונש
לאחר ששקלתי את עתירת הצדדים, שאינה מחמירה עם השניים, סברתי לקבלה.