1. הנאשם הורשע, עפ"י הודעתו, במסגרת הסדר, בעבירות כפי שפורטו בכתב האישום המתוקן בשנית והן: עבירת שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין התשל"ז 1977 (להלן:
"החוק") ועבירת התפרצות לפי סעיף 406(ב) לחוק.
2. בהתאם לכתב האישום המתוקן, בתאריך 2/4/08, בסמוך לשעה 15:50 ישנה הגב' אסתר אופיר (להלן:
"המתלוננת") בביתה כאשר הנאשם פרץ, באמצעות גופו, את דלת הכניסה לדירתה בכוונה לבצע גניבה. הנאשם והמתלוננת נפגשו בסלון, וכשהמתלוננת צעקה, הנאשם דחף אותה בחוזקה לעבר חדר השינה, לקח את תיקה מן המטבח ונימלט מהמקום. התיק הכיל: 300 ש"ח, כרטיסי אשראי, תעודות זהות, מכשיר פלאפון ומסמכים שונים. כתוצאה מן הכוח שהפעיל הנאשם על המתלוננת, נגרם למתלוננת שפשוף בידה הימנית.
הטיעונים לעונש:
3. לא היה הסדר לגבי העונש והטיעונים היו פתוחים.
במסגרת הטיעונים לעונש העידה המתלוננת, מטעם המאשימה. היא ציינה שקודם לפריצת הדלת שמעה צלצול ולא התייחסה אליו. אח"כ שמעה רעש חזק וכשקמה גילתה את הנאשם בדירתה. כאשר שאלה אותו לפשר מעשיו בביתה הוא אמר לה להכנס לחדר השינה ודחף אותה לעברו. המתלוננת העידה שהנאשם ביקש ממנה שלא תפחד ושלא תיצעק ושהוא רק רוצה כסף (עמ' 4 לפרוטוקול). כמו כן המתלוננת העידה -
"הוא באמת לא היה אלים אבל פרץ את הדלת עם הגוף...ורק כשהתחלתי לצעוק לעזרה בסלון...רק אז הוא עזב אותי".
בסוף עדותה, ביקש הנאשם שוב את סליחת המתלוננת וזו נענתה והשיבה כי מקבלת את בקשתו.
טענות המאשימה:
4. ב"כ המאשימה טענה, כי העובדה שלא נגרמו למתלוננת חבלות של ממש אין בה כדי להקל עם הנאשם שכן כאשר אדם דוחף או מפיל קשיש ומבצע עבירת תקיפה, הוא לא יכול לחזות מראש את טיב החבלות.
היא הפנתה לעברו הפלילי העשיר של הנאשם, יליד 1965 אשר צבר 18 הרשעות קודמות כאשר גזר הדין הראשון שלו הינו משנת 1982 בגין עבירות התפרצות, ולעובדה שנגזרו עליו בעבר מספר עונשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי, אשר לא מנע ממנו מלהמשיך לבצע עבירות רכוש.
ב"כ המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם עונש מרתיע במיוחד שכן הנאשם במעשיו מעיד על כך שיש להרחיקו מהחברה כיוון שכל רגע בו הוא מצוי מחוץ לכותלי הכלא, לרבות בחופשותיו, הוא מבצע עבירות רכוש.
כמו כן, לנאשם רקע של צריכת סמים, הוא אינו עובר הליך גמילה ולפיכך הדרך היחידה להגן על הציבור מפניו היא הרחקתו מהחברה.
ב"כ המאשימה הפנתה את ביהמ"ש לתיקון החוק מיום 30/5/07, דהיינו לסעיף 368ו המתייחס לתקיפת זקנים אשר נגרמה להם חבלה של ממש, או חבלה חמורה. ב"כ המאשימה אישרה אומנם כי סעיף זה לא חל בענייננו, אך לדעתה יש בו כדי להצביע על כוונת המחוקק להחמיר בעונשם של אנשים שתקפו ופגעו בקשישים, אוכלוסיה חלשה במיוחד, אשר יש להגן עליה.
בנוסף, הפנתה ב"כ המאשימה את ביהמ"ש לע"פ 2309/07
בושארי נ' מד"י (7/11/07) (פורסם בנבו) (להלן:
"בושארי"), בו קשישה הותקפה ברחוב, ולא בביתה ומבצרה, ותיקה נחטף, מבלי שרכושה נגנב. בפס"ד בושארי ביהמ"ש גזר על הנאשם, צעיר כבן 22 עם 5 הרשעות קודמות בלבד, עונש של 32 חודשי מאסר והפעלה של 8 חודשים על תנאי.
לגישת ב"כ המאשימה, במקרה דנן, לא רק שנסיבות האירוע עצמן חמורות יותר, גם גיליון ההרשעות הקודמות של הנאשם כבד יותר ועשיר בהרשעות עבירות התפרצות לדירות, תוך הפרת בטחונו ושלומו של הציבור. כמו כן ב'בושארי' הנאשם היה בהליך גמילה מסמים.
ב"כ המאשימה הדגישה את בקשתו של הסניגור ב'בושארי' להפעלת המאסר על תנאי בחופף לעונש אשר נדחתה ע"י ביהמ"ש העליון אשר הדגיש, כי כאשר תלוי ועומד מאסר על תנאי בעבירות קודמות מאותו סוג, יש להפעיל את כל המאסרים המותנים במצטבר.
ב"כ המאשימה הפנתה את ביהמ"ש למספר גזרי דין במקרים דומים:
ת"פ 5004/02 (מחוזי-ת"א)
מד"י נ' גרדי (13/10/02) (להלן:
"גרדי") בו הנאשם, קטין בעל רקע סוציו-אקונומי קשה ביותר, הואשם ב-6 מעשי שוד בנסיבות מחמירות וביהמ"ש גזר עליו 12 חודשים מאסר בפועל ו-12 חודשים על תנאי.
ת"פ 40252/00 (מחוזי-ת"א)
מד"י נ' אוחיון (13/2/01) בו הורשע הנאשם, בין היתר, בעבירת גניבה וביהמ"ש גזר עליו, 9 חודשי מאסר בפועל, 11 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 1000 ש"ח לקורבן.