הנאשם איתן ענו נותן את הדין בשל מסכת אישומים בת 6 פרשיות אישום נפרדות הכוללות עבירות מס, הלבנת הון ושימוש במסמך מזוייף.
קיצור מעשים הוא כדלקמן. בין השנים 1998 - 2002 עסק הנאשם בניהולן של מסעדות שונות (מסעדת האווזים, מסעדת בני הדייג). במהלך השנים הללו הוציא הנאשם מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס על שמות עוסקים שונים לפיהן סופקו סחורות למסעדות האמורות. הלכה למעשה לא סופקו סחורות או לא סופקו סחורות בהיקפים המתוארים באותם מסמכים המתיימרים להיות חשבוניות מס. הנאשם, בעצמו או עם אחרים עשה שימוש בחשבוניות שבהן זוייף סכום העסקה (להלן: "החשבוניות הפיקטיביות"). הנאשם שוב בעצמו וכן עם אחרים ביצע רישום של החשבוניות הפיקטיביות בספרי החשבונות של החברות שניהל וניכה את מס התשומות הגלום בהם. הוא אף הוציא כנגד החשבוניות הפיקטיביות שיקים שנרשמו בכזב כתשלומים לספקים או נרשמו בספרי הנהלת החשבונות של החברות כתשלומים לספקים. לכל הפחות ב-113 שיקים זוייפה חתימת ההסב כך שנחזתה להיות חתימת הספקים ואיפשרה את פרעון השיקים בידי הנאשם עצמו.
השיקים הללו יצרו מאגר כספי שמקורו במישרין או בעקיפין בעבירות לפי סעיף 117[ב][3] לחוק מס ערך מוסף אשר נעברו בנסיבות מחמירות ומשום כך מהוות "רכוש אסור". בין אוגוסט 2000 לבין סוף שנת 2002, ביצע הנאשם ברכוש האסור פעולות בנקאיות ופעולות אחרות האסורות לפי חוק איסור הלבנת הון.
הודאת הנאשם בכתב האישום המתוקן בשנית כורכת אותו ב-278 עבירות של הוצאת חשבונית מס פיקטיבית כדי להתחמק מתשלום מס ערך מוסף בסכום של 16,610,000 ש"ח (המס שנובע מהסכום הזה הוא 2.5 מליון ש"ח), 73 עבירות של ניכוי תשומות שלא כדין כדי לחמוק מתשלום מס בסך 2.5 מליון ש"ח, 109 עבירות של שימוש במסמך מזוייף בנסיבות מחמירות כשסכום השיקים המזוייפים עולה על 2 מליון ש"ח וכן 291 עבירות לפי סעיף 3א לחוק איסור הלבנת הון (סכום הכספים שהולבנו הוא 5,291,876 ש"ח.
הפעילות הפלילית האמורה התפרשה על פני מספר שנים כשהנאשם פועל במרמה ובתחכום תוך שימוש בשמותיהם של אנשים חפים מכל אשמה שהיו ספקים לגיטימיים של עסקיו. הוא פעל כאמור בעצמו ובעזרת אחרים והחלק הארי של העבירות בוצע אם כן בנסיבות מחמירות.
באת כח המדינה עוה"ד דנה אמיר, ביקשה שאגזור לנאשם עונש של מאסר בפועל שלא ייפחת מ-6 שנים וכן אגזור לו קנס הולם. הטעמים לדרישת העונש החמור למדי הזה נעוצים בריבויין של העבירות, היקפן הכספי הגדול, מידת התחכום שהנאשם אימץ כדי לבצע את העבירות וכן הנזק הכספי החמור שנגרם לקופת המדינה בלי שהנאשם הסיר את המחדלים שבבסיס כתב האישום או אפילו את חלקם.
התובעת הצביעה על שורת פסקי דין שבהם נגזרו עונשי מאסר ממשיים לא קצרים לנאשמים שונים שעברו עבירות דומות שהיקפן הכספי נמוך בהרבה מזה של הנאשם (למשל רע"פ 5718/05
אוליבר נ' מ"י; ע"פ 470/05
מ"י נ' קעדן; ע"פ 70166/04
חאג' יחיא
נ' מ"י ות.פ. 40231/04
מ"י נ' שלי נרקיס) וביקשה שדינו של הנאשם ייגזר באורח יחסי (ולכן חמור יותר).
עוד הוסיפה התובעת כי כיון שמדובר בעבירות מס מן הראוי לגזור לנאשם גם קנס משמעותי. הנאשם הונה את רשויות המס תקופה ארוכה. בתקופה זו הנהיג לעצמו - לפי הודאת פיו - אורח חיים ראוותני ובזבזני. בקנס כבד יהיה הן משום תגובה הולמת (בין היתר ביחס לכך שלא הסיר את המחדלים) והן משום איתות ראוי לעברייני מס אחרים.
הסניגור ביסס חלק חשוב של טיעוניו על תיאור מסכת חייו ונסיבות הסתבכותו של הנאשם כפי שתוארו מפי עו"ד חיים עדיני שהתייצב לשמש לנאשם כ"עד אופי". עו"ד עדיני הציג תמונה של אדם שנולד וגדל בשכונת התקווה, חסר השכלה שחיפש דרך לצאת ממסגרת של דלות ועזובה חברתית ולהצטרף אל הקהילה ה"שבעה" וה"נהנתנית" של אזורי העיר הצפוניים. הוא ניווט את דרכו בעולם המסעדנות מתפקיד שוליה לבעלים של מסעדה ואף רשת מסעדות. ההצלחה האירה לו פנים אך גם המעידה אותו. הוא נישא והיה לאב למשפחה. צבר ממון ועם צבירת הממון הצטברו סביבו חברים שיותר משנתנו דעתם לחברות נתנו עינם בממונו. הוא החל לזרות כספו לכל רוח כדי להעצים את דמותו ולהאדיר את עצמו. אורח החיים הראוותני הניב תחושת "מלכות" שממנה אצה הדרך לנפילה. הוא החל להשתמש בסמים, באלכוהול ואף עסק בהימורים. תצרוכת הכספים הגדולה הפכה אותו ללווה בשוק האפור. נושכי הנשך החלו לנשוף בעורפו ולאיים עליו. כדי להחזיר את חובותיו וכדי להמשיך לשפוך שמן על מדורת חיי הראווה, פיתח הנאשם את שיטת ההונאה כלפי רשויות המס שהביאה אותו, בגיל 55, אל ספסל הנאשמים. בד בבד עם סכנת המאסר המרחפת מעל ראשו נחתו עליו צרות צרורות נוספות. אישתו חלתה במחלה ממארת והוא לא יכול היה לסעוד אותה בחוליה. נישואיו פורקו. היום הוא שקוע בחובות גדולים (הוצגו מסמכי הוצאה לפועל של חובות בסך 1.7 מיליון ש"ח. עסקיו קרסו וה"חברים" נעלמו כלא היו.
חוות דעת של הפסיכיאטר ד"ר יעקב מאיר וייל שהוצגה מטעם הנאשם מסבירה כי אף על פי שאין "הפרעה פורמלית בהלך ובתכני החשיבה [של הנאשם] ...[ו]יכולתו הקוגניטיבית תקינה" מתקיימים אצלו שני מנגנונים הכרוכים בחזות החיצונית שהוא חש צורך לשדר אל סביבותיו ובהסתכלות העצמית שלו על כישלונותיו בחיי המשפחה ובעסקים. הפסיכיאטר סבור שבעת מאסר ממושך עלולים מנגנוני ההגנה של הנאשם לקרוס ועלול להתפתח אצלו מצב דיכאוני קליני שיחייב טיפול תרופתי. הוצג גם דו"ח פסיכוסוציאלי מיום 28.11.04 של גב' חיה פישגרונד-שורץ שהיא עובדת סוציאלית ביחידת ההתמכרויות באגף הרווחה של עיריית חולון. הדו"ח מתאר את נסיבותיו של הנאשם כמי שהתמכר לשימוש בסמים וכמי שעושה מאמץ ניכר להשתחרר מן ההתמכרות. גב' פישגרונד העריכה כי יהיה צורך בטיפול אינטנסיבי של שנה וחצי עד שנתיים ביחידה ולאחר מכן יהיה צורך במעקב . תוספת עדכנית לדו"ח אומרת כי הנאשם "ממשיך להיות בקשר טיפולי [עם עובדת היחידה]... [לדבריו] אינו משתמש בסמים או באלכוהול [והעובדת] מאמינה לו. אך הוא אינו נותן בדיקות שתן לגילוי סמים בגלל קושי להגיע בזמנים בהם נערכות הבדיקות".
הסניגור הוסיף כי התמוטטותו הכלכלית של הנאשם היא בעוכריו גם משום שאין ביכולתו להעמיד את סכום הכסף הנדרש ל"הסרת מחדלים". אילו היה יכול לעמוד בכך אין לו ספק שהיה מצליח להשיג הסדר טיעון נוח עם התביעה (לכוחה המשפיע לקולא של "הסרת מחדלים" ראו ע"פ 2407/05
רונן נ' מ"י).
הסניגור הצביע על פסק דין של בית משפט השלום בחדרה (ת.פ 1193/04
מ"י נ' קעדאן) שבו נסקרו עשרה תיקים של בתי משפט מחוזיים ובתי משפט שלום המתארים "מתחם ענישה" הנע ממאסר לנשיאה בעבודת שירות ועד חמש שנות מאסר בפועל בעבירות מס גדולות היקף. על כן ביקש כי בעניין דנן תאומץ גישה מתחשבת שאין עמה החמרת יתר.
הנאשם הביע חרטה מלאה בעל פה ובכתב (לאחר הדיון נשלח לבית המשפט מכתב נרגש של בנה בן התשע של חברתו לחיים של הנאשם. הילד תיאר חיים קשים בבית אביו שנהג להכותו ולהרבות מריבה עם אמו. לאחר הגירושין ועם ההיכרות של אמו עם הנאשם השתנה אורח חייו ללא הכר והוא רואה בנאשם אב של ממש, תומך, מתחשב, מלמד ומקנה שמחת חיים. הילד הביע תחינה שהעונש לא יפגע במרקם המשפחתי שנוצר).
נתתי דעתי לטיעונים מכאן ומכאן. ראש וראשונה הודרכתי על פי השיקול שמדובר בסדרה ארוכה בזמן וגדולת היקף של עבירות מס המשקפות תופעה רווחת מאד שבדרך כלל אין מנגדה גינוי חברתי רב. עמד על כך השופט אדמונד לוי בפסק הדין בע"פ 2407/05 הנ"ל:
...תופעה, שככל הנראה רווחת מאד בקרב הציבור...שהעלמת הכנסות מידיעתם של שלטונות המס, נתפסת כמעשה אשר מותר לחטוא בו, הואיל והוא בבחינת הכרח בל-יגונה. תפישה זו יש לעקור מהשורש. כך בדרך כלל, ובמיוחד במדינה שצרכיה כה רבים ואמצעיה כה דלים, והמתחבטת מזה שנים במצוקות תקציביות של ממש, ובממדי עוני ההולכים וגדלים.
התמודדות זו קשה היא, הואיל ועבירות המס נעשות הרחק מעינו השוזפת של החוק, ובדרך כלל הן נעשות תוך שיתוף פעולה של גורמים אחדים בעלי עניין. יתר על כן, גם מספרם של העושים במלאכת החקירה אינו רב, ועל כן כאשר נחשפת תופעה בהיקף כה חמור... מצווה בית המשפט להרים את תרומתו לצמצום ממדיהן של עבירות המס על ידי החמרה בענישה. המסר לכלל בעניין זה הוא פשוט וברור - הכל מצווים לדווח דיווח אמת על היקף עסקיהם, ואם כך יהיה, מותר להניח שהנטל על כלל אזרחי המדינה יהיה שוויוני יותר. ולהיפך, מי שיעמוד במריו ויוסיף לנהוג בדרכי רמייה כדי להשמיט מהכנסותיו, שוב אין מנוס מלהבהיר לו כי במקרים הראויים, הוא עלול לשלם על כך לא רק בממונו, אלא גם בחירותו.
לנוכח זה מתמעט משקלם של הצדדים האישיים, הכלכליים, משפחתיים ואישיותיים של הנאשם. אין זה אומר שלא יינתן להם כל משקל. אמנם הנאשם אינו זכאי ל"פרס" (על דרך הקלה בעונש) על שום שמתוך רצון להלך בגדולות נקט אורח חיי ראוותנות, בזבוז והתמכרות (לסמים, אלכוהול והימורים), על חשבון קופת הציבור. אולם ההתמכרות היא כשלעצמה עונש לא מבוטל שהנאשם "העניק" לעצמו. כן אני מתחשב בכך שהמציאות שהנאשם יצר הוליכה אותו למשבר כלכלי שבעטיו הוא שקוע בחובות רבים ואינו יכול לממש את הבעת החרטה בדרך של תשלום כספי להסרת מחדל, שאילו היה מתקיים היה מטה באורח לא מבוטל את דעת התביעה כלפי גישה יותר מקלה (ראו: ת.פ 40231/04
מ"י נ' שלמה (שלי) נרקיס).
לא למותר לומר כי הנאשם נותן את הדין גם בשל עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. חוק זה חדש יחסית וכעת מתחילים "להבשיל" פירות אכיפתו. גישת המחוקק בחוק זה היא לכיוון החמרת עונש ועלי לקחת את זה בחשבון שעה שאני עורך השוואה "פנקסנית" ("אינוונטר") של העבירות שהנאשם הודה בהן לעבירות ולעונש של עברייני מס בתיקים אחרים.
אני דן את הנאשם לעונש כולל של שש (6) שנות מאסר שמהן ארבע (4) שנים לנשיאה בפועל והייתר על תנאי לשלוש שנים מתום המאסר. התנאי הוא שלא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע בתיק זה או עבירה המוגדרת כעבירת מס שהיא עוון לפחות או עבירה לפי חוק איסור הלבנת הון.